פרק ג

תשובה ג - מאכלים שהוכנסו לבית הכסא

שאלה:

האם מותר לאכול מזון שהוכנס לתא שירותים?

תשובה:

מבואר בגמרא[1] בכמה מקומות, שהנכנס לבית הכסא נוטל ידיו, וכן פסק השו"ע[2] בשם כמה ראשונים.

בדברי הגמרא, הראשונים והשו"ע לא התפרש האם חובת נטילת הידיים נאמרה דווקא כאשר עשה צרכיו, או שהיא נובעת מעצם הכניסה לבית הכסא. בספר ארצות החיים[3] הביא בשם הזוהר הקדוש[4], שרוח רעה שורה על הידיים גם בלא שעשה צרכיו, וכתב שכן הכריעו אחרונים רבים.

מאידך, המג"א[5] כתב, שאם שהה בבית הכסא אך ידיו אינן מלוכלכות, רשאי לברך ברכת הברק או הרעם, אף שלא נטל ידיו, ולמד מדבריו ארצות החיים, שאין צריך ליטול ידיים בצאתו מבית הכסא אלא אם עשה צרכיו. אולם, הפמ"ג[6] ביאר, שלדעת המג"א אין מניעה לברך אף שרוח רעה שורה על ידיו כל שהן נקיות, אך אין מכך ראיה שאינו צריך ליטול ידיו, וכן הכריע למעשה המשנה ברורה[7]. הרי שלדעת רוב הפוסקים רוח רעה שורה על הידיים עם כניסתן לבית הכסא, אף שלא עשה צרכיו או לכלך את ידיו.

לאור זאת, היו שנקטו, שצריך להימנע מהכנסת מאכלים לבית הכסא, כדי שלא תחול עליהם רוח רעה.

אולם בספר שלמי ציבור[8], כתב שאין לחשוש לכך, משום שרוח רעה חלה דווקא על גוף האדם שיש בו קדושה, ולא על מאכלים ומשקים. מאידך הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים[9] הקשה, שמצינו שרוח רעה חלה גם על מאכלים ששהו מתחת למיטה, אך כתב שניתן לדחות ולומר, שרוח רעה של שינת הלילה חמורה יותר וחלה גם על מאכלים, בשונה מרוח רעה של בית הכסא. למעשה, בשו"ת לב חיים לא הכריע להחמיר בדבר, אך הבא"ח בספרו עוד יוסף חי[10] החמיר בכך.

כמה אחרונים[11] הוכיחו מהמבואר בגמרא, שמותר לשתות מים בבית המרחץ, אף שהנכנס לשם צריך ליטול ידיו, שאין רוח רעה זו שורה על אוכלים ומשקים, כסברת השלמי ציבור. אך העירו שאין מכך ראיה גמורה, שכן הלכלוך בבית הכסא רב יותר, ויתכן שרוח הטומאה השורה שם חמורה יותר.

טעם נוסף להקל בדבר כתב בשו"ת זקן אהרן[12], שלא החמירו אלא בבית הכסא שאין בו שימושים נוספים, אולם אם יש שם גם מקלחת או אף כיור לבד, ורגילים להשתמש בחדר זה לא רק לתשמיש בית הכסא, אין שורה שם רוח טומאה. עוד כתב, שיש להקל יותר בבית הכסא המצוי כיום, שאין הצואה שוהה בו זמן רב, והסתפקו הפוסקים האם דינו כבית הכסא אפילו לעניין אמירת דברים שבקדושה[13].

למעשה, נראה שיש לנקוט כדעת רבים מהאחרונים להחמיר לכתחילה שלא להכניס מאכלים לבית הכסא, אם לא במקום שיש צורך מיוחד (וישתדל לכסות את המאכל), או בדברים שאינם עומדים לאכילה (כגון תרופות וכדומה)[14]. אך בדיעבד[15] אין לאסור את המאכלים אלא רק לשטוף את המאכלים שניתן להרטיב, והמחמיר לעצמו להימנע מאכילת המאכלים תבוא עליו ברכה[16]. במאכלים השייכים לצה"ל, יש טעם נוסף להקל על פי המתבאר לעיל, שכן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

סיכום

א. לכתחילה יש להימנע מלהכניס מזון לשירותים, אם לא שיש בכך צורך מיוחד (כגון שאין לו היכן לשומרו) תוך הקפדה על כיסוי המאכל, או בדברים שאינם עומדים לאכילה (כגון תרופות).

ב. בדיעבד אין לאסור מאכלים שהוכנסו לבית הכסא, אלא רק לשוטפם במקום שניתן להרטיבם, והמחמיר להימנע מאכילתם תבוא עליו ברכה, מלבד במאכלים השייכים לצה"ל.

[1] סוכה מו ע"א, ב"ק יז ע"א.

[2] או"ח סימן ד סעיף יח, ובטעם שהביא כך מהראשונים ולא מהגמרא, ראה שו"ת הר צבי (או"ח ח"א סימן נ).

[3] סימן ד ס"ק עה.

[4] ראה זוהר (בראשית י ע"ב), אולם יתכן לפרש שכוונת הזוהר שאף מי שאין ידיו מלוכלכות צריך ליטול ידיו, אולם אם לא עשה צרכיו כלל לא התחייב בכך, וכך נראה שהבין בדבריו המהר"י אלגאזי בספרו שלמי ציבור (הלכות נטילת ידיים שחרית אות ג).

[5] סימן רכז ס"ק ב.

[6] על המג"א (שם), ועיין גם בדבריו בסימן ז א"א א.

[7] סימן רכז ס"ק יא.

[8] שם.

[9] או"ח סימן סו.

[10] תולדות סעיף ו.

[11] שו"ת הר צבי (שם), תשובות והנהגות (ח"א יא).

[12] או"ח ח"א סימן א, והביא דבריו התשובות והנהגות (שם), וראה גם תשובות והנהגות (ח"ב סימן ד), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן סג).

[13] בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן קלג) כתב עוד, שיתכן ולא החמירו אלא בבית הכסא שבשדה, ששם מצויות רוחות רעות, ולא בבית הכסא במקום יישוב. טעם נוסף להקל ראה בשו"ת אור לציון (ח"א או"ח סימן א).

[14] ציץ אליעזר (חלק יד סימן ב), כעין המבואר לעיל לגבי מאכלים שאינם מבושלים ששהו תחת המיטה.

[15] כפי שהתבאר לעיל, דעת רבים מהאחרונים שלא אסרו מאכלים ששהו תחת המיטה אלא לכתחילה, וכל שכן בעניין מאכלים שהוכנסו לבית הכסא, שלא הוזכר בכך איסור בגמרא בראשונים ובשו"ע.

[16] מאמר מרדכי (אליהו. לימות החול פרק ג סעיף לג), ילקוט יוסף (סימן ג סעיף כג).