"הרגשתי שאנחנו נכנסים לרגע היסטורי - לא היה זמן לפחד. רק לדריכות"

"ירושלים, שם נולדנו - שם עם ישראל", כך פותח יקי רשף, מ"פ במילואים מחטיבה 16, שהשתתף בכיבוש העיר העתיקה. עיניו נוצצות כשהוא מדבר על העיר, כאילו הרגע חזר מאותה מערכה הרת גורל.

אך לפני שאנחנו צוללים לאותו קרב, צריך להבהיר דבר חשוב: אומנם חטיבת ירושלים של הנח"ל לא הייתה חלק מכוח הצנחנים שנכנס דרך שער האריות, אך, תפקידה בקרב היה חשוב לא פחות - פתיחת נתיב חיוני לנכנסים. 

"בליל 5 ביוני, נכנסנו לעמדות באבו טור. כל האזור רעד. שמענו את הפגזים נוחתים קרוב. ואז, כשהגיעה הפקודה - התחלנו לזוז. בארבע לפנות בוקר המ"פ אמר לנו: 'רבותיי, קיבלנו משימה היסטורית', וכולנו הבנו מיד. לא היה זמן לרגשות, רק לדריכות".

     צילום: זאב זיוון, באדיבות גבעת התחמושת      

התוכנית הייתה פשוטה - המג"ד יתחיל תנועה בעיר העתיקה, והשאר מאחוריו: "אני זוכר את עצמי נע לאורך החומה, עברנו לצד העמדות הירדניות הנטושות והמשכנו לכיוון הכותל. תוך כדי אני חושב על איך אנחנו הולכים להשיב את ציון לשליטתנו! הייתה התרוממות רוח בגדוד - התלהבות כזאת שאי אפשר לתאר בכלל".

כשנשמעה הקריאה ברשת: 'הכותל בידינו', יקי מספר שההתלהבות שרווחה ברחבי ישראל אומנם דבקה בו, אבל לא בדרך הסטנדרטית: "עמדתי שותק. לא הייתי בין הראשונים שנגעו באבנים, אבל ידעתי - היינו חלק מזה, חלק מהמערכה שאיחדה את העיר".

ליקי הייתה תשובה מאוד ברורה בנוגע לשאלה שהיינו חייבים לשאול. "פחד? תמיד יש. אבל לא נלחמנו על מפות, אלא על בתים, רחובות, מורשת וזיכרונות. זו לא סתם עיר - זו ירושלים שלנו".

   
צילום: זאב זיוון, באדיבות גבעת התחמושת

ודווקא היום, כשהמילואימניקים של 16 נלחמים בעזה, יקי משוכנע כי המורשת עליה דיבר חיה מתמיד: "אני מגיע כל הזמן לרענונים של הלוחמים כשהם יוצאים מהרצועה, וגם לטקסים של החטיבה. אני רואה על העיניים של הלוחמים כמה זה משמעותי עבור כל אחד ואחד מהם, במיוחד בזכות החיבור של 16 עם ההיסטוריה של המדינה".