אימון ראשון מסוגו לחטיבה שמורשת הקרב זורמת לה בגנים

סבא חיים היה בן 17 כשהתגייס לצבא. הוא גנב את תעודת הזהות של אחיו - בן המשפחה האחרון שנותר לו מהשואה, והצטרף לחטיבת ירושלים במלחמה על עצמאות המדינה הצעירה שרק נוסדה. כשהשתחרר, הוא התחתן, הקים משפחה והמשיך להגיע למילואים במובלעת הר הצופים עם חטיבה 16 באופן קבוע.

מאז, עברו הרבה שנים והחטיבה כבר הספיקה להשתתף בכל מלחמות ישראל. חיים הפך לסבא ונכדו, אל"ם יהודה לב, שגדל על הסיפורים ומורשת הקרב - הפך למפקד חטיבת ירושלים. 

בחטיבה הייחודית הזו דבקות במשימה וחתירה לניצחון הם חלק בלתי נפרד מהדי-אן-איי. לכן, עם הפיכת החטיבה (לפני חצי שנה) לפיקודית תחת פיקוד הדרום, לוחמיה שמרו על הרוח, וכבר חיכו להתחיל לתרגל מוכנות למלחמה בגזרה החדשה שלהם - רצועת עזה.

בשבוע שעבר, בפעם הראשונה, ירדו כל מפקדי החטיבה לצאלים, לאימון של טכניקות ותרגולות לחימה במתווה דרומי. "זהו האימון הראשון של החטיבה הוותיקה תחת הפיקוד החדש", מתאר אל"ם לב בהתרגשות, "מעכשיו, המחויבות שלנו נתונה ללחימה בעזה והגנה על יישובי העוטף, וכל כוחותינו יתרגלו מוכנות למערכה הבאה בגזרה הזו".

האימון נערך בשני סבבים של ארבעה ימים, בהם תרגלו המפקדים לחימה כצק"פ (צוות קרב פלוגתי) במתווה שחדש להם. לכן, הם התאמנו על כל הכלים שנחוצים ליום הדין: שיתופי פעולה בין שריון והנדסה, לחימה בשטח בנוי, התקפה בשטח רווי תת-קרקע, כיבוש פאתים ולחימה עם אש בלילה.

נקודת השיא נרשמה בלילה, כשלצד חטיבה 10 של שריון וכוחות הנדסה, תרגלו המפקדים ירי חי וכיבוש פאתים. "אחד הדברים היפים באימון", משתף אל"ם לב, "הוא הדרך שבה הם עשו זאת - אם היינו צריכים לתרגל שהכוח כובש כיפה, הם לא רק אמרו מה עושים, הם באו ועשו. תרגלו ברמתם. כדי להבטיח שכשנאמן את כל החטיבה, המפקד יוכל להגיד בדיוק מה עושים ויכיר את זה דרך הרגליים שלו".

למעשה, זוהי רק נקודת הפתיחה בין המעבר לבסיס החדש בשדה תימן והעברת מחסני החירום של החטיבה דרומה. בהמשך השנה צפויה החטיבה גם לתפוס קו, לבצע אימון מפקדות ולערוך ימי כשירות. "זו תקופה מורכבת לקיים אימון, ובכל זאת היה שבוע מוצלח וענייני שלמדנו בו הרבה, מסכם מח"ט ירושלים, "העשייה שלנו נמשכת והמוכנות שלנו תמיד במקום הראשון".