הקרפ"חים והקרפ"גים מספרים על שנתיים של לחימה בתפקיד מציל חיים

"ב-7.10 סבתא שלי ואחותה נרצחו בשדרות", מספרת קרפ"חית 406, סרן א', "הדבר היחיד שרציתי זה לחפש אותן, ואז קיבלתי שיחות מהחיילים על פצועים בשטח. עזבתי הכול, ירדתי לעוטף - וקיבלתי החלטות שלא חשבתי שאקבל בחיים".

"טיפלתי בכלב עוקץ שנפצע בפעילות מבצעית, והסתכלתי על הלוחם שמחזיק אותו בידיים. ראיתי את הקשר המיוחד שלהם", משחזר קרפ"ג בחטיבה 401, סגן צ', "ומבחינתי - הכלב היה עוד לוחם בשטח. כי לא משנה מי הפצוע, אנחנו תמיד כאן לטפל בו במסירות".

"האירועים הכי קשים בשירות הם אלה שעיצבו אותי - לצאת מזירות בהן נפלו לוחמים, ושבוע אחרי לעמוד מול משפחות שכולות בערב חטיבתי, חידדו לי את תחושת המשמעות בדרך שבחרתי", מספרת קרפ"גית שמשון, סגן מ'.

 
בכנס האחרון של חיל הרפואה דיבר מ"פ שנפצע באירוע הראשון שניהלתי כקרפ"ח", נזכר קרפ"ח גולני, סרן ד"ר ש', "לראות את הביטחון שלו להמשיך להילחם בזכות הידיעה שנעשה הכל - זו הסיבה שאנו כאן, ושמה שיש לנו פה לא מובן מאליו".

"במהלך המלחמה ניהלתי והייתי שותף לפינוי של עשרות פצועים בדרגות פציעה שונות", נזכר סרן ד"ר (במיל') א', קרפ"ח 16, "הידיעה שהעבודה נעשתה בצורה מקצועית ביותר וחיים ניצלו בזכות ההחלטות שקיבלתי מחזקת אותי לעשות זאת שוב, ושוב ושוב".

"במהלך השירות שלי כרופא צבאי, חוויתי רגעים שמזקקים את המקצוע למהות שלו", מצהיר קרפ"ג צבר, סגן ד"ר ע', "כשניצב מולי חייל ואני מעניק לו מענה רפואי, אני מבין שהייתי שם בדיוק ברגע שבו הוא היה זקוק לי, ההבנה הזו נותנת משמעות לכל אתגר בתפקיד".

"עבורי כרופא גדודי הרגע בתוך כל הלחץ מבעיר אצלי משמעות עמוקה שמלווה אותי הרבה אחרי שהזירה מתרוקנת והאירוע נגמר - שם הכל מתחיל", אומר קרפ”ג חטיבה 401, סגן ע'.

"במהלך המלחמה מצאתי את עצמי במקומות הכי קשים ומסוכנים של אותם ימים", קרפ"ג 51, סגן ד"ר נ', "לדעת שהנוכחות שלי ושל הצוות שלי באותם אירועים שינתה לחיילים ולמשפחותיהם את החיים זו גאווה שאקח איתי לכל החיים".

"המבט בעיניים והחיבוק מהחייל הראשון שהצלנו בשדה הקרב - לא עוזבים אותי גם עכשיו, זאת תחושה שאין לה תחליף", מספר קרפ"ג 13, סגן ד"ר נ'.