פרק ב

תשובה ב - בישול מאכל פרווה בכלי בשרי לצורך ארוחה חלבית

 

שאלה:

 האם חיילים שמצויים במוצב מבודד וברשותם מעט כלים, רשאים לבשל מאכל סתמי בכלי בשרי נקי לצורך ארוחה חלבית? מה הדין כשבישלו בדיעבד, ומה הדין כשהכלי אינו בן יומו?

 

תשובה:

 

א. נותן טעם בר נותן טעם

במסכת חולין[1] נאמר:

"איתמר, דגים שעלו בקערה, רב אמר: אסור לאוכלן בכותח, ושמואל אמר: מותר לאוכלן בכותח; רב אמר אסור - נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר - נותן טעם בר נותן טעם הוא".

בהמשך הגמרא מבואר שהלכה כדעת שמואל:

"אמר חזקיה משום אביי, הלכתא: דגים שעלו בקערה - מותר לאוכלן בכותח".

מבואר, שלהלכה מאכל פרווה, כגון דגים, שניתנו בכלי בשרי – ניתן לאוכלו עם חלב.

הראשונים נחלקו באיזה אופן מדובר, ונאמרו בכך שלוש דעות:

שיטת הריב"ן בשם רש"י[2], שדווקא אם המאכל הסתמי עלה בקערה (בעודו רותח), מותר לאוכלו  עם חלב, כיוון שבאופן זה הקדירה נותנת טעם מועט בלבד במאכל הסתמי (כדי קליפה). אך אם התבשל בה, אין לאוכלו  בחלב.

שיטת ספר התרומה[3], שדווקא אם המאכל הסתמי התבשל בקדירה, מותר לאוכלו  בחלב, מכיוון שבאופן זה אין מעבר ישיר של טעם בין הקדירה למאכל הסתמי, אלא דרך מי הבישול. אך אם נצלה המאכל ישירות בתוך הקדירה הבשרית, אין לאוכלו  בחלב.

לעומת שיטות אלו, המחלקות בין בישול וצלייה, לדעת רבים מהראשונים[4], אין הבדל ביניהם, ובכל אופן שהמאכל הסתמי התבשל בלא בשר ממש, מותר לאוכלו  עם חלב.

להלכה פסק השו"ע[5] כשיטה השלישית:

"דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאוכלם בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא".

ואילו הרמ"א[6] כתב:

"ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם. והמנהג לאסור לכתחלה, ובדיעבד מותר בכל ענין".

הרי שלכתחילה חשש הרמ"א לשיטת בעל התרומה ולשיטת הריב"ן, ורק בדיעבד התיר את התבשיל.

 

ב. נ"ט בר נ"ט לכתחילה

הבית יוסף[7] כתב:

"כתב סמ"ק, אפילו נצלו או נתבשלו דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אסור להעלותם או לבשלם בכלי של בשר, כדי לאכלם בכותח, וכן כתב גם בסימן קצ"ח. ודייק לה מדקאמר דגים שעלו בקערה בלשון דיעבד, וכ"כ הגהות מיימוניות בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות, וכ"כ ג"כ רבינו ירוחם. אבל בעל התרומה כתב במפתחות, דקטניות שבשל בקדרה חולבת, מותר לכתחלה לערותן בקדרה של בשר, ואפילו הקדרה בת יומא כמו דגים שעלו בקערה".

מלשון הב"י משמע, שרבים מהראשונים (הסמ"ק, הגהות מימוניות ורבנו ירוחם) אסרו לצלות לכתחילה מאכל סתמי בכלי בשרי בכדי לאוכלו עם חלב, ואילו בעל התרומה חולק ומתיר זאת. אולם האחרונים[8] הקשו על הב"י, שבדברי בעל התרומה לא מבואר כן, ואדרבה כל שהתיר לכתחילה הוא לערב את התבשיל שנעשה בכלי הבשרי, ומשמע שאסר לבשל לכתחילה על דעת כן[9].

בבדק הבית, הוסיף הב"י בשם רבנו ירוחם:

"וכתב עוד ירקות וקטניות שנתבשלו בקדרה חולבת, אפילו היא בת יומא, מותר לאוכלו  בתבשיל של בשר, ונראה דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה אין לו לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר, עכ"ל. ואין דבריו נראים, אלא לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר כנ"ל".

משמע שדעת הב"י להלכה לחלוק על רבנו ירוחם, ולהתיר לכתחילה לבשל בכלי בשרי לצורך אכילה עם חלב.

אלא שגם דבריו אלו קשים, כפי שכתב הכנסת הגדולה[10]:

"ולמה בנה דייק על רי"ו ולא על הסמ"ג והגמ"י. ותו קשה מה ראה לתפוס כסה"ת שהוא יחיד בדבר הזה ולא כחולקים עליו שהם רבים. ותו, דאף סה"ת לא כתב כן בגוף הספר אלא במפתחות. ועוד, שאפילו במפתחות לא מצאנו היתר אלא לערותם בכלי בשר אבל לא לבשלם כדי לאכלם".

בלשון השו"ע לא הוזכר היתר לבשל נ"ט בר נ"ט לכתחילה, ומשמע שרק בדיעבד אחר שבישלם מותר לאוכלם בכותח, וכן הבינו בדבריו הט"ז[11], הש"ך[12], הפר"ח[13], הזבחי צדק[14], כף החיים[15] ועוד, וכן הורו למעשה הגר"ש משאש[16] והגר"מ מאזוז[17].

מאידך, מהר"א אבן טאווה[18], נקט בבירור שמותר לכתחילה לבשל בכלי בשרי לצורך ארוחה חלבית, והביא ראיות לדבריו[19], וכן נקטו כמה אחרונים[20], וסמכו על דבריהם הגר"ע יוסף[21] והגרש"מ עמאר[22].

למעשה נראה שאין להורות גם לספרדים להקל בדבר, אלא אם נמשכים הם בכל דבריהם אחר פסקי הגר"ע יוסף.

מלבד זאת, נחלקו האחרונים מה דינו של מאכל סתמי שהתבשל בכלי בשרי על דעת לאוכלו בחלב. לדעת המנחת כהן[23] קנסו אותו שלא יאכלנו אף בדיעבד, כפי שקנסו את המבטל איסור לכתחילה, ואילו לדעת הפר"ח[24] לא קנסוהו בדיעבד, מכיוון שכל איסור זה הוא חומרא לכתחילה. למעשה נראה שמאחר ויש שהקלו בדבר אף לכתחילה, ניתן לסמוך על דברי הפר"ח ולא לקנוס על כל פנים בדיעבד.

כל זאת לשיטת השו"ע, אולם הרמ"א החמיר בכל נ"ט בר נ"ט לכתחילה, מחשש לשיטות הראשונים המחמירות, והקל בדיעבד כדעת הראשונים המקלים. וביאר הש"ך[25], שלפי הרמ"א מאכל שהתבשל בכלי בשרי אסור לערבבו עם חלב, ורק בדיעבד אם התערב אין לאסור את התבשיל. 

 

ג. בישול נ"ט בר נ"ט לכתחילה עבור המחמיר בדבר

יש לעיין, האם מותר לטבח הנוקט בשיטת הגר"ע יוסף הנ"ל, לבשל באופן זה עבור חיילים המחמירים בדבר. כמו כן, יש להסתפק אם מותר לטבח מבני ספרד לערב במאכל חלבי תבשיל שהתבשל בכלי בשרי בן יומו, עבור חיילים יוצאי עדות אשכנז.

בהקשר דומה כתב הש"ך[26]:

"מי שנוהג איסור באיזו דבר מחמת שסובר שהדין כן ואוכל בבית מי שמתירו, אז אם האיסור ניכר להאוסר מותר להמאכיל להאכילו, דאי לא ס"ל לא ליכול, אבל כשאינו ניכר האיסור אסור. ואסור לבשל לו בכליו אפילו אינן בני יומן, ואצ"ל שאסור להאוסר לומר להמתיר לבשל לו בכליו שאינן בני יומן. אבל כשהמתיר מבשל לכתחלה לו ולצורך אחרים ג"כ, מותר דהוי כדיעבד".

מבואר, שאסור לבשל עבור מי שמחמיר בדבר, אף כאשר המאכל לא יאסר בדיעבד, מכיוון שהכלי אינו בן יומו[27]. נראה לכאורה שהוא הדין בעניין זה, אף שבדיעבד המאכל אינו נאסר, אין לבשל באופן האסור לכתחילה[28].

אולם נראה שיש להבחין בדבר בין שיטת השו"ע לשיטת הרמ"א, שכן הרמ"א חשש מעיקר הדין לשיטת האוסרים, וממילא לשיטתו כל שעבר ובישל באופן זה עבר על איסור, ודומה הדבר לדברי הש"ך הנ"ל, שאין לו לבשל עבורו אף בכלי שאינו בן יומו. אולם לשיטת השו"ע נראה, שמעיקר הדין אין מקום לאסור כלל את התבשיל לאחר שהתבשל, על פי דרכו של הפר"ח הנ"ל, ועל כן למקל בדבר מותר יהיה אף לבשל כך לכתחילה, אף שעושה זאת עבור המחמירים בדבר, אלא שאסור למחמיר בכך לבקש ממנו שיבשל עבורו.

עם זאת, כפי שמבואר בש"ך, כל זה כאשר מבשל רק עבור הנוהג בכך איסור, אך אם מבשל גם עבור עצמו, רשאי לבשל אגב כך גם עבור המחמיר בדבר, היות שעבורו הוי כדיעבד. על כן נראה שאם הטבח נוהג היתר בדבר, רשאי הוא לבשל כך עבור כלל החיילים, כל שבין הסועדים יש גם מי שנוהג בדבר היתר.

כל זאת בקרב קבוצת חיילים מצומצמת, או בתבשיל שבושל בסיר בשרי וערבבוהו כבר בתבשיל חלבי. אולם במטבח צבאי, נראה שאין להורות למעשה להגיש בארוחה חלבית מאכל שהתבשל בסיר בשרי, כיוון שלבני אשכנז אסור לערב כעת את המאכל בחלב. כמו כן, לפי נהלי הכשרות הדבר אסור מחשש שלא יקפידו על נקיון הכלים ומחשש ערבוב כלי בשר וחלב.

 

ד. נ"ט בר נ"ט בכלי שאינו בן יומו

השו"ע לא חילק בין שימוש בכלי בשרי בן יומו לכלי בשרי שאינו בן יומו. אולם, כמה מגדולי האחרונים[29] חידשו בדעתו, שגם על פי דרכם של המחמירים, שלא לבשל לכתחילה בכלי בשרי עבור ארוחה חלבית, ניתן להקל בכך בכלי שאינו בן יומו, שכן אחר שעצם האיסור קלוש, לא אסרו לכתחילה את השימוש בכלי שאינו בן יומו. על כן נראה שלבני ספרד, ניתן להקל לכתחילה לבשל מאכל סתמי בכלי בשרי שאינו בן יומו לצורך ארוחה חלבית.

הרמ"א[30], שהחמיר כנ"ל בעניין נ"ט בר נ"ט, הקל בפירוש לגבי שימוש בכלי שאינו בן יומו:

"וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם, שלא היה בן יומו, נוהגין היתר לכתחלה לאוכלו  עם המין השני".

ונחלקו האחרונים בכוונתו. הגר"א[31] כתב:

"בכה"ג אף בשל איסור מותר כמ"ש בתוס' ע"ז ע"ו א' ד"ה מכאן וכמ"ש שם ל"ח ב' ואף בקדירה אין אסור לכתחלה שאינה ב"י אלא משום גזירה אטו ב"י משא"כ כאן דאף ב"י מותר מדינא כנ"ל".

היינו, שכיוון שכל האיסור באינו בן יומו אינו אלא מטעם גזירה אטו בן יומו, על כן בעניין זה שאף בבן יומו אין איסור ברור מדינא, לא גזרו. משמע מדבריו שהותר לבשל בכלי שאינו בן יומו אף לכתחילה.

מאידך, החכמת אדם[32] כתב, שכל שהתיר הרמ"א הוא לגבי מי שכבר בישל בכלי בשרי שאינו בן יומו, שרשאי לערבבו בחלב, אך העלה להקל כשאין לו כלי אחר, וכן הורו למעשה להחמיר המנחת יצחק[33] והגרי"ש אלישיב[34].

על כן נראה שלבני אשכנז אין להורות היתר גם בכלי שאינו בן יומו אלא במקום הצורך, אמנם המקל יש לו על מי שיסמוך.  

 

סיכום

א. אין לבשל מאכל סתמי בכלי בשרי בן יומו כדי לאוכלו עם חלב, מלבד הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף.

ב. בדיעבד, אם בישל במזיד כדי לאוכלו בחלב, מותר למנהג הספרדים לאוכלו  עם חלב, ואילו למנהג האשכנזים אסור לאוכלו  עם חלב.

ג. אם נתערב בחלב מאכל סתמי שבושל בכלי בשרי, מותר לאכול את התבשיל כולו (ויש מן האשכנזים המחמירים אף בדיעבד).

ד. במטבח שסועדים בו חיילים ספרדים ואשכנזים, אסור לבשל מאכל סתמי בכלי בשרי על מנת לאוכלו בארוחה חלבית, מכיוון שלבני אשכנז אסור לערב ולאכול את המאכל עם חלב.

ה. טבח הנוהג היתר בדבר, רשאי מעיקר הדין לקחת מאכל סתמי שהתבשל בכלי בשרי לערבבו עם חלב ולהגישו כך, כאשר מבשל באופן זה עבור כלל החיילים שביניהם יש גם מי שנוהג היתר בדבר.

ו. למנהג הספרדים מותר לבשל לכתחילה מאכל סתמי בסיר בשרי שאינו בן יומו לצורך ארוחה חלבית, ואילו בקרב הפוסקים האשכנזים הדבר שנוי במחלוקת, והמקל יש לו על מה שיסמוך. לכל השיטות, אם בישל באופן זה, רשאי לערב את המאכל בחלב.

ז. כל האמור לעיל הוא מעיקר הדין, אולם בשל החשש מפריצת גדרות הכשרות, ועירוב בין כלי בשר וכלי חלב, אין להורות היתר בכל הנ"ל במטבחי הצבא, אלא במקרים חריגים, ובאישור רב הפיקוד בתיאום עם ענף כשרות.

 

[1] קיא ע"ב.

[2] תוספות (שם ד"ה הלכתא).

[3] סימן סא.

[4] ראה ב"י (יו"ד סימן צה).

[5] יו"ד סימן צה סעיף א.

[6] שם סעיף ב.

[7] שם.

[8] דרכי משה (שם), כנסת הגדולה (הגהות ב"י אות נ).

[9] וראה דרישה, שביאר שלב"י היתה גירסא שונה בספר התרומה.

[10] שם.

[11] בדף האחרון לסימן צד סעיף ה.

[12] סימן צה ס"ק ג, וראה דבריו בקונטרס אחרון לסימן צד.

[13] שם ס"ק א.

[14] ח"ב סימן צה ס"ק ב.

[15] ס"ק א.

[16] מזרח שמ"ש (סימן צה אות ה).

[17] הסכמה לספר טעמו וראו.

[18] הובא בשו"ת התשב"ץ (ח"ד טור ג סימן לג).

[19] בעניין ראייתו מפסחים (דף ל ע"א), ראה ב"ח (יו"ד סימן צה אות ד) שהוכיח משם להיפך, וראה גם ערך השלחן (סימן צה ס"ק ה), ובעניין ראייתו השנייה ראה בט"ז (דף האחרון הנ"ל).

[20] שו"ת בית יהודה (ח"ב סימן צב) בשם שו"ת בית דוד.

[21] שו"ת יביע אומר (ח"ט יו"ד ד).

[22] שו"ת שמע שלמה (ח"א יו"ד סימן ב).

[23] ח"א סימן יב.

[24] סימן צה ס"ק א.

[25] ס"ק ג. יתירה מזאת, יש מהפוסקים האשכנזים שהחמירו בדבר אף בדיעבד, מחשש לשיטות הראשונים המחמירות הנ"ל.

[26] יו"ד סימן קיט ס"ק כ.

[27] ראה דרכי תשובה (שם ס"ק נב), שבדיעבד אם בישל עבורו רשאי לאכול, אולם נראה שאין להתיר זאת בקביעות, כיוון שבאופן זה דמי לעושה לכתחילה, כמבואר בשו"ת הרא"ש (כלל כג סימן ז).

[28] אולם הפר"ח (או"ח סימן תצו סעיף כג), התיר לבשל לכתחילה עבור המחמיר בדבר, כל שאינו מבקש ממנו זאת בפירוש.

[29] שו"ת בית דוד (יו"ד סימן מב), ערך השלחן (יו"ד סימן צה אות ה).

[30] שם.

[31] ס"ק י.

[32] כלל מח סעיף ב.

[33] ח"י סימן עז אות ג.

[34] שבות יצחק (ח"ב עמוד רה).