התקיים טקס ההתייחדות השנתי עם זכר חללי חיל הרפואה

טקס ההתייחדות השנתי עם זכר חללי חיל הרפואה התקיים בשבוע שעבר (ב') באנדרטת חיל הרפואה בחיפה, בראשות ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אלוף רמי אבודרהם ובהשתתפות קצין הרפואה הראשי, תא"ל ד"ר זיוון אביעד בר, ובנוכחות המשפחות השכולות, מפקדי ואנשי החיל בעבר ובהווה.

נציגי המשפחות השכולות, רפאל ולאה סרוסי, ההורים של רס"ם אוריה סרוסי ז"ל, נשאו דברים: "כאן, בטקס ההתייחדות לזכר נופלי החיל, אנו מביטים בכם הרופאים, החובשים, הפראמדיקים וכלל אנשי הרפואה, בידיעה שרוח הרעות, אומץ הלב, המקצועיות הבלתי מתפשרת והדבקות במשימת הצלת החיים פועמת בכם יום יום".

"למשפחת השכול הזו אף אחד מאיתנו לא בחר להצטרף, אך אנחנו מרימים ראש בגאווה מתוך אמונה להמשך את דרכם ופועלם של יקירנו המופלאים".

"אנו מקווים בכל ליבנו, שיהיו בנו הכוחות להמשיך לעשות, לפעול, להנציח ולחיות לצד השכול והאובדן גם בעת הקושי והכאב. אוריה הטמיע את האתוס של החיל - לא משאירים פצוע מאחור, ולא מהססים כשחיי אדם מונחים על הכף".

ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אלוף רמי אבודרהם, נאם: "במלחמה האחרונה חיל הרפואה עשה השתנות יוצאת מגדר הרגיל, ואנשיו עשו היסטוריה. שיעור הפצועים הקשים שניצלו, ונותרו בחיים, הוא יוצא דופן, מה שאפשר לרבים לחיות ולשרוד את פציעתם".

"ההישג הזה מבטא יותר מכל את הנחישות", הוא המשיך ואמר, "את המקצועיות, את היעילות והמצוינות של אנשי הרפואה שלנו ואת המחויבות הראשונה שלנו להצלת חיי אדם. האויבים שלנו מקדשים את המוות, אנחנו כצבא וכחברה מקדשים את החיים. וזהו ערך עליון, עליו נגדל דורות של לוחמים ואנשי צוות רפואה".

"כשאני נפגש עם פצועים ועם בני משפחותיהם בבתי החולים ובמחלקות השיקום, אני שומע מהם סיפורים על אנשי הרפואה שנלחמו על חייהם בשטח, שלא וויתרו, שהתעקשו גם שנדמה היה שכבר אין סיכוי, על הפינוי המהיר, על פעולה תחת אש והכול כדי להחזיר אותם הביתה. הם אסירי תודה, וחבים למערך הרפואה את שלמות הבית. זה מרגש אותם, זה מרגש אותי, ואני יודע שזה ממלא את ליבכם ומעצים את הרוח ואת הזיכרון".

"האהובות והאהובים שלכם לא זכו לשוב הביתה מן הקרב אבל רבים זכו לחיות בזכותם. בזכות הטיפול המסור, בזכות מסירות הנפש, בזכות ההקרבה, זו שהשאירה אצלכם חלל ענק ואובדן גדול".

קצין הרפואה הראשי, תא"ל ד"ר זיוון אביעד בר, אמר: "זיכרון הוא בראש ובראשונה געגוע, אך עבורנו, כמפקדים, כחיילים וכאנשי רפואה, הזיכרון הוא גם אחריות, האחריות לספר את סיפורם, האחריות לשאת את הערכים שלאורם חיו והאחריות להמשיך ללמוד, להשתפר, לדאוג לאנשינו ולעשות כל שביכולתנו כדי להשיב אותם הביתה בשלום". 

"בשנים האחרונות נדרש חיל הרפואה פעם אחר פעם לעמוד ברגעי מבחן מן הקשים שידענו. אנשי החיל פועלים בכל חזית בה צה"ל פועל, כולם נושאים שליחות אחת - להיות שם במקום שבו זקוקים לנו, ולהעניק את המענה המקצועי והאנושי הטוב ביותר. ובתוך מציאות של אובדן וכאב, מוטלת עלינו גם החובה להמשיך, לשאת את זכרם אל תוך העשייה שלנו אל הכשרת הדור הבא של אנשי הרפואה, אל כל החלטה מקצועית וערכית ואל כל מקום שבו יידרשו אנשינו להעניק עזרה ולהציל חיים".