"אני מצליח להפיל את עצמי על הגדר. צעקתי לחברים שלי - 'דירכו עליי ועברו'"

כשעזרא וישניא-מור שמע את קולות המטוסים בדרכם למצרים, הוא הבין שפרצה מלחמה. מה שהוא לא תיאר לעצמו, זה שרק כעבור ימים אחדים הוא ימצא את עצמו פצוע בלב הקרב באום כתף.  

"לפני הגיוס איתרו אותי לייעודי לקצונה, כך שמיד לאחר הטירונות עם הצנחנים, התחלתי בקורס מ"כים", הוא מספר לנו, "זה היה המחזור הראשון שעשה את התוכנית, וזה לא היה פשוט - היא כללה מסעות מפרכים, אימונים עם מסכות אב"כ ומסלולים מאתגרים וארוכים".

בבוקר 5 ביוני, נשלח עם חבריו לקורס אל החזית הדרומית - הישר לאום כתף, אחד המעוזים המבוצרים ביותר של הצבא המצרי בסיני. משימת פריצת הדרך העוברת במקום עברה לפלוגתו של עזרא, חמישה מהם נבחרו להיות "ראש החוד" יחד עם המג"ד, והוא, שבאותו היום עוד היה טוראי בלבד, נבחר להיות אחד מהם.

"הלכנו על הברכיים, עלינו וירדנו בדיונות, ובעיקר קיווינו שלא לעלות על מוקש", הוא משחזר מולנו, "היינו צריכים לכבוש את מתחם אום כתף, שהיה בנוי משלוש תעלות מבוצרות, שביניהן עבר הכביש לתעלה. היעד היה מוקף בגדרות תיל, מוקשים, ביצורים ומלא בחיילים מצרים".

הכוח הישראלי נע קדימה בחיפוי הארטילריה, שזזה בעקבותיו. "כשהגענו לגדר, התחילו לירות עלינו בכינון ישיר עם פצצות תאורה", נזכר עזרא, "פתאום נפלתי, בערך מטר וחצי ממנה. אני סוקר במהירות את מצבי, ומבין שלושה דברים: חטפתי צרור של שישה כדורים בשתי הרגליים, אני תקוע, ונוצר מאחוריי פקק". במקביל, אחד הקצינים ניסה לירות תותח אל הגדר כדי לפרוץ אותה - ללא הצלחה.

"ברגעים האלה, אני לא חושב - אלא פשוט עושה", הוא משחזר, "הצלחתי להתרומם ולהפיל את עצמי על הגדר. צעקתי לחברים שלי: 'דירכו עלי ועברו', וכך היה. אומרים שעברה מעליי מחלקה שלמה, אני לא ממש יודע".

כמה שעות אחרי כן, הוא כבר פונה במסוק לבית החולים בבאר שבע. "אני זוכר שהתעוררתי, ושאלו אותי ממה כל העקיצות שיש לי בחזה ובבטן. אלה היו הדקירות מהגדר".

 "הבנתי שאני מגובס מהאצבעות עד לחזה. נשארתי ככה במשך 13 שבועות, 7/24 כמו מומיה, זה היה עינוי".

רק חודשים מאוחר יותר, גילה שנבחר לקבל את עיטור העוז על המעשה האמיץ שלו באותו היום. "עד היום אני לא מבין מדוע. עשיתי את מה שאני מאמין, כל אחד היה עושה דבר דומה".

כשאשתו שואלת אותו אם היה עושה זאת שוב, הוא עונה לה בהחלטיות: "מבלי לחשוב פעמיים. ההשלכות של אותו קרב נשארות איתי בכל רגע עד היום - ועדיין, זה ממש בוער בי".

"לצערי יש לנו כל כך הרבה לוחמים ופצועים עכשיו במלחמה. בעייני כולם גיבורים של ממש", אומר עזרא דקות אחדות לפני שנפרדנו, "אני לא כאן כדי לחלק עצות אבל חשוב לי להגיד להם - תישארו אופטימיים, תקוו לטוב ותאמינו. אתם גיבורים".