"החלפנו ברכות הצלחה אילמות, לחצנו ידיים, סגרתי את החופה והנענו"
"עשיתי סידורים אחרונים של השלמת ציוד המילוט ויצאנו כולנו למטוסים לפני 07:00. חוץ מהמשא הרגיל, היינו עמוסים במימיות, אקדח, סכין ו-50 כדורים", כך מתאר ביומנו, הטייס איתמר נוינר, את ההכנות למבצע מוקד.
"המראנו ב-07:35, כאשר לפנינו עולים לאוויר בסדר מופתי עשרות מטוסים, כל אחד למטרה שונה. המשימה שלי: הבסיס הצבאי 'קהיר מערב'. וכך, המבצע להשמדת חיל האוויר המצרי, יצא לדרך".
קרדיט: יומנו של הטייס איתמר נוינר, באדיבות המצולם
אך כמה שבועות לפני כן, בזמן חגיגות יום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל לחיילי צוותי חיל האוויר בירושלים, שם לב לדבר מוזר. "תוך כדי האירוע, כמה מבכירי הטייסת נקראו לטלפון מפעם לפעם", הוא משחזר, "רק בבוקר שאחרי הבנו שהשיחות סבבו סביב סגירת מיצרי טיראן בתעלה לשיט ישראלי על ידי המצרים".
זו היא שריקת הפתיחה של תקופת ההמתנה, שבועיים מתוחים, שבמהלכם מחכים בישראל שתחל המערכה מול המצרים.
המשימה הייתה ברורה: להוציא לפועל את הפקודה העונה לשם הרשמי 'מבצע מוקד'. "הכרנו אותה היטב, והתאמנו לקראתה במשך שנים, ככה שידענו מול מה אנחנו עומדים", קובע הטייס בביטחון, "נכנסנו לשבועיים וחצי של למידה אינטנסיבית, שבמהלכם העמקנו במטרות שלנו לפרטי פרטים".
איתמר מספר לי שגולת הכותרת בהכנות הייתה ביקורו המפתיע של הרמטכ"ל יצחק רבין ז"ל באחד הימים בטייסת. אז, הוא בחן בעצמו את הטייסים על החומר.
"המתנו במטוס, ובגלל הסודיות שאפפה את האירוע כולו, הוחלט להזניק את המיראז' ללא שימוש בקשר", הוא נזכר. ככה מצאו את עצמם הטייסים יושבים בקוקפיט בדממה, "החלפנו ברכות הצלחה אילמות, לחצנו ידיים, סגרתי את החופה והנענו". לבסוף, התגלגלו אל המסלול, ובשולי האספלט עמד פקח הטיסה עם לוח גיר, וניהל את ההמראות מהקרקע - הכול בשקט מופתי.
"המראנו מתל נוף מערבה, טסנו הכי נמוך שאפשר כשפנינו לכיוון קהיר. בתום נסיעה קצרה מעל הים, התחלנו להתקרב אל החוף, והמים תחתינו הלכו ונעשו רדודים. לאחר כמה דקות נוספות מעל ביצות המלח הלבנות, הגענו לתעלה וחצינו אותה בסמוך לתחנת הרכבת משמאלנו", הוא משחזר, "אנשים עמדו שם והסתכלו עלינו מלמטה באדישות. המצרים לא ציפו לנו בכלל".
בשלב מסוים, הפעילו במטוסים את מכשירי הקשר מחדש, והחלו לבקוע מהם דיבורים אין סוף - כך הגיעה הידיעה כי המטוס הראשון תקף את שדה התעופה אינשאס: "הגענו לקהיר-מערב, מספר דקות לאחר שמטוסי 101 עזבו אותו", הוא מתאר, "הכול היה אפוף עשן, ראיתי רק את קצה אחד המסלולים שבלט מתוך הענן השחור".
"שחררנו שתי פצצות", הוא מתאר לנו איך בכל פעם צולל המטוס מטה, תוקף יעד מסוים, ועולה חזרה מעלה, מתכונן לסיבוב נוסף. בדרכם חזרה כבר היה אפשר להבחין בעשן עולה ומיתמר משדות התעופה האחרים. "הייתי רגוע, ידעתי שהחלק הקשה כבר מאחוריי. המשימה בוצעה בשלמות ושדה התעופה הושמד".
באותו לילה, לאחר סבב התקיפות הראשון, האווירה בטייסת השתנתה ברגע. "האסימון נפל לי רק כשנחתתי בפעם הראשונה מאז תחילת המבצע", הוא משתף, "הבנו כולנו את המשמעות האסטרטגית של התקיפה הזאת". לאורך חמש שעות, נוינר ונוספים תקפו שלושה נמלי תעופה - המערבי, הבינלאומי, וקינח עם הדרומי ביותר - אל-מיניה.
באופן רשמי המהלך כלל שלושה גלי הפצצה, ואלה הנתונים בקירוב: חיל האוויר תקף פעם אחת בירדן וסוריה, ופעמיים במצרים. במהלכו הושמדו כ-330 מטוסים מצרים, הותקפו והוחרבו 14 שדות תעופה של מדינות האויב דאז. מספרים כאלה - בטח ביחס לעובדה שמדובר בכ-184 טייסים בלבד שהשמידו חיל אוויר שלם כמעט כליל בבוקר אחד, הם כמעט בלתי נתפסים.
"אומנם לא באמת יכולנו לעצור ולהתרפק על ההצלחה הגדולה הזאת בזמן אמת, אבל בכל זאת הרגשנו על גג העולם", הוא משתף אותי בהתרגשות ומרים את שתי אצבעותיו, "עד היום מרגשת אותי המחשבה שעם שתי האצבעות האלה, לקחתי חלק במבצע משמעותי כל כך. ואני גאה בזה מאוד".