פרק ה

תשובה ה - הפרשת חלה בלא נוכחות משגיח כשרות

שאלה:

האם ניתן להפריש חלה מהעיסה, כשמשגיח הכשרות אינו נוכח במטבח?

תשובה:

א. הקדמה

עיסה או מאפה החייבים בחלה, עומדים בחזקת איסור, עד שיתברר שהופרשה מהם חלה באופן ודאי על פי כל כללי ההלכה. כיוון שכך, הפרשת חלה תתבצע רק על ידי משגיח הכשרות או על ידי 'נאמן כשרות' שהוסמך לכך, והינו שומר תורה ומצוות באופן מלא[1].

המשמעות הפשוטה של הדברים היא, שלא ניתן לבצע כל אפייה כאשר משגיח הכשרות אינו נמצא במטבח, וכך אכן נקבע בנהלי הכשרות של הרבנות הצבאית.

אולם בשל הקושי המתעורר מכך, העלו הפוסקים כמה דרכי היתר, לאפות ולהפריש חלה גם בלי שהמשגיח נוכח בקביעות במטבח כל משך האפייה. בתשובה זו נציין את דרכי ההיתר שהובאו בפוסקים, ונסביר מדוע הרבנות הצבאית לא הסתמכה עליהן. 

ב. הפרשת חלה מראש

נפסק בשו"ע[2]:

"המפריש חלתו קמח, אינה חלה... ודוקא באומר שיחול עליה שם חלה בעודו קמח, אבל המפריש קמח ואומר: 'כשתיעשה עיסה יחול עליה שם חלה', דבריו קיימים".

לאור זאת, יש מהפוסקים שהורו[3], שמשגיח הכשרות יכול להפריש לשם חלה חתיכה גדולה מעיסה שחייבת בחלה, ולומר שכל כזית ממנה יהיה חלה על כל הקמח והעיסות שילושו היום במקום זה, מצפון לדרום (כלומר, כזית מהצד הצפוני של העיסה יהיה חלה על העיסה הראשונה שתיעשה היום, ואחריו כזית נוסף דרומי לו יהיה חלה על העיסה הבאה וכן הלאה). הוראה זו התקבלה למעשה על ידי הרבנות הראשית לישראל, וכך נוהגים רבים ממשגיחי הכשרות.

אולם יש מהפוסקים[4] שפקפקו בהוראה זו, משום שעיקר ההלכה שנפסקה בשו"ע שנויה במחלוקת בין הראשונים, וכן משום שתנאי זה אינו מועיל לקמח שטרם נקנה, ועוד שלא תמיד ישנה הסמכות למשגיח הכשרות להכין בעצמו עיסה מהקמח, ואם כן ההפרשה נעשית על דבר שאין בידו להשפיע עליו.

נוסף על פקפוקים אלו, בצה"ל נקבע למעשה שלא לסמוך על הוראה זו, שמא הדבר יוביל לתקלות כשרות שונות. כגון שהעיסה שנועדה להפרשת חלה תושלך לאשפה קודם סיום כלל האפיות, או שהיא תתערבב בשאר העיסות ותאסור אותן, ובשל החשש שמשגיח הכשרות לא יאמר את נוסח התנאי באופן מדויק.

ג. הפרשת חלה מרחוק

הגר"ד בהר"ן, שהיה מגדולי ירושלים, הגה רעיון בכדי למנוע מהמוני בית ישראל לעבור על איסור טבל. דבריו הובאו והוסברו על ידי הגרש"ז אויערבך[5]:

"אחד מגדולי ירושלים הרב הגה"צ מוה"ר דוד בהר"ן (שליט"א), בראותו שאין נזהרין כראוי בהפרשת תרו"מ והאוכל פירותיו טבלים כאוכל נבלות וטרפות, השכיל ומצא תקנה לאפרושי מאיסורא לזכות את הרבים, ע"י זה שהוא מפריש מדי יום ביומו תרומות ומעשרות באופן כללי מכל מיני תבואה ופירות הארץ שלא תוקנו ולא יתוקנו מאיסור טבל ע"י הפרשה שנוסחתה מובאת להלן. יסודי הדברים הם, שבדרך כלל ברור הדבר ללא שום ספק שיותר מאחד ממאה מכל מיני מאכל מתקלקל ונפסד ודאי מן העולם באופן שאין שום אדם נהנה כלל מזה... ואע"פ שבשעת הקריאת שם לא מבורר עדיין החלק המתקלקל מ"מ כיון דתרו"מ בזה"ז רק מדרבנן סמכינן שפיר אברירה, כמו כן מסתבר שאף הריקנים שבישראל בשעה שאין להם כלל שום טורח או הפסד ממון ודאי ניחא להו בהתירא טפי מאיסורא וכ"ש שאינם רוצים ח"ו להיות חוטאים ומחטיאי רבים, ועפ"י כל ההנחות הנ"ל מצא תקנה להפריש מעשר ראשון שני ועני משלהם על שלהם דאע"ג שאין הבעלים יודעים כלל מזה וגם אינם רוצים כלל לקיים מצות נתינה מ"מ איסור טבל מיהו פקע".

בהמשך דבריו דן הגרש"ז אויערבך בהנהגה זו, ולמעשה הורה שאין להסתמך על הפרשה זו מטעמים רבים שאין כאן המקום לפרטם.

בשו"ת ציץ אליעזר[6] נשאל על האפשרות להנהיג הפרשת חלה בדרך זו, על ידי אחד מרבני המקום, שיפריש חלה מעיסה הנעשית בביתו, ויתכוון לפטור בכך את כל העיסות והמאפים בעיר שלא הופרשו מהם חלה. למעשה, הציץ אליעזר נקט שאין לסמוך על הפרשה זו לגבי עיסות שלא היו קיימות בשעת ההפרשה, משום שהם בכלל 'דבר שלא בא לעולם'. אולם לגבי עיסות הקיימות בעת ההפרשה, נראה מדבריו שההפרשה בדרך זו מועילה.

הפרשה בדרך זו, אף שהיא מועילה, אסורה לכתחילה, משום שהפרשת חלה צריכה להיות 'מן המוקף'. ורק בדלית ברירה[7] ובאקראי[8] התירו להפריש בדרך זו, בכדי למנוע מהציבור איסור אכילת טבל. על כן למעשה, אין לנהוג בדרך זו במטבחי צה"ל, אלא יש להקפיד שמשגיח הכשרות יהיה נוכח במטבח בעת שמתבצעת אפייה, ויפריש בעצמו את החלה מן העיסה.

ד. האם צריך לחשוש שמא לא הופרשה חלה?

הקפדה זו שנוהגת במטבחי הצבא, עשויה לעורר חשש לאידך גיסא, שמא בשל ההקפדה שהפרשת החלה תתבצע רק על ידי משגיח הכשרות מבלי להסתמך על ההיתרים שהובאו לעיל, יבואו לאפות בלא השגחה כנגד פקודות הצבא, ויכשלו באיסור חמור.

אולם נראה, שלמעשה אין מקום לחשש זה במטבח שמתנהל כהלכה ובהתאם לפקודות הצבא, ואף שנמצאו תקלות מעטות, הן בוודאי פחותות משיעור 'מיעוט המצוי', ואין חובה לחשוש להן כלל.

סיכום

א. הפרשת חלה בצה"ל תתבצע רק על ידי משגיח הכשרות, או על ידי 'נאמן כשרות' שהוסמך לכך, והינו שומר תורה ומצוות באופן מלא, בהתאם לפקודות ולהוראות בעניין 'נאמן כשרות'.

ב. בהיעדר משגיח, יש להשתמש בעיסות מוכנות שהופרשה מהן חלה.

ג. במטבח שמנוהל כהלכה, אין צורך לחשוש שמא לא הופרשה חלה כדין.

[1] אדם שאינו שומר תורה ומצוות באופן מלא אינו נאמן לומר שהפריש חלה (שו"ע יו"ד סימן קיט סעיף א, ישועות יעקב שם, דרך אמונה הלכות מעשר פרק יב ס"ק קלב), אפילו אם הוא בגדר 'אומן לא מרע אומנותו' (שו"ת הריב"ש סימן תלג, שו"ת מים רבים יו"ד סימן ו ובספר העמק שאלה שאילתא לו), ויש לשוב ולהפריש חלה על אף דבריו, ואף שיש שהקלו בספק חלה, משום שחיובה בזמן הזה מדרבנן (שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ב), לגבי עיסה שבוודאי חייבת בחלה, וספק אם הופרש ממנה, חובה לשוב ולהפריש (ראה חזון איש מעשרות סימן ז ס"ק טז, בית מאיר יבמות קיט, שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן יח, ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סימן כח שהאריך בדבר ולבסוף החמיר לגבי הפרשת חלה, וראה גם בשו"ת ארחותיך למדני ח"ב סימנים צד-צה), אך במקרים כאלה אין צורך להפריש כזית חלה, אלא די בחתיכה כל שהיא (תבואות השדה עמוד קעה).

כאשר ידוע בוודאות שהפריש חלה, הפרשתו מועילה (ערוך השולחן העתיד הלכות תרומות סימן סג, חזון עובדיה מעשרות עמ' קמז ודרך אמונה הלכות תרומות פ"ד ס"ק ז) כל שעשה זאת לשם מצווה (ראה ביאור הלכה סימן לט סעיף ד, ושו"ת רעק"א סימן סט), זאת בשונה מהפרשת חלה על ידי מי שאינו יהודי שאינה מועילה (שו"ע יו"ד סימן של סעיף א).

[2] יו"ד סימן שכז סעיף א.

[3] כך נמסר בשם הגרי"ש אלישיב, והוסבר בהרחבה בספר תבואת השדה (פרק ו).

[4] שו"ת דברי יציב (יו"ד סימן רה).

[5] קונטרס 'לאפרושי מאיסורא', נדפס בסוף מעדני ארץ על הלכות שביעית.

[6] ח"א סימן טו אות ה.

[7] ראה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן נט) ובספר תבואות השדה (פרק י הערה 11).

[8] ראה חזון איש (דמאי סימן ט ס"ק כא).