הלוחם שהציל את באדי בשדה הקרב - משחזר

הם מאתרים אמל"ח ומטענים, תוקפים מחבלים ומצילים את הלוחמים שבשטח אינספור פעמים במהלך המלחמה. צללנו לעולמם של כלבי העוקץ והבנו למה הם "הרבה יותר מאחים לנשק"

12.03.24
שירה הלמן, מערכת את"צ

המלחמה לא מפסיקה להוכיח את העוצמות של הלוחמים על ארבע - הם תמיד בראש הכוח, תוקפים מחבלים, מזהים איומים, מטענים ולעיתים גם גופות. במקרים רבים הכלב מזהה בעיה עוד לפני שהכוח נתקל בה.

אבל לצערנו, כמו לוחמים בשדה הקרב, קורה שגם הם נפצעים, ולכן, קיימת מעטפת רפואית מקיפה ומעמיקה לכל כלב. החל ממרפאה, וטרינרים שנמצאים בלב עזה, ואפילו הכשרה ייעודית של לוחמי עוקץ מחטיבת המרום לטיפול במצבי חירום.

לאחר שמונה חודשים של הכשרה, הלוחמים מקבלים את ה"פרטנר" שלהם, הכלב שעתיד להפוך לחבר הכי טוב שלהם, ויהיה זה שיציל את חייהם ברגע האמת. בהתאם לכך, גם הם צריכים לדעת איך לשמור על חיי הלוחמים על ארבע, ולכן הם מקבלים סל כלים לסיוע בחירום.

הם הלוחמים היחידים שמוכשרים לטיפול בכלבים. "לא כל רופא יכול לתת לכלב את הטיפול הנדרש בשדה הקרב", מסביר סגן מפקד יחידת עוקץ, רס"ן נ', "לכן הם נדרשים לתת מענה ראשוני לכל כלב".

לאורך הזמן, החיבור בין הכלב ללוחם הולך ומעמיק, ולעיתים זה מרגיש כאילו בעל החיים הוא איבר נוסף בגופו של האדם. לפי רס"ן נ', כשהשותף הכי קרוב אליך נפצע, זה משהו שלא שוכחים.

"באדי הוא הכלב שהכי נחרט לי בזכרון", משתף רס"ן נ', "הוא חטף שלושה כדורים בשבעה באוקטובר, וקיבל טיפול מיידי מהלוחם שלו - סמ"ר ע'".

"ברגע שהגענו לקיבוץ בארי, באדי הוביל אותנו בכל איתור", סמ"ר ע' נזכר, "הוא נכנס לפנינו, עבר בין החדרים, ונתן לנו אינדיקציה לגבי הימצאות אויב במרחב". 

אך ברגע אחד הכל השתנה. "שמעתי אותו מיילל", הוא מספר בעצב, "הוא לא היה לידי כשנפצע, אבל ברגע שקלטתי חזרנו למקום בטוח כדי לתת לו טיפול".

סמ"ר ע' עצר לבאדי את הדימום עד שהגיע רכב הפינוי, דבר שלמד עוד בהכשרה לעשות, אך קיווה שלא יצטרך: "כשהחזקתי לו את הפדים מחוץ לבארי, ראיתי את העיניים והנשימות שלו וחשבתי שזהו, זה נגמר".

תוך כדי שסמ"ר ע' עוצר את הדימום, הגיע רכב פינוי שהוציא אותם מבארי. וטרינר מקומי שהגיע לעזור ווטרינר מהיחידה המשיכו את הטיפול בכלב. הם הגיעו לבית דגן, שם באדי נותח, כשסמ"ר ע' מלווה אותו כל הדרך. "הנסיעה הייתה קשה - הוא בכה המון וראיתי שכאב לו ושהוא רצה שאשאר לידו כל הזמן", הוא משתף.

כנגד כל הסיכויים, באדי השתקם וחזר ליחידה תוך שלושה ימים בלבד. בינתיים סמ"ר ע' נאלץ לחזור ללחימה עם כלב אחר, אך הוא לא שכח מהלוחם על ארבע שליווה אותו כל הדרך: "הייתי מאושר לראות אותו בטיולים הראשונים, צולע אבל עם עיניים נוצצות".

מהמקום בו דיברנו עם רס"ן נ' וסמ"ר ע', יכולנו להשקיף על בית הקברות לכלבים. שם, כל לוחם על ארבע שלא זוכה להינצל מקבל טקס קבורה ראוי. "כלבים רבים הצילו בגופם לוחמים במשימות שהם נדרשו לבצע", אומר בגאווה סגן מפקד יחידת עוקץ, "אי אפשר לתאר במילים את הפעילות שלהם, הם הרבה יותר מאחים לנשק, אבל ממש כמונו - זה חלק מהמשימה שהם נדרשים לעשות".