פרק ד

תשובה ד - הכשרת רשת מנגל וסיר פויקה שהשתמשו בהם לאיסור

 

שאלה:

כיצד יש להכשיר רשת של מנגל או סיר פויקה שידוע שהשתמשו בהם בבשר לא כשר? כיצד יש לנהוג ברשת מנגל או סיר פויקה המצויים בדירת הגנ"ש וכדומה, בלא פיקוח על כך שהשתמשו בהם באופן מותר?

 

תשובה:

א. שיעור ליבון חמור

כפי שהתבאר בתשובות הקודמות, כלים שבלעו דבר איסור ישירות על ידי האש ללא נוזלים, כשיפוד ואסכלה וכדומה, הכשרם בליבון חמור.

הגמרא במסכת עבודה זרה[1] מגדירה מהו ליבון חמור:

"ועד כמה מלבנן, א"ר מני: עד שתשיר קליפתן".

וכן פסק הרמב"ם[2]:

"ודברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון שפודין ואסכלאות מלבנן באור עד שתנשר קליפתן ומטבילן והן מותרין".

בירושלמי[3] הוזכר שיעור אחר, והביאו אותו רבים מהראשונים[4]:

"והליבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה".

השו"ע[5] נקט אף הוא כלשון הירושלמי:

"כלים שמשתמשים בהם על ידי האור כגון שפודים ואסכלאות וכיוצא בהם, צריכים ליבון; והליבון הוא עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם".

מסתימת דברי הראשונים והפוסקים שנקטו את שני השיעורים, משמע שאין הבדל מהותי ביניהם, ושניהם בכלל ליבון, וכן כתב בפירוש הרשב"ץ[6]:

"וליבון אמרינן בגמרא בפרק בתרא דע"ז, מלבנן עד שתשיר קליפתן. ובירושלמי בשלהי ע"ז, הליבון ניצוצות מנתזין ממנו. וקרובין אלו השיעורין להיות שוין".

כמו כן כתב האיסור והיתר[7]:

"והליבון מבליעת איסור היא עד שתסיר קליפתו, או עד שיהו הנצוצין מנתזין הימנו".

יש לעיין האם דווקא בשני אופנים אלו נחשב לליבון, או ששיעור הליבון תלוי בדרגת חום מסוימת, המשותפת או קרובה לשני אופנים אלו. השאלה מעשית מאוד בזמננו, משום שהכלים מיוצרים ממתכות מיוחדות, שלא "תישור קליפתן" ולא יצאו מהן ניצוצות גם בחום גבוה ביותר[8]. על כן, יש לעיין האם ניתן להסתפק בליבון בחום גבוה מאוד, או שמא כל עוד לא ניתזים ניצוצות בפועל – הדבר אינו נחשב ליבון.

בחידושי הנימוקי יוסף[9] משמע, שנשירת הקליפה היא סימן לכך שהכלי התלבן כראוי:

"עד שתשיר קליפתן – שכך דרך המתכת כשהוא מלובן היטב, ואחר כך ישימו אותו במים צוננים תשיר הקליפה העליונה ממנו".

לאור זאת, מסתבר שניתן להסתפק מעיקר הדין בחימום הכלי לטמפרטורה גבוהה, אף אם לא יצאו ניצוצות. ואף שיש לדחות ולומר שפעולת החום משתנה ממתכת למתכת, וכל שלא יצאו ניצוצות יתכן שפעולת האש אינה חזקה דיה ביחס לכלי זה, נראה שעל דרך זו יש לומר לאידך גיסא, שכלי המתכת כיום בולעים פחות מבעבר.

על כן, רשת מנגל שבלעה איסור, יש ללבנה עד שיצאו ממנה ניצוצות, או עד שתשיר קליפתה העליונה. אולם גם אם לא התרחשו סימנים אלה בפועל, כל שהגיעה המתכת לטמפרטורה של 450 מעלות[10], די בכך מן הדין. מובן מאליו שאפשרות זו אינה מעשית לרוב, ועל כן יש לדון בצדדי היתר ללבן את הרשת בחום נמוך מזה, כדלהלן.

 

ב. ליבון קל ומעמדו

לעומת דברי הרמב"ם והשו"ע הנ"ל, כתב ההגהות מימוניות[11]:

"מצאתי בשם ה"ר אביגדור כ"ץ ז"ל, שאם מלבנו עד שאם ישים עליו קש יהו ניצוצות ניתזין ממנו, סגי בהכי, דאל"כ אותו טרפ"א שאופין תחתיו פשטיד"א ומלבנין אותה לאפות אח"כ פלדון, ואם היה צריך ללבנה עד שיהו ניצוצות ניתזין היה מתקלקל לגמרי".

לדעת רבנו אביגדור, הליבון האמור הוא בחום מועט בהרבה מהמתבאר לעיל, ודי בכך שהכלי יתחמם לדרגת חום שהקש נשרף עליו.

הרמ"א[12] הביא שיטה זו וכתב:

"ויש מקילין אם נתלבן כל כך שקש נשרף עליו מבחוץ. ונוהגין כסברא ראשונה (היינו כדעת השו"ע, שצריך שיהיו ניצוצות ניתזין מהמתכת עצמה) בכל דבר שדינו בליבון, אבל דבר שדינו בהגעלה, רק שיש בו סדקים או שמחמירין ללבנו, סגי בליבון קל כזה".

מבואר, שהלכה למעשה יש לפסוק כדעת כל הראשונים, הסוברים שהליבון הוא בחום רב ביותר, כך שיצאו ניצוצות מהכלי או שתנשור קליפתו, ורק במקום שבו נדרשת הגעלה בלבד, ניתן להסתפק בליבון שכתב רבנו אביגדור.

עם זאת, מצינו לרמ"א שצירף את שיטת רבנו אביגדור בהקשרים שונים, כמו לגבי מחבת[13]. על כן אף שלא נוכל לסמוך על שיטת רבנו אביגדור מצד עצמה, נוכל לצרפה לצדדי היתר נוספים, שיפורטו להלן.

 

ג. הטמנה בגחלים

הגמרא במסכת פסחים[14] דנה באפשרות להכשיר קדירה של חרס, ומבארת שלא ניתן להכשירה כיוון שבליעתה מבפנים ואין אפשרות ללבנה מבפנים משום שחושש שמא תשבר. הגמרא מסיימת ומסבירה:

"הלכך, האי בוכיא (כלי מרעפים שמשמש לאפייה[15]) - הסיקו מבחוץ הוא, ואסור. ואי מלייה גומרי - שפיר דמי".

מבואר שניתן ללבן את תוך הבוכיא באמצעות גחלים. ויש לעיין האם ניתן ללמוד מכאן שהטמנה בגחלים שקולה כליבון חמור. עיקר הלכה זו הובאה למעשה בטור ובשו"ע[16], ובב"י דן האם הרשב"א שהשמיט אפשרות זו מודה לה.

בדברי הגמרא לא מבואר האם ההכשרה באמצעות גחלים מועילה דווקא כאשר התחמם הכלי עד כדי שיצאו ממנו ניצוצות. אולם, בתרומת הדשן[17] הסתמך על הכשרה זו גם בלי ניצוצות, והחשיבה כליבון:

"ונהגו באושטריי"ך להכשיר המדוכה בפסח על ידי מילוי גומרים גחלים לוחשות, ומדבקין חוט של פשתן בחוץ סביב המדוכה, ומפיחין בגחלים עד שישרוף החוט שעל גופו מבחוץ, וכדרך זה חשיב כמו ליבון. ואחד מהגדולים קורא תגר גם על זה, ואמר דהכשר זה היינו אותו הכשר דכתב ספר מצות קטן, במצות יום טוב גבי ליבון הטרפא שרגילין העולם לנסות ע"י קש, ומשמע התם דדווקא מהגעלה לא גרע אותו ליבון אבל למחשביה כליבון לא וכו'. אמנם נראה דאין לדמות הכשר דמילוי גומרי לההיא הכשר דרגילין לנסות ע"י קש. דהא קמן דמילוי גומרין קאמר תלמודא דהוה מועיל אפילו לכלי חרס דאינו יוצא מידי דופיו לעולם ע"י הגעלה, אי לאו טעם דחייס עלה דילמא פקעי. ותו דאין להחמיר כי הא מההיא דסמ"ק, דהא בהגה"ה במיימון בשם ה"ר אביגדור כ"ץ כתב, דאותו הכשר שרגיל לנסות ע"י קש, חשיב כמו ליבון".

הרי שבצירוף שיטת רבנו אביגדור, נקט תרומת הדשן שניתן להכשיר את הכלי באמצעות מילויו בגחלים, ולא חשש לדעת המפקפקים שאין זה אלא ליבון קל. כמו כן, המג"א[18] הוכיח מהאפשרות להכשיר על ידי גחלים, שאין צריך להבעיר את הכלי בכבשן זמן רב בשביל ללבנו, אלא די בזמן מועט, ומשמע שהבין ששיעור החום שנוצר על ידי הגחלים נמוך יותר מזה הנוצר בליבון על ידי אש ישירה. מאידך המהרי"ט[19] נקט שהגחלים אינן מועילות כליבון, אלא דווקא כאשר יצאו ניצוצות, ובדומה לכך משמע מכמה פוסקים[20], שמילוי בגחלים אינו מועיל אלא כליבון קל.

למעשה נראה שקשה לסמוך על היתר זה מצד עצמו, ולהכשיר את רשת המנגל באמצעות הטמנתה בגחלים, משום שרוב הראשונים והפוסקים לא הסכימו להיתר. עם זאת, אפשר שיש לצרף את ההיתר לשיקולים נוספים.

 

ד. כבולעו כך פולטו בליבון

בשו"ת מנחת יצחק[21] דן בהרחבה בהכשרת תנור, ובתוך דבריו ציין למחלוקת הראשונים והפוסקים, שדנו בשאלה אם הכשרה על ידי ליבון פועלת באמצעות הפלטת האיסור מהכלי (בדומה להגעלה), או באמצעות שריפת האיסור הבלוע בו. לאור זאת הסיק המנחת יצחק שכאשר יש צירופים נוספים לקולא, ניתן להקל ולהסתפק בהכשרת כלי הצריך ליבון בדרך תשמישו, על פי הכלל כבולעו כך פולטו, ובשו"ת יחוה דעת[22] האריך להביא דעות הפוסקים בזה[23].

 

ה. רשת מנגל במקום שאיננו מפוקח

מנגל שבלע איסור באופן ודאי, לא ניתן להכשירו אלא אם יחממו את הרשת עד שיצאו ממנה ניצוצות או שתאדים. אולם מנגל המצוי במקום שאיננו מפוקח, אף שקרוב הדבר שנעשה בו גם איסור, די להטמין את הרשת בגחלים הבוערות למשך זמן מה עד שתתחמם היטב. טעם הדבר: עיקר איסורו של המנגל אינו ברור, ויש לצרף את צדדי ההיתר הנ"ל לספק נוסף, כל שכן כאשר הרשת אינה בת יומה[24].

 

ו. הכשרת סיר פויקה

לגבי סיר פויקה, שמשתמשים בו בתחילת הבישול בנוזלים, ולאחר מכן הם כָּלִים, יש לדון האם הכשרתו בהגעלה או בליבון (כאשר בלע איסור).

לעיל תשובה ג[25] התבאר, שנחלקו הראשונים האם הכשרה של מחבת בהגעלה או בליבון, מאחר שאופן השימוש בה הוא באמצעות שמן או משקה מועט. לדעת הרא"ש הכשרה של המחבת בהגעלה, אף כאשר לעיתים בסופו של הטיגון נגמר השמן והמאכל נדבק ונשרף על המחבת, ואלו דבריו:

"וי"א דפעמים שמטגנין בה ונתייבש השמן ונאפה מה שבתוכה בלא שמן, והוי ליה כמאפה תנור ונבלע בתוכה ע"י האור בלא משקה, ולכך צריכה ליבון כמו שפודין ואסכלאות. ולא נהירא לי, דאם באנו לחוש לזה, אם כן כל קדירות של מתכת, פעמים מחסרים המרק ומקדיח והתבשיל נשרף ונדבק לדופני הקדירה וצריך ליבון, ולא מצינו מי שחשש לזה, אלא היינו טעמא, דאע"פ שנשרף ונדבק לדופן הקדירה, לחלוחית משקה יש בתבשיל אלא שהוא יבש אצל דופני הקדירה ולא מיקרי תשמישו ע"י האור להצריכו ליבון".

בביאור טעמו כתב החזון איש[26]:

"והרא"ש כתב כיון דמקום היבש מקושר עם כל הבשר שהוא לח ומבליע לחותו בהיבש בתמידות, לא חשיב ע"י האור. ואם אי אתה אומר כן, גם בקדירה לפעמים הקדירה מקדיחה ומתיבש".

מבואר, שלדעת הרא"ש אף אם התבשיל התייבש ונשרף מעט, אינו מחייב ליבון, כיוון שנותרה רטיבות בתוך התבשיל, המקושרת גם אל הקצוות הנוגעים בדפנות המחבת או הסיר.

כל זאת בתבשיל שבעיקרו אינו עומד להתייבש, והסתפק הפמ"ג[27] כיצד יש להכשיר כלי שמבשלים בו אורז וכדומה, שבדרך בישולו המים לבסוף כלים, ולא הכריע בדבר.

כעין זה דנו פוסקי דורנו לגבי סיר קוגל או סיר עוגה. בשו"ת יחווה דעת[28] כתב, שסיר עוגה שנותנים בו עיסה נוזלית שלבסוף מתייבשת ומתקשה, יש להכשירו בליבון חמור, אולם בספרו חזון עובדיה[29] חזר בו וכתב שהמקל להכשירו בהגעלה יש לו על מי שיסמוך.

בספר חוט שני[30] כתב, שאם רגילים להשתמש בכלי תמיד באופן שהמאכל מתייבש, יש להכשירו בליבון קל, ואם דרך השימוש בו לרוב במאכלים שאינם מתייבשים ורק לעיתים מתייבשים - די בהגעלה, וכעין זה הורה גם הגרי"ש אלישיב[31]. אולם כל דבריהם אמורים לגבי חמץ, בצירוף הסוברים שדינו כ'היתרא בלע', ואילו בבליעת איסור אחר נראה שלא היו מקלים.

אף על פי כן, בצירוף דעת הראשונים שהחשיבו את ההכשרה באמצעות הגחלים כליבון חמור, יש לצרף סברא זו להקל, ולהכשיר סיר פויקה באמצעות מילויו בגחלים, אף כאשר ידוע שהשתמשו בו לאיסור.

 

סיכום

א. רשת מנגל שהשתמשו בה לבשר טרף, הכשרתה בליבון חמור באש עד שתתאדם, או עד שתגיע לחום של 450 מעלות, מה שבדרך כלל איננו מעשי.

ב. ניתן לצפות את רשת המנגל במספר שכבות של נייר אלומיניום, ולהשתמש בה גם בלי הכשרה.

ג. מנגל שכשרותו נתונה בספק, אף שסביר להניח שהשתמשו בו לאיסור, די להטמינו בגחלים הלוהטות כדי להכשירו.

ד. כלי שבישלו בו מאכל אסור שהתייבש לקראת גמר הבישול, ניתן להקל להכשירו בליבון קל אם ישנם צדדי היתר נוספים (כגון שאין וודאות גמורה שנעשה בו איסור).

ה. סיר פויקה, אף אם ידוע שבישלו בו בשר שאסור באכילה, ניתן להכשירו באמצעות מילויו בגחלים לוהטות למשך כרבע שעה.

 

 

 

[1] עו ע"א.

[2] מאכלות אסורות פרק יז הלכה ג.

[3] ע"ז פרק ה הלכה טו.

[4] רשב"א, ריטב"א (ע"ז שם).

[5] או"ח סימן תנא סעיף ד.

[6] מאמר חמץ אות סג.

[7] שער נח סימן כ, והביא דבריו החק יעקב (סימן תנא ס"ק כד), וראה פילפולא חריפתא על הרא"ש (ע"ז פרק ה סימן לו ס"ק ד).

[8] אולם בחלק מהכלים, כאשר מחממים אותם זמן רב, הם מתאדמים, והרי הם כמי שהוציאו ניצוצות.

[9] ע"ז עו ע"א, וכן הוא בר"י מלוניל (שם), וראה ספר הכשרת כלים (עמוד תמה) בשם בעל האגרות משה.

[10] על פי שו"ת מעשה חושב (ח"ו סימן ט) בשם מומחים.

[11] מאכלות אסורות פרק יז אות ה.

[12] על השו"ע שם.

[13] ראה לעיל תשובה ג סעיף ב.

[14] ל ע"ב.

[15] ע"פ רש"י שם.

[16] סימן תנא סעיף ב.

[17] סימן קל.

[18] שם ס"ק ד.

[19] שו"ת ופסקי המהרי"ט (החדשים סימן א).

[20] ראה אגור (סימן תשמב) ושו"ע הרב (או"ח סימן תנא סעיף י), וכן נקט בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן קמד) שלא די במילוי גחלים לחום שקש נשרף מבחוץ, כנגד תשובת החתם סופר (יו"ד סימן קיג).

[21] ח"ג סימן סו.

[22] ח"ז סימן עה.

[23] וראה בתורת המחנה (חלק ג נספח ט – הכשרת תבניות חימום (גסטרונומים) לפסח באמצעות ליבון קל).

[24] ראה משנ"ב (סימן תנא ס"ק עו).

[25] סעיפים א-ב.

[26] או"ח סימן קיט ס"ק יט.

[27] או"ח סימן תנא א"א ט.

[28] ח"ד סימן צ.

[29] פסח הלכות הגעלה והכשרת כלים א, הערה ז.

[30] פסח פרק י, סימן תנא אות יא ס"ק יב.

[31] סדור פסח כהלכתו (פרק ח סעיף י, עמ' קלח).