"להכשיר את הדור הבא לרגעי הקצה - כמו בקרב במוצב 'יפתח'"

בבוקר ההוא, סגן ת', אז רב"ט, לא התעורר מהצלצול בטלפון המתריע על משמרת במרפאה או סיוע לרופא תורן. ב-06:29, 7 באוקטובר, הוא פקח עיניים, הסתכל סביב וחשב שמדובר בעוד דבר מוכר: תרגיל, 'גשם סגול', האופייני לשגרת מוצב 'יפתח' שבעוטף. הוא משך את הנעליים במהירות, והתקדם לעבר המיגונית.

ברגעים האלו ותוך שניות ספורות, השמיים מתחילים להתמלא רקטות והוא יתחיל להבין שהבוקר הזה לא דומה לשום תרגולת, והוא גם יבין דבר נוסף: אם הוא לא יפעל - לא יהיה מי שיעשה את זה במקומו.

ת' התגייס לשריון, יצא לקורס חובשים קרביים בפברואר 23' והוצב תחת גדוד 77. ובבוקר מתקפת הפתע של חמאס, כל הצוות הרפואי של התאג"ד מלבדו היו בסיור שגרתי על הגדר. רק מאוחר יותר, שיפגשו לאחר דבר, יתברר על הטיפול שלהם בפצועים בשטח - מחוץ למוצב.

אז בזמן שהמיגונית מתמלאת, והחיילים מתחילים להבין את המתרחש, נשמעות יריות באזור והוא כבר מבין תוך זמן קצר: זו מתקפה. סגן ת' מבקש מהמ"פ של הלוחמים לקחת אותו לחדר שלו לקחת ציוד, ומיד נמשך לחמ"ל, המוקד שעליו יגיעו הפצועים.

"הבנתי שאני הסמכות הרפואית היחידה בבסיס, וצועקים מסביבי שיש מחבלים. אני שומע שכל הפצועים מובלים לחמ"ל", הוא משחזר,  "ובתוך כמה שניות, שאני מצליח להבין מה קורה סביבי, אני מחליט שאני לא אהיה חסר אונים ברגע הזה". 

"כשאני רץ לחמ"ל, אני זוכר במעורפל מחבלים ירויים על הרצפה, ושאני מסיט את המבט", סגן ת' מספר, "תוך זמן קצר נאספים הפצועים, אני מטפל בדרך שאני יכול, בחלק עם ציוד של אנשים אחרים, מאלתר מה שצריך. תוך זמן שקשה לי לעמוד - היו סביב 20 בחדר ושלושה מהם במצב חמור".

"זכרתי את הכלל - קודם כל צריך לפנות את אלו שדורשים טיפול דחוף", הוא נזכר, "הצלחנו באמצעות 'דוד' להוציא את שלושתם, תוך כדי הקרב על המוצב. מי שמכיר את הכלי הזה, יודע שהוא לא מיועד לפנות. אבל זה מה שהיה - וזה מה שעשינו".

בסיום הקרב, סגן ת' מגלה שאחת מחברותיו הקרובות במוצב, רב"ט נעמה בוני ז"ל, ששירתה בתור מש"קית ת"ש במחנה, נפלה בהתקפה על המוצב. איתה, בקרב על 'יפתח' נפלו 8 חיילים, שהצילו רבים ומנעו את כניסת המחבלים למוצב.

אלו שמות תשעה נופלי הקרב על מוצב יפתח:

• רס"ן אריה שלמה צירינג ז"ל
• סגן יואב מלייב ז"ל
• סגן סהר טל ז"ל
• סמ"ר עידו הרוש ז"ל
• סמ"ר אוראל משה ז"ל
• סמ"ר יובל בן יעקב ז"ל
• סמל עילי בר שדה ז"ל
• סמל נתנאל יאנג ז"ל
• רב"ט נעמה בוני ז"ל

לאחר אותו יום, תאג"ד 77 עובר לצאלים. "הייתי אמור לצאת קצונה בנובמבר, ומן הסתם - זה לא קרה. התמקדנו בלקחת חלק בלחימה", הוא מבהיר, "התחלנו להיערך לכניסה לתמרון".

"במהלך הלחימה ברצועה היינו בעיקר באזור חאן יונס", הוא מספר, "יצא לנו לטפל בהרבה אירועים, תימרנו בנמ"ר, ותפקדנו כלבנת פינוי עבור הכוחות. תוך כדי, זה הופך להיות שגרה". 

"למרות כל מה שעברתי, החלטתי לצאת לקורס קצינים שנדחה", סגן ת' משתף, "אם להגיד את האמת - זה רק חיזק את הרצון שלי. ללמד את החובשים הבאים באיך שאני הצלחתי להציל עם האמצעים המועטים שהיו לי באותו בוקר".

מאז, סגן ת' פיקד על קורס של חובשים קרביים של מתגייסי נח"ל וגבעתי. "לקחתי אותם למיגונית שהייתי בה, שבה אני יכולתי ליפול לחוסר אונים. והבהרתי להם - אי אפשר לזלזל בכלום. זאת סגירת מעגל ענקית בשבילי, להגיע לכאן עם לוחמים ולהסביר להם", הוא משתף.  

כעת, הוא בעיצומה של פתיחת קורס נוסף כמפקד. "היום, אני מקווה, שזה לא יהיה עצים כמו בתחילת המלחמה - וטוב שכך", הוא קובע, "אבל, זה חשוב לי להכשיר את הדור הבא, שתמיד יהיה ובכל מקום מי שיטפל ויציל חיים".