פרק ה

תשובה ה - הגשת פירות שאינם בדוקים מתולעים

א. הגשת פירות המוחזקים כנגועים

בספר בדיקת המזון כהלכה[1] נכתב בשם החזו"א[2], שאסור למכור תוצרת המוחזקת בתולעים למי שחשוד לאכול בלא בדיקה, וכן נראה מדברי פוסקים רבים נוספים[3], אולם יש שצידדו להקל בזה[4], כיוון שהקונה יכול לתקן את המאכל.

הגשת פירות המוחזקים בנגיעות חמורה עוד יותר ממכירתם, כיוון שבזמן הגשת המאכלים אין בידי המקבלים אפשרות לקבלם במקום אחר, ועוד שהגשת המאכלים נעשית סמוך לאכילתם, ויש בכך חשש לפני עיוור מדאורייתא, על כן אין להקל בדבר.

ב. הגשת פירות הנגועים בשיעור מיעוט המצוי

לעומת זאת, לגבי הגשת פירות הנגועים בשיעור מיעוט המצוי בלבד, יש מקום להשוות זאת להגשת דמאי, שאיסורו משום מיעוט המצוי של עמי הארץ שאינם מעשרים.

במסכת דמאי[5] מבואר, שמותר לחבר לקנות דמאי עבור חבירו עם הארץ. למדו מכך כמה אחרונים[6], שאין איסור מסייע בידי עוברי עבירה בדמאי, אולם החזו"א[7] נקט שיש בכך איסור, ויישב את המשנה על פי דרכו.

בדברי הרמב"ם[8] מבואר, שמותר לרופא להגיש לחולה דמאי השייך לחולה. רבים מהאחרונים ביארו שהתיר דווקא באופן שהחולה יכול לאכול את הדמאי בעצמו, ויש שכתבו שלא התיר אלא לחולה[9]. ממילא, כשמוגשים פירות נגועים באירוע, אין אפשרות להסתמך על היתר זה, שכן בלא שיוגשו הפירות בפני החיילים לא תהיה להם אפשרות לקבלם במקום אחר, וכל שכן לסוברים שההיתר הנ"ל לא נאמר אלא בחולים.

אף על פי כן, נראה שיש מקום לומר, שדין מיעוט המצוי קל יותר מאיסור דמאי, שעל דמאי גזרו חכמים לדונו כחפצא של איסור[10], ואילו פירות הנגועים בשיעור מיעוט המצוי, יתכן[11] שאינם אסורים בעצמם, אלא שמוטלת על האדם חובה מדרבנן לבדוק אותם קודם שיאכלם, ובאופן זה יתכן שניתן לתלות שיעשו בהיתר ויבדקו את הפירות קודם אכילתם[12].

סיכום

א. אסור להגיש פירות המוחזקים בתולעים.

ב. מותר להגיש פירות הנגועים בשיעור מיעוט המצוי, כגון תמרים, ולהתבסס על כך שהחיילים יבדקו את הפרי לפני אכילתו. אם ידוע בוודאות שהחיילים לא יבדקו את הפירות קודם אכילתם, ראוי להימנע מכך במידת האפשר, ואולם במקום צורך ניתן להקל בדבר.

[1] עמוד 162.

[2] הדברים מתאימים לשיטתו בהלכות דמאי (סימן ו ס"ק י).

[3] ראה שו"ת אבני נזר (יו"ד סימן קכו) ושו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קנט), וראה שם שציין לאופני היתר שונים בשעת הדחק.

[4] שו"ת אמונת שמואל (סימן יד) ושו"ת שרידי אש (ח"ב סימן ט), וראה ערוך השולחן העתיד (דמאי סימן קיא סעיף ב), וחשוקי חמד (דמאי פ"ו משנה ו).

[5] פ"ו משנה יב.

[6] משנה ראשונה (שם), משפטי צדק (סימן יג סעיף יז).

[7] דמאי סימן יד ס"ק יז.

[8] הלכות מעשר פרק י הלכה יג.

[9] מג"א (סימן קסג ס"ק ב), וראה פמ"ג ומחצית השקל (שם).

[10] ראה שו"ת בית יצחק (או"ח סימן כט), תורת חסד (סימן ה) ומנחת פיתים (יו"ד סימן קנא), שביארו שבדמאי החמירו כחשש איסור תורה בשונה מבשאר איסורי דרבנן.

[11] ראה לעיל תשובה ד סעיף ב.

[12] ראה בספר תורת המחנה (ח"א פרק מט תשובה א), באלו אופנים ניתן לתלות שיעשה בהיתר.