היחידה הזו חיסלה 1 מ-5 מחבלים במלחמה. והשבוע היא בת 25

לפני שלוש שנים, בסוף 2022.

אחרי שנפלתי מקורס טיס, קיבלתי הצעה להגיע ל'זיק'. המשפחה שלי ייעצו לי ללכת על זה, ואמרו שזה המקום הכי טוב ומתאים עבורי. הם לא טעו.

התחלנו בטירונות 03 בשבטה, ומשם המשכנו לקורס ממ"ז (מפעיל מערכות זיק) בפלמחים שארך כארבעה חודשים: שם עברנו ניווטים, תכנים פיקודיים, והצטרפנו לגיחות (טיסות מבצעיות). אחרי שהוכשרתי כממ"ז בחרתי לצאת קצונה, וכשסיימתי בה"ד 1, עברתי השלמה של מפעילי כטמ"ם בחיל האוויר באורך חצי שנה, בנוסף להשלמה של חודש ביחידה.

היא משתנה המון. אנחנו קמים בבוקר לשיחת פתיחה עם הגף, ועוברים יחד תדריך מבצעי עם דגשים למהלך היום. לאחר מכן מתפזרים למשימות: כל אחד עובר על החומר שלו לפני יציאה לגיחה, מתרענן על הפקודות ועובר תדריך. בסוף המשימה אנחנו מבצעים תחקיר - זה חשוב לנו בתור יחידה כדי להבין, ללמוד ולדייק את עצמנו.

מעבר להפעלת כטמ"ם 'זיק' וכלי טיס נוספים, אנחנו מתמחים בסיוע לתמרון ב'אחיזת השטח'. היום אנחנו פועלים בכל גזרה, ולפני כן לומדים בעצמנו את תוואי השטח לעומק, כדי שהכוחות יוכלו לפעול בו ביסודיות ובמקצועיות. 

בעשייה ואפילו באווירה של היחידה, אנחנו תמיד דרוכים, בעיקר מנטלית. זה מתבטא בהקפצות, בחתירה למגע הכי מהר שאפשר, ובדיוק מקסימלי. בסוף, טעות שלנו יכולה לעלות מחיר מאוד גבוה, וזה אתגר רציני שאנחנו מתמודדים איתו יום-יום. 

העשייה מאוד משולבת: בין אם זה ירידה לשטח עם הכוחות להכיר את הגזרה, או עשרות תקיפות מבצעיות ביום אחד, או עבודה מודיעינית מעמיקה שמתבצעת מאחורי הקלעים. 

היחידה פועלת תחת מערך הכטמ"ם, ונמצאת בקשר ישיר ובזמן אמת מול גורמי מודיעין, שמכוונים אותנו בהתאם לצרכים המבצעיים. אנחנו מבצעים את הסריקות ומפעילים את האמל"ח בפועל כדי בסוף - לתקוף ולהשמיד מטרות טרור. 

אנחנו פועלים לצד המון יחידות בכל הזרועות: גם עם המודיעין לאיסוף נ"צ ותצ"א, גם עם חטיבות חי"ר למשימות בעלות אופי מבצעי, וגם עם יחידות חילוץ לסריקת השטח לפני פינוי, למשל. 

זה תפקיד שבו אתה מרגיש באופן ישיר את ההשפעה שלו כל יום. אתה רואה את האויב שאתה משמיד, את המודיעין שאתה אוסף ומסתיים במבצע מיוחד. ההצלחה שלנו היא קריטית לביטחון המדינה, אין לי ספק. 

כן, יש הרבה דברים שהשתיקה יפה להם. אנחנו באמת לא יכולים לפרוק לכל אחד, אז אנחנו נעזרים אחד בשני. ליחידה שלנו יש אופי מאוד משפחתי, וזה מאוד משמעותי בהיבט הזה של התפקיד.

במלחמה הכול עצים יותר ואינטנסיבי. אנחנו נעים מגזרה לגזרה, יש הרבה יותר גיחות, והצוותים יותר דרוכים. 

בשבוע הראשון לפרוץ המלחמה חברנו לגדוד מילואים של צנחנים, שיצא מהקרבות הראשונים בעוטף. הצגתי את עצמי וסיפרתי להם שאני מיחידת 'זיק'. אחד מהלוחמים סיפר לי שבזמן הלחימה, כשניהלו קרב עיקש מול המחבלים, לוחם מהיחידה שלנו עלה מולם בקשר ואמר 'כאן זיק, אני איתכם, אתם יכולים להמשיך קדימה'. 

זה הרגיע אותו, ונתן לו תחושת ודאות מסוימת. ברגע הזה הבנתי כמה המקום שהגעתי אליו הוא מיוחד ומשמעותי - להיות בקשר עם כוחות קרקעיים ולהבין את החשיבות של הפעילות שלנו זאת הרגשה מאוד מיוחדת.

כשחברנו לכוח אחד בעזה שנפגע מנ"ט, פתחנו במרדף אחרי הרכב של המחבלים שירו בו. זיהינו את החוליה בעזרת רחפן, אבל בשלב מסוים נכנסו רכבים נוספים לתמונה, וזה הפך את המצב למורכב הרבה יותר - בעיקר כי חמאס פועל במרחב אזרחי. 

אחרי שננעלנו על מטרה, קיבלנו רשאי לביצוע - אבל משהו הרגיש לי לא נכון. אחרי בדיקה יסודית הבנו שאנחנו לא נעולים על המטרה הנכונה, ושצריך לסרוק אחריהם שוב. הצלחנו לבסוף לאתר את החוליה, לכוון מחדש ולתקוף את המחבלים: ואחרי שהשלמנו את המשימה, הבנתי מחדש שאין כאן מקום לטעויות. אנחנו מקבלים החלטות של חיים ומוות.

יש שלושה גורמים שמתעסקים בזה: 'הקרון', תא התקיפה, ותא האש של חיל האוויר. שלושתם יחד נותנים אינדיקציה אם אכן מדובר ביעד לתקיפה או באדם עוין, האם אנחנו נעולים על המטרה, ושלא תיתכן פגיעה בכוחותינו. 

'קרון' זה מרכז השליטה על הזיק, והוא מספק תמונת מצב עדכנית ורלוונטית לגזרה בה פועלים הכוחות. תא האש הוא צוות עם נציגות מכל גורם שנותן מעטפת לגדודי החי"ר בשטח: נציג משריון, מחיל האוויר וממודיעין, למשל. הם מספקים תמונה רחבה יותר על התקיפה. ואחרון, תא האש, מאפשר תיאום מול שאר חיל האוויר, כדי לדווא שהם מודעים לתקיפה ושכלי הטיס אינו עוין. 

לפני תקיפה יש לחץ מטורף, צמרמורת וזיעה בידיים. במהלך השיגור יש דממה, והזמן פתאום קופא. אחרי הפגיעה, כשאומרים בקשר 'מטרה חוסלה' ואתה מבין שהצלחת, זאת הרגשה מיוחדת. אתה חוזר הביתה למשפחה - ואף אחד לא יודע שעשית היום פעולה שהשפיעה באופן ישיר על הכוחות בשטח, שהצילה חיים. 

היחידה מתמקצעת בהפעלת כטמ"מים מסוג הרמס 450 - 'זיק'. יש להם יכולת תקיפה, אסיפת מודיעין ותצפית וכלל היכולות האלו מנותבות לסיוע לתמרון. אנו חוברים לכוחות, ומספקים להם במידת הצורך יכולות הגנה ותקיפה.

לגמרי. קורס הממ"ז, הראשון בהכשרה, נותן לנו 'טעימה' מהדי-אן-איי של היחידה. הוא מתמקד בעבודת צוות ובהתנהלות תחת חוסר ודאות מוחלט, כמו הקפצות לניווטים בכל שעה, מה שמדמה את האופי של המשימות שאנו מבצעים.

אנחנו דואגים לקחת זמן לנשימה מתי שצריך - זה נותן מרחב לחדש כוחות ולשפר את היכולות שלנו.

אנחנו בקשר על בסיס יום יומי: מבינים יחד מה התכנון ומה הסביבה שהם נמצאים בה, מתחקרים יחד עם הכוח כל פעילות. זאת עבודה משמעותית מאוד, במיוחד כשנכנסות יחידות חדשות לתמרון. באמצעות התקשורת השוטפת מול הכוחות, אנחנו לומדים לתת להם מעטפת אולטימטיבית. 

אומרים אצלנו ביחידה - 'מה שצריך': למדתי שלא משנה מה המשאבים שלך, אם אתה מספיק רוצה להשיג משהו, אתה יכול. 

יצירתיות - מהרבה סיבות שאי אפשר לפרט עליהם. זה המוטו הלא רשמי של היחידה: 'להמציא את הגלגל מחדש'. 

יכולת פיקוד וניהול, עבודה בצוות, שאפתנות, דיוק ושוב - יצירתיות. 

לקבל את חוסר הוודאות שתהיו בו, מתחילת הקורס ולכל אורך השירות, ולנסות להרגיש בנוח בו. 

ברגע שהחיילים שלי יצאו קצונה, ישבנו לשיחה בגובה העיניים. ככה הבנתי מחדש כמה חשוב לי להנחיל גם בדור ההמשך של היחידה את החשיבות של מה שאנחנו עושים, וכמה שאני אוהב את החיילים שלי.