כך מייבשים את ברז הטרור של הציר האיראני ב-3 שלבים

כסף הוא אחד ממנועי הטרור המרכזיים - מה שמממן את הדלק של הטילים, את התשתיות של מנהרות האמל"ח ואת המשכורות של הפעילים. רקטות לא עפות מעצמן ומחבלים לא יוצאים למתקפה ללא תגמול. ומאחורי כל חוליה, כטב"ם או מפקדה, עומד מנגנון כלכלי משומן היטב. לכן, אחת המטרות ב'שאגת הארי' היא לא רק לפגוע במי שלוחץ על הכפתור, אלא לייבש את הברז שמזרים אליו את הכסף.

מאז תחילת המבצע, צה"ל פועל גם נגד המקורות הפיננסיים של הציר האיראני. אז איך זה עובד בפועל? אפשר לחלק את  מאמצי הפגיעה לשלושה: המקור, צינורות החלפנים והכיס של שלוחות הטרור בשטח. 

לסגור את הברז בטהראן 

הכול מתחיל בתקציב המדינה האיראני. מתוך כ-58.7 מיליארד דולר, כמעט 16 מיליארד מופנים ישירות לביטחון. הכסף הזה לא נשאר ברפובליקה האיסלאמית - הוא מתדלק בין היתר את חיזבאללה (בסכום שהגיע בשנה שעברה ל-2 מיליארד דולר), את חמאס ואת החות'ים.

מאחורי המספרים הללו מסתתרת למעשה מערכת רחבה של ייצור אמצעי לחימה, בניית כוחות והפעלת מנגנוני דיכוי פנימיים, לצד השקעה מאסיבית בשלוחות הטרור מחוץ לגבולות המדינה.

ואיך פוגעים בהן? בשבוע האחרון, לדוגמה, חיל האוויר תקף בטהראן שתי מפקדות צבאיות שניהלו את התקציבים האלה בדיוק. בגיחות אחרות, סוכלו כמה מהמוחות שמאחורי הכסף: ג'משיד אסחאקי, מפקד מפקדת הנפט, ומחמד רצ'א אשרפי קהי, ששימש כאחראי המסחר במפקדה. 

מובילי תעשיית הנפט, אחת ממקורות המימון הקריטיים של משטר הטרור, הצליחו למצוא נתיבים לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות. ובאמצעות כספים אלו, לממן טילים בליסטיים ואמל"ח רב. 

נדבך משמעותי נוסף נרשם בתקיפת תשתיות במתחם הפטרוכימי בדרום מערב איראן, האחראי על ייצור וייצוא חומרים כימיים לכוחות הכפופים למשטר. הפגיעה בתשתיות אלו נועדה לשבש את היכולת להשתמש בחומרים המיוצרים במפעל לייצור אמל"ח, ובמקביל לייצר פגיעה כלכלית משמעותית בשל הפסקת הייצוא. רק לשם המחשה - לאורך השנים, התעשייה הפטרוכימית ברחבי איראן הכניסה למשמרות המהפכה מיליארדי דולרים.

הצומת הפיננסי בביירות

אחרי שהכסף יוצא מאיראן, הוא מנותב למשל לידיים של חיזבאללה בלבנון. כאן נכנסים לתמונה ה'חלפנים'. אלו לא סתם דוכני המרת מטבע ברחוב, אלא גופים פיננסיים שמלבינים מיליונים במסווה אזרחי 'תמים'.

במהלך המבצע, צה"ל תקף בביירות את מרכזי חליפין "בואה צ'אנס", בבעלות חסין אבראהים ואת "טרייד פוינט אינטרנשיונל" בבעלות מחמד נור אלדין. השיטה של הארגונים פשוטה: הם משתמשים במזומן ובשמות של חברות לגיטימיות כדי להעביר כספים בלי לעורר חשד. 

כחלק מהמאמץ, מתבצעים גם סיכולים ממוקדים נגד האחראים להעברות. בלבנון הותקף ב-22 במרץ, בכיר במערך הכספים של חמאס, שהיה אחראי על העברות מיהודה ושומרון ועד מדינות נוספות. תפקידו כלל גם מעורבות בגיוס פעילים והכוונת טרור, מה שממחיש את הקשר ההדוק בין הון לטרור.

בתקיפה נוספת, סוכלו בכירים ב'גיס לבנון' ו'גיס פלסטין' של כוח קדס במהלך פגישה בביירות - ששימשו כצומת תיאום בין איראן, חיזבאללה וארגונים נוספים. משימתם בין היתר הייתה לפקח על העברת כספים, ייצור אמצעי לחימה וסנכרון הפעילות הצבאית מול משמרות המהפכה.

נכסי הטרור בלבנון 

חלק חשוב הוא פגיעה בנכסים שמייצרים לחיזבאללה רווח יום-יומי בתוך לבנון. חוליות משמעותיות מאותו מנגנון מסוכן הן תחנות הדלק של חברת 'אלאמאנה'. הפירמה נמצאת בשליטת הארגון ומשמשת מקור הכנסה משמעותי עבורו. הנזק בו מהווה פגיעה ישירה ביכולת להמשיך ולהפעיל מערך לוגיסטי התומך בפעילות טרור.

לתחנות הדלק היה גם תפקיד מבצעי מובהק - הן שימשו לתדלוק משאיות שהובילו אמצעי לחימה ומחבלים, והיו חלק משרשרת האספקה של חיזבאללה. ההכנסות שהניבו, בהיקף של מיליוני דולרים, הוזרמו חזרה לפעילות עוינת.

גם תשתיות אגודת 'אלקרצ' אלחסן', שמשמשת כלי מרכזי להלבנת הכספים עבור חיזבאללה, ספגו פגיעה משמעותית, כשעשרות מסניפיה הותקפו מאז פרוץ המבצע. דרכה מקבלים הפעילים את שכרם, ובה נשמרים הפיקדונות המושתתים על כספי אזרחים ומשמשים למעשה למימון וייצור אמצעי לחימה בזמן לחימה.

גדיעת מקורות המימון היא משימה מורכבת, סיזיפית ומסועפת, כשהמטרה היא ליצור חנק מתמשך ועקבי. המעקב אחרי הכסף יימשך - בכל מקום שבו דולרים הופכים לטרור.