מג"ד שמשון, כפיר

יותר משנתיים אני חי"רניק מן המניין, אז הייתי רוצה להבין ולראות איך מנהלים מלחמה בחיל האוויר - גם מול איראן וגם איך מסייעים לכוחות בקרקע. זה נשמע לי מעניין ומשמעותי.

אני לא יודע אם להעיד על עצמי… במהלך השנתיים האחרונות הגדוד נלחם גם בצפון הרצועה, בעיר עזה ובחאן יונס, וגם במחנות הפליטים באיו"ש, ועמד במשימה בהצטיינות - באמת שום דבר לא עצר אותם. בסוף יש לנו דור לוחמים ומפקדים באמת בלתי רגיל, כאלו שסיימו תיכון לא מזמן ומאז הם במלחמה אינטנסיבית, חווים אובדן ומרימים את הראש. הם מבינים טוב טוב למה הם פה, וזה כיף גדול לפקד עליהם.

בהתקפה אחד בצפון הרצועה איבדנו 4 לוחמים. החלטתי, בניגוד למה שהיה מקובל, להוציא את המחלקה להלוויה. ובמבט לאחור, היה נכון לתת ללוחמים להתמודד עם האובדן. הם באמת חזרו מחוזקים והמשיכו בשירות עד השחרור.

בתקופה הזו, מרבית הזמן באמת מוקדש למאמץ המלחמתי, כדי שהאזרחים בעורף יוכלו לחיות כמו שצריך. אבל כשיוצאים משתדלים להיות נוכחים כמה יותר, להתנתק כמה שאפשר, ולהשקיע את כל כולך במשפחה והחברים. הם מי שנותן לי את הכוח להמשיך: אשתי היקרה והאהובה, ואורי שנולדה בתחילת המלחמה ועכשיו כבר גדולה. למרות הקושי והמורכבות הן חזקות ותומכות, ובשבילן אני בחזית.

למען האמת, אין הרבה ספקות במהלך המלחמה. כולנו מבינים למה יצאנו ולטובת מה אנחנו נלחמים. יש לנו משפחות בעורף, ואנחנו זוכרים את ה-7.10, יודעים מה עלול לקרות אם לא נהיה שם כדי להגן על המדינה.