רגע אחרי שיצאו, 'שועלי המרום' מסכמים את הסבב ה-3 בעזה

את רס"ל (במיל') ד', פגשתי במעמד היציאה מעזה, יחד עם חבריו המילואימניקים מחטיבה 646. שלושה חודשים של לחימה בעומק הרצועה, בפעם השלישית מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הסתיימו בדיוק באותו מקום שבו התחילו - סמוך לקו הגבול. 

במסגרת מבצע 'מרכבות גדעון', פעלו הלוחמים בצירים רוויי לחימה - נצרים, שג’אעיה, דרג’ תופאח ובית חאנון. "אנחנו יוצאים מהרצועה עם הצלחות מאוד משמעותיות", מספר רס"ל ד', לוחם בחטיבה כבר כשנתיים וחצי, ומתחיל לתאר את העשייה: "היו לנו לילות שהיינו צריכים לאבטח 'דרילרים' (כינוי למקדח הנדסי - ר.ר.א) שמחפשים מנהרות. באחד מהם, אחרי חצי שעה של סריקות, פתאום 'בום' - מצאנו מנהרה ארוכה מאוד. מספר שעות אחר כך היא כבר הושמדה".

בנוסף לפעילות זו, במהלך הסבב האחרון, הצק"ח, בשיתוף עם לוחמי יהל"ם, הצליח לחשוף ולהשמיד תוואי מנהרות תת-קרקעי של חמאס באורך של כ-500 מטרים במרחב בית חאנון. 

ובאופן הזה הם פועלים, לילה אחר לילה. אבל למרות שזו כבר פעם שלישית שלהם - השטח שונה ומשתנה. "הלחימה בסבב הזה מציבה סוג אחר של אתגרים", מעיד הלוחם, "האויב הופך נסתר יותר. אתה מגיע להריסות, למקומות שנראים ריקים, אבל אתה יודע שיש שם עוד איום. אתה חייב להישאר דרוך".

ההבנה הזו, כך רס"ל ד' מדגיש, הייתה מנוע פנימי ללוחמים - גם אחרי יותר מ-350 ימי מילואים בעזה, יו"ש ולבנון. "אני חושב שההישג הכי גדול שלנו היה הפעולה בש'ג'עייה. פעלנו שם להשמדה משמעותית של כל תוואי טרור שאותר, והצלחנו להגיע להישגים קריטיים. אחד הרגעים שהכי זכורים לי הוא באיתור שבו אמרו לנו שיש צלף שאורב לנו שם". 

ואז המציאות הכתה. "אלו היו דקות בהן אתה קולט כמה הכול קרוב", הוא מתאר, "נכנסנו במטרה לנטרל אותו. ידענו שאין זמן, כי אם לא נפעל מהר, תהיה סכנה. ובתוך זמן קצר - חיסלנו אותו. סגירת מעגל מדויקת, בלי שנייה מיותרת".

הפעילות שלהם ברצועה עבדה לפי חלוקת האזורים לתאי שטח קטנים. "כל גדוד או כוח מסוים מקבל עליו אחריות מלאה לתקופת זמן מסוימת", מסביר הלוחם, "כאשר המטרה ברורה - לשלוט לעומק בגזרה הקטנה, לטהר כל מבנה, לחשוף תשתיות טרור, ולוודא שאין מחבלים פעילים, גם אם נראה שהשטח "כבר טופל". זה מאפשר שליטה מירבית במרחב בנוי ומורכב".

לרס"ל ד', כמו לרבים מחבריו בחטיבה, מחכים בבית משפחה, ילדים וקריירה. "יש משהו לא פשוט בהבנה שאתה משאיר אותם לבד לתקופת זמן כזאת ארוכה. אבל אתה עושה את זה כדי שהבן אדם בשדרות יישן בשקט. כדי שהחבר'ה בבארי ובנחל עוז יוכלו לחזור לשדות. וזה שווה את הכול - גם אם נידרש להתייצב שוב".