איך 'חרבות ברזל' הפכה אותי למפקד שאני היום? מ"מ, מ"פ וסמג"ד משתפים

"ינאי תמיד אהב, גם כשהיינו קשים - ככה אני רוצה שהחיילים שלי ירגישו"

סג"ם א' לא תכננה להיות לוחמת. כשעלתה לראשונה על מדים באפריל 2023, היא בכלל התחילה בהכשרה של מש"קיות חינוך. אבל, במהלך הקורס, הבינה שמקומה בקרבי, ואחרי שיחות רבות עם המפקדים - עשתה את המעבר לחטיבת החילוץ. 

מכאן, לחודש של דחיית שירות, גיוס מחדש באוגוסט, ולבסוף, מסלול לוחמה בחטיבה הכתומה, שלא היה לה פשוט כלל - פיזית ומנטלית. לאט לאט, וגם בעזרת המ”מ שפיקד עליה, סגן ינאי קמינקא ז"ל, מצאה את מקומה במחלקה, התחילה להרגיש משמעות ולבנות זהות כלוחמת. ואז הגיע 7 באוקטובר.

באותו יום, היא ועמיתיה לפלוגה היו עדיין בטירונות, והבוקר נפתח באזעקות, לא דבר חריג לגמרי בבסיס זיקים הסמוך לרצועת עזה. אבל, מהר התברר שהפעם זה שונה. תוך זמן קצר, כבר הכניסו מחסניות לנשקים, כשחלק עזרו לחבריהם במיגונית שנתקפו חרדה, ואילו המפקדים והמפקדות, יצאו להחלפת החיילים בעמדות השמירה במחנה המותקף. 

סג"ם א' עם חבריה לטירונות

עם תום הקרב ההירואי, נגד ניסיונות חדירה רבים של מחבלים, התברר גם המחיר הכבד: שישה מפקדי ומפקדות סגל ההכשרה וטירון אחד נפלו במהלך הלחימה, ביניהם המ"מ שלה ינאי, וגם חברה הטוב, רב"ט נריה אהרון נגרי ז"ל, חייל בפלוגה שלה.

"בשלב מסוים קראו לי ולכמה חברים להביא אלונקה ולצאת מהמיגונית", היא נזכרת, "נכנסתי לעמדה וראיתי ארבעה מהמפקדים שלי שנפלו בקרב. ניתקתי את עצמי רגשית, פשוט פעלתי - והבנתי שזה בלתי נמנע. פינינו אותם אחד אחד ואז חזרנו לתפוס עמדות".

החוויה הזו, כפי שהיא מעידה, נחרטה בה עמוקות. משם, קב"נים ליוו את פלוגת 'תבור' שסגרה את אותה השבת בבסיס, ופתחו בתהליך ארוך ומורכב של חזרה לשגרה. בהמשך, החטיבה הגיעה לנבי מוסא, בו מעבירה כיום סג"ם א' את הטירונות כמפקדת מחלקה בהכשרת החילוץ. 

"אם היית אומר לי אז, שעוד שנתיים אהיה מפקדת טירונים - לא הייתי מאמינה. בהתחלה פחדתי מהאחריות, פחדתי להוביל, בטח אחרי מה שחוויתי. אבל המפקדת שלי אמרה לי: 'זה טוב שאת מפחדת. זה אומר שאת מבינה את גודל האחריות'. וזה נתן לי ביטחון לצאת לדרך - בזמן מלחמה".

סג"ם א'

תחילה כמ"כית, ואחר כך כקצינה, הבינה שהיא ממשיכה בדרכה את מסלולם של הנופלים. "אני יודעת מה זה להיות מפקדת - ראיתי את שלי נלחמים ונופלים כדי להגן עלינו. זה מפחיד, אבל זה גם מקור הכוח שלי, וגרם לי להבין את המחויבות".

המחלקה שסג"ם א' מפקדת עליה כיום

המ"מ ינאי ז"ל, מלווה אותה בכל צעד במסע שלה. "היה בינינו אומנם מרחק פיקודי, אבל לא יכולתי שלא להכיר אותו. הוא היה שם תמיד עם המילים הנכונות", היא משתפת, "אני והוא לא חולקים אותו סגנון פיקוד, אבל לקחתי ממנו דבר אחד מרכזי: לאהוב את החיילים בלי תנאים. ינאי תמיד אהב, גם כשהיינו קשים. אני רוצה שהחיילים שלי ירגישו שאני רואה אותם ככה".

המלחמה, היא מספרת, שינתה את הגישה שלה למקצוע הלחימה. "יש לי הרבה יותר הבנה של האיום, ואת הערך של הלוחם בקצה. אני יודעת שאני דורשת מהחיילים והחיילות שלי, כי מישהו דרש ממני כשהייתי במקום הכי נמוך. ומתוך הדרישה הזאת צומחים וממשיכים".

"אתה המפקד, אבל גם אבא ואמא שלהם - דואג לכל פרט"

ב-5 באוקטובר 2023, פלוגת השריון של סרן ע' הייתה באימון שגרתי ברמת הגולן. אז הוא היה עוד רק מ"מ חדש - היום הוא כבר המ"פ. 

יומיים לאחר אותו תרגיל, עם פרוץ האירועים בשבת בבוקר, הפלוגה נקראה להגיע מיד לדרום. חייליו של ע' יצאו לדרך עם הטנקים, ולא ידעו מתי וכיצד יצטרפו ללחימה. ואז, בתום שבועיים של היערכות, אימונים והמתנה תחת סטופר מתמשך, נכנסה כל פלוגת 'להב' לרצועה ב-26 באוקטובר תחת צק"ח גבעתי, כחלק מהתמרון הראשון של צה"ל במערכה. 

אחד הקרבות הזכורים לו ביותר התרחש בעומק העיר עזה, כשפלוגתו נקלעה למארב: מטען הוצמד לטנק של סרן ע', צלפים ירו על הטנק הסמוך, ולראשונה - החיילים התמודדו מול פניו של האויב. "גברנו על המחבלים ויצאנו משם ללא נפגעים כלל", הוא משחזר, "זה נתן לנו תחושת מסוגלות אדירה. הבנו שאנחנו יכולים לפגוש את האיומים, וגם לנצח אותם".

אחרי חמישה חודשים של קרבות כמ"מ, המשיך ע' לתפקיד הסמ"פ, ובמאי 2024, פלוגתו לקחה חלק בכניסה הראשונה של צה"ל לרפיח. שם, חוותה פגיעה ישירה - כשאחד הלוחמים נפצע מירי צלף. החילוץ המהיר והטיפול של הצוות, תוך קור רוח ובאומץ לב, היה עבור המפקד גאווה נוספת: גם תחת לחץ אדיר, החיילים שלו יודעים לפעול כפי שהוא מצפה מהם.

"מהבוקר הראשון של המלחמה, המשימה הצבאית שלנו הייתה לי מאוד ברורה, ולא אפשרתי לעצמי כמעט הסחות דעת", הוא מסביר, "רק בהמשך, הגיע הרובד העמוק יותר, עם שאלות כמו: 'איך אני משפיע כמפקד בסיטואציה הזו?' ו'איך אני יכול להיות נוכח יותר עבור החיילים שלי ברגעים המורכבים?'"

במשך כל שמונת החודשים שלו כסמ"פ, סרן ע' ידע שהוא רוצה להמשיך קדימה - לקורס מ"פ. אבל לפני הקפיצה, הוא דרש מעצמו עצירה. "הבנתי שאם אני רוצה להוביל, אני חייב קודם לדאוג לעצמי - פיזית ומנטלית. לקחת אוויר, ואז לחזור בכל הכוח". הוא יצא לחופשה של שלושה חודשים ולאחריה נכנס לקורס.

סרן ע'

סרן ע' מתאר את פלוגת 'להב' שלו, אליה חזר הפעם כמ"פ, ככזאת שמאפשרת אווירה ייחודית: שילוב של רצינות מקצועית עם קלילות אנושית. "זו פלוגה של אנשים עם חיוך על הפנים, ואני בתור מפקד עושה הכל בשביל לשמור על זה גם בזמן מלחמה. וגם כשחזרתי כמ”פ, ואנשים התחלפו, יש דברים שלא משתנים".

פלוגת להב

המלחמה, שינתה באופן מהותי את היחס שלו לפקודיו, כפי שהוא מספר: "לפני, הסתכלתי על הקשר בעיקר המקצועי. היום, כשאתה נמצא עם חיילים שלך 7/24 באותו טנק - זה לחיות אותם לעומק. אתה המפקד אבל גם אבא ואמא - דואג להם לכל פרט, מהאוכל והמים, פנוי בשבילם תמיד לשיחה על החיים האישיים ומוביל קדימה במשימה".

המורכבות הזאת, הוא מסביר, היא לב הפיקוד בזמן מלחמה: לאזן בין דאגה לאדם, לבין המשימה הצבאית. "יש רגעים מורכבים כשאתה רואה אותם מותשים, אחרי יומיים בלי שינה. כנראה שפעם, הייתי דורש מהם להתאפס מבלי לנסות להתחבר למקום שלהם. היום אני מבין שזה יותר מורכב - צריך להיות אנושי,  ובאותה נשימה להמשיך להיות דמות הסמכות". 

סרן ע' (מימין) עם חייליו

"לפעמים גם אני נשכב בטנק, גמור, מבקש מהצוות שיעיר אותי אחרי 15 דקות. הם צוחקים, אבל אתה מבין שהמפקד צריך לישון בזמן הכי מינימלי שאפשר ולתת דוגמא בכל רגע, אבל גם להישאר איתם באותה סירה".

"הם פוגשים אותך באמת על מלא”, הוא מדגיש, "אין מסכות, ואתה איתם גם כשאתה הכי מלוכלך והכי מזיע ועובד הכי קשה. מורכב, אבל זה הופך את זה גם ליותר אנושי".

בסיכום דרכו עד כה, אצל סרן ע' נחתמה תובנה אחת מהותית: "להיות מפקד היום זה לחיות את המלחמה עם החיילים - ולא לידם".

"ברגע ששמעתי את הפלוגה צועקת 'להיות עם חופשי בארצנו', הבנתי שעכשיו תורנו"

רס"ן א', הסמג"ד של קרקל, היה בכלל מ"פ בקורס מ"כים ב-7 באוקטובר, אמון על הכשרת המפקדות והמפקדים החדשים של חיל הגנת הגבולות. ובאותו בוקר, יחד עם כל הקורס, הוקפץ לעוטף כמפקד תחת חטיבת פארן. הכוח שלו קיבל אחריות הגנה על שורת יישובים: צוחר, אוהד, תלמי אליהו ובהמשך גם קיבוץ צאלים.

"הימים הראשונים היו ימים של טיהור השטח", הוא משחזר, "עשינו סריקות ביישובים, חממות, מטעים - הכול לצד המראות הקשים: טנקים שרופים, רכבים הפוכים ואמל"ח אויב".

כשחזר עם חייליו לבסיס בהל"ג לאחר שהושגה השליטה באזור, נערך טקס סיום הקורס. "עמדתי שם עם מדי ב' מלוכלכים, אחרי הפעילות בעוטף, ושמעתי את הפלוגה צועקת 'להיות עם חופשי בארצנו' - שם הבנתי שעכשיו זה התור שלנו לעשות זאת".

מיד לאחר מכן הגיע לתפקיד קצין האג"ם של גדוד ברדלס, ותוך זמן קצר היה אחראי על אירוע תקדימי: שילוב לוחמות צלפיות בתוך עזה לראשונה. "הובלתי את מסדרי הציוד לצד ההכנה המנטלית לכניסה - במטרה לייצר תחושת חוסן. הסתכלתי להן בעיניים וידעתי שהן נכנסות למשימה ערכית מהמעלה הראשונה".

באותה התקופה, הגדוד השתתף במספר משימות: הגנה באזור ההרים בגבול מצרים, שמירה על יישובי העוטף ותמרון ברצועת עזה. "לאור העומס המבצעי, חילקו את המשימות בין הדרג הפיקודי, וכך יצא שלצד התפקיד האג"מי, פתאום גם הובלתי את הלוחמים בהר חריף והר שגיא". 

"זאת הייתה תחושה יוצאת דופן", הוא מספר, "אתה מפקד של גזרה, וכשאתה תופס אותה, אתה חושב על מה שקרה בעוטף ומבין את גודל האחריות. היום אני מבין שהתרגול של הלוחמים והלוחמות חייב להכיל גם את התרחישים הקיצוניים ביותר. יש יישובים שתחת אחריותנו, והם מצפים שנהיה הכי טובים שאפשר, ואנחנו חייבים להם את זה".

לאחר מספר חודשים כקצין האג"ם של הגדוד, רס"ן א' מונה לסמג"ד, ובהמשך, עבר לגדוד קרקל באותו התפקיד. "מבחינתי, יש כאן סגירת מעגל", הוא אומר בגאווה, "היום אני יכול להגיד שתפסתי את כל חלקיה השונים של אוגדה 80 - ממצדה במזרח, לאילת בדרום ועד עוטף עזה במערב".

רס"ן א'

לצד האתגר המבצעי, חלה בו גם התפתחות תפיסתית בכל הנוגע להובלה. "מפקד כבר לא יכול להסתפק במה שהוא יודע", הוא קובע, "הוא חייב להיות סקרן, לשמר לקחים, לשאול את עצמו אם הוא באמת מוכן. ההבנה של מה שקרה מחייבת אותנו לעשות את זה כל הזמן".

יחד עם זאת, רס"ן א' מדגיש כמה חשוב לגשת לחיילים ברגישות: "בשנתיים האחרונות, גיליתי שגם מי שנראה הכי קשוח - יכול להיות שנושא איתו פצעים פתוחים מהלחימה. אני מעריך כל אחד ואחת מהם, זה מעבר ל'תפקיד', אתה ממש איתם בזה".

שמות שבעת לוחמי ולוחמות חטיבת החילוץ שנפלו בקרב בבא"ח העורף:

• רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל, מפקד הפלוגה.
• סרן אור מוזס ז"ל, סגנית מפקד הפלוגה.
• סגן אדר בן סימון ז"ל, מפקדת מחלקה בחטיבה.
• סגן ינאי קמינקא ז"ל, מפקד מחלקה בחטיבה.
• סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל, מפקדת כיתת טירונים.
• סמ"ר עומרי ניב פיירשטין ז"ל, לוחם בחטיבה.
• רב"ט נריה אהרון נגארי ז"ל, לוחם בהכשרה בחטיבה.