האלפינסטים מסכמים 50 שנים של קור רוח

החרמון הוא עוף מוזר בנוף הישראלי. בעוד שברוב המדינה שלג הוא דבר נדיר, את פסגת ההר מעטרים הפתיתים בחלק נכבד מהשנה. מעבר להיותו אתר תיירות, מדובר בראש ובראשונה באזור אסטרטגי בעל חשיבות עליונה לביטחון המדינה, ואיתו - האחריות לשמור עליו.

לפני 50 שנה, כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, ולאור התוואי המאתגר בהר, הבינו שמי שנלחם בחרמון חייב הכשרה מיוחדת - וכך הוקמה יחידת האלפיניסטים, לפחות בגלגולה הראשונה.

"לקחו צוותים מסיירת מטכ"ל ומאגוז, ושלחו אותם לפסגת החרמון", מספר סא"ל (במיל') מנדי, מפקד היחידה הישנה, "מכיוון שאותם לוחמים היו בשירות סדיר, אחרי כשנה הם השתחררו, ואיתם נסגרה היחידה".  רק ב-1980 היא הוקמה מחדש, אך הפעם כיחידת מילואים מיוחדת.

בתחילה, הביאו מדריכים מארצות הברית ומאירופה כדי שילמדו את הלוחמים הנכנסים איך להתמודד עם השלג והאתגרים שהוא מציב, בין היתר גם עם ראות גרועה, ערפל רב, צירי תנועה מוגבלים וקור מקפיא.

בניגוד להרים המושלגים של אירופה, בחרמון יש קושי נוסף: מזג האוויר בו לא מספיק צפוי וקבוע. "ביום אחד יכולה להיות סופה, כמה ימים למחרת יישאר רק קרח, ושבוע לאחר מכן כבר לא יהיה זכר לשלג", מסביר מפקד היחידה בדימוס.

כך, מאז שנות ה-80 ועד 2020, היא עברה אינספור גלגולים וארגונים מחדש, במטרה לדייק את ייעודה ולהתאים אותה לשטח בצורה המיטבית. בסוף אותה שנה, במקום להיות חלק מפלס"ר, היא הוגדרה כיחידה משלה עם בית ספר עצמאי, שמבוסס על הניסיון והידע שנצבר במשך שנים, ומתפתח באופן קבוע.

כיום, לוחמי האלפיניסטים הם יוצאי גולני, ובאופן שאולי יכול להפתיע, לא נדרש להם אף ידע מקדים בכלל. למעשה, יכול להיות שעד כניסתם למילואים לא יצרו אינטראקציה עם שלג בכל ימי חייהם.

"אנחנו מאמנים אותם מא' ועד ת', על כל מה שהם צריכים לדעת", מבהיר סא"ל (במיל') מנדי. ההכשרה עצמה לוקחת חודשים, עד ש"נולד" אלפיניסט חדש, וכל שנה הם מתרגלים בחורף - וכן, גם בקיץ. 

בתמונה: אלפיניסטים בקיץ

"כל לוחם סוחב על הגב בכל עת תיק גדול עם מעל 100 פריטים של ציוד ולבוש שקשור לתנועה בהר", הוא מתאר. תיק כזה מאפשר ללוחם לשרוד על החרמון לבדו במשך מספר ימים רצופים ואפילו יותר, ולכן המילואימניקים חייבים לדעת ולהכיר את הציוד ואת העבודה 'מתוך שינה': "למעשה, לוקח ללוחם כשש שנים להתמקצע באופן מוחלט בתפקיד ובהר".

עם הצטרפותם רשמית ליחידה הם תופסים כוננויות בגזרה ולוקחים חלק בפעילויות מבצעיות בהתאם לצורך. כך קרה גם בשבת השחורה, בה הוקפצו ותפסו כוננות ללא הפסקה במשך חצי שנה. "אנחנו שייכים להר הזה", חורץ מפקד היחידה בנימה נוסטלגית, "אומרים שההר מלמד לוחמים צניעות, וזה באמת כך. מתי שצריך אותנו - נהיה שם כדי לאפשר כמה שיותר שקט לתושבי הצפון".