פרק ג

תשובה ג - ביטול התולעים במאכל

א. תולעים זעירות שניתן להכירן רק באמצעות שטיפה

ככלל, איסור הניכר בתערובת אינו בטל[1], ויש לברר מה הדין בתולעים זעירות המצויות בפירות.

כתב הרשב"א שאם התערב כלי הבלוע באיסור בכלי היתר, בטל הוא מן התורה ברוב, והרא"ה השיג עליו וכתב שחובה להכשירו ולהוציא את האיסור[2]. השו"ע והרמ"א[3] פסקו להלכה כדעת הרשב"א, וכן נקטו רבים מהאחרונים[4], אולם דעת הפר"ח[5] ועוד אחרונים[6], שכל שניתן להכיר את האיסור בדרך כלשהיא ואף על ידי מומחה, אינו בטל מהתורה. למעשה יש לסמוך על דעת המקלים.

לגבי הפרדת האיסור באמצעות סינון, מבואר בשו"ע[7]:

"דברים המאוסים, שנפשו של אדם קצה בהם, כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהם למיאוסן, ואפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו, אם ההיתר רבה עליו, מותרים. ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת, בודק ומסנן".

לדעת האיסור והיתר[8] חובת הסינון אינה אלא מדרבנן, ולעומת זאת בשו"ת מהרי"ל[9] מבואר, שחובה לסנן מדאורייתא, וכן דעת הבכור שור[10].

כיוצא בזה כתב הרמ"א[11], שאם נפל חֵלֶב לתוך התבשיל ונתבטל טעמו בשישים, יש ליתן מים צוננים לתוך התבשיל, כדי להציף את החלב למעלה ולהוציאו, ונחלקו האחרונים[12] האם חובה לעשות כך מדאורייתא, או מדרבנן בלבד כדין דבר שיש לו מתירים.

לאור זאת, נראה שתולעים זעירות שאינן ניכרות כלל, אלא על ידי הפרדתן מהפרי באמצעות שטיפה וכדומה, בטלות מהתורה לדעת האיסור והיתר והאחרונים שנקטו כשיטתו.

ב. תולעים זעירות שניתן להכירן רק באמצעות בדיקה מדוקדקת

איסור שהתערב וניתן להכירו באמצעות בדיקה מדוקדקת שדורשת טרחה יתירה, לדעת פוסקים רבים[13] אינו בטל מן התורה, לעומת זאת יש שנטו לומר[14] שמן התורה האיסור בטל באופן זה.

כמו כן, מבואר בערוך השלחן[15], שביצת איסור שהתערבה בביצים של היתר בטלה ברוב, הואיל ואינה ניכרת אלא בטרחה רבה. לדבריו, יתכן שכל שאיתור התולעת בפרי כרוך בטורח רב (כגון בשל גודלה או בשל היותה במקום מסתור בפרי), בטלה היא בפרי. אולם יתכן שכוונת ערוך השלחן להתיר דווקא באופן שהאיסור דומה מאוד להיתר, כביצה בין ביצים, אך תולעת בפרי, אף אם קשה להבחין בה, אינה בטלה בו. בנוסף, לגבי תולעת חיה שניכרת בהילוכה, כתב הפמ"ג[16] שאינה בטלה מן התורה, ויתכן שבאופן זה אין להתיר לכו"ע.

ג. תולעים ניכרות שלא ניתן להפרידן

נחלקו השו"ע והרמ"א[17] לגבי שֵׁכָר שהתפוררו בתוכו חתיכות של עכבר. לדעת השו"ע אם לא ניתן לסננו השכר אסור, וביאר הט"ז[18] שכיוון שניתן לזהות את חתיכות האיסור על ידי סינון, אין הן בטלות במאכל. לעומת זאת, לדעת הרמ"א דווקא אם החתיכות בשיעור כעדשה, שבאופן זה חל עליהן דין בריה מדרבנן, אסור לאכול את התבשיל, אך בפחות מכך התבשיל מותר וכן נקט הש"ך[19].

מבואר, שאיסור הניכר במקומו, אלא שלא ניתן להוציאו ולהפרידו, לדעת הרמ"א והש"ך בטל הוא מן התורה, ואילו לדעת השו"ע והט"ז אין לו ביטול מדאורייתא, וכן נקטו רוב הפוסקים[20].

גם על פי דרכו של הש"ך, כתבו אחרונים רבים[21] שאין להקל אלא באיסור שאין אפשרות כלל להוציאו, אך אם ניתן להוציאו במאמץ ולהכירו, אינו בטל. אמנם יש מהאחרונים[22] שנראה בדבריהם להקל בזה.

למעשה, לא מצאנו בדברי הפוסקים מי שכתב בבירור שתולעים זעירות (בפרי שאינו מבושל) בטלות מן התורה, וממילא חובה לבדוק את הפירות באופן יסודי, ואף לנערם במידת הצורך, מלבד אם לא ניתן להכירן כלל אלא אחר הפרדתן מהמאכל, שבאופן זה לדעת כמה אחרונים האיסור בטל מן התורה.

אולם, לגבי פירות שהתבשלו, דעת פוסקים רבים[23] שכאשר התולעת אינה ניכרת בתבשיל בלא עיון מדוקדק, בטלה היא בו מן התורה, ויש שהחמירו גם בזה[24], וכן הוא לשיטת הפר"ח הנ"ל וסיעתו. אמנם, אם אינה ניכרת אחר הבישול אלא למומחה, נראה שיש להתיר, ולא מצאנו מי שאסר בזה מלבד הדעת קדושים.

ד. דין בריה בתולעים

עד כה, עסקנו בביטולן של תולעים למאכל מעיקר דין תורה. אולם, קבעו חכמים שבריה שלמה אינה בטלה בתערובת. הלכה זו היא הלכה פסוקה בשולחן ערוך[25], ובאופן פשוט[26] כן הדין גם בתולעים קטנות ופגומות בטעמן.

אולם בכמה אחרונים הוזכרו צדדי היתר בדין בריה בתולעים.

הפלתי[27] חידש שבתולעת שהתליעה בתלוש אין דין בריה, כיוון שבתחילת ברייתה לא נאסרה (עד שלא ריחשה על הארץ). האחרונים[28] דחו את דבריו, שכל שאסורה מחמת עצמה נכללת באיסור בריה. כיום, רוב התולעים מתליעות במחובר או רוחשות על הארץ קודם שהגיעו לפרי, וממילא היתר זה אינו נוהג בהן.

המשכנות יעקב[29] כתב, שדין בריה נאמר דווקא בדבר שניתן לזהותו בפני עצמו, אולם תולעים זעירות שאין אפשרות לבודדן, בטלות בתערובת ואין בהן דין בריה.

עוד כתב הרמ"א[30] שבריה פגומה בטלה בתערובת, וכתבו רוב האחרונים שאין כוונתו לבריה הפגומה מתחילת ברייתה כתולעים וכדומה, אך יש מהאחרונים שכתבו[31] שגם תולעים נכללות בהיתרו של הרמ"א.

עוד כתבו כמה אחרונים[32], שכל תולעת קטנה שאינה ניכרת אלא אם מתאמץ לבודקה כנגד השמש יתכן ואין בה משום בריה.

למעשה, אף שאין לסמוך על היתרים אלו, כיוון שנדחו על ידי רוב הפוסקים, מכל מקום ניתן להקל במאכל מבושל שיש בו תולעים זעירות ביותר, שאדם רגיל לא יבחין בהן ולא יזהה אותן כתולעת[33]. כמו כן, ניתן להקל בכך בקטניות נגועות, כאשר ברוב הפרטים אין תולעים, אף שקרוב לוודאי שיש בחבילה תולעים[34], והמחמיר גם בזה תבוא עליו ברכה.

ה. מאכל שהתערבו בו תולעים האסורות מספק

תולעים האסורות מספק (ספק תלוש ספק מחובר, ספק אם פירשה, תולעים זעירות שאינן ניכרות ללא אמצעי עזר) שהתערבבו במאכל, אם נודע הספק לפני התערובת, אסור לאכול את המאכל, כדין ספק דאורייתא[35].

כמו כן, אם בישלו פרי שמצויות בו תולעים האסורות מספק, אחר שנודע בוודאות על כך שהן נמצאות בפרי, לדעת רבים מהאחרונים[36] המאכל אסור, אם כי יש המפקפקים[37] באיסור זה.

אולם, כאשר רק אחרי הבישול נודע שהיו במאכל תולעים שקיים ספק אם הן אסורות, יש אוסרים ויש מתירים, ולמעשה יש להחמיר, מלבד אם המאכל נצרך לסעודת השבת[38].  

סיכום

א. תולעת שנמצאת בפרי שאינו מבושל, אינה בטלה מן התורה, ויש אומרים, שכאשר אין אפשרות להכיר בה אלא באמצעות הפרדתה מהפרי, אין בה אלא איסור בריה מדרבנן בעודה שלמה.

ב. תולעים זעירות שלא ניתן להפרידן מהפרי, לדעת רוב הפוסקים אינן בטלות בפרי מהתורה, ויש שהקלו בכך בשעת הדחק, להחשיבן כדין בריה בלבד.

ג. תולעים הנמצאות בפרי מבושל ואינן ניכרות אלא בבדיקה מדוקדקת, לדעת רבים מהפוסקים בטלות מן התורה, וכל שכן אם אינן ניכרות אלא למומחה.

ד. תולעת או חרק שלם אינם בטלים במאכל אף אם אינם ניכרים, אולם כאשר התבשלו ניתן להקל בתולעים זעירות שאינן ניכרות לאדם רגיל.

ה. מאכל שמצויות בו תולעים האסורות מספק, אין לאוכלו או לבשלו. אם בישלו לפני שנודע לו שהתערבו בו תולעים אלו, רשאי להקל לאוכלו לצורך סעודת שבת.

[1] שו"ת הרשב"א (ח"א סימן תפה), חידושי צמח צדק (יו"ד סימן קד) ודעת תורה (יו"ד סימן מא ס"ק יג-טז).

[2] הובאו דבריהם בב"י (יו"ד סימן קב), ובאחרונים (שם על השו"ע בסעיף ג).

[3] יו"ד סימן קב סעיף ג.

[4] חוות דעת (סוף סימן קא), פמ"ג (סימן קט שפ"ד ט).

[5] סימן קה ס"ק מא.

[6] יד אפרים (סימן קא), דעת קדושים (סימן לו ס"ק כא).

[7] יו"ד סימן קד סעיף ג.

[8] כלל לב סעיפים ט-י.

[9] החדשות סימן פ.

[10] השמטה בסוף הספר.

[11] יו"ד סימן צח סעיף ד.

[12] ראה פלתי (שם ס"ק ו), כנפי יונה (סימן קד) וערוך השלחן (סימן צח אות נז).

[13] שו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רעז), דעת תורה (יו"ד סימן נז ס"ק כא), בית שלמה (יו"ד סימן רעז), חזו"א (יו"ד סימן יד).

[14] שו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סימן רפב), אריה דבי עלאי (או"ח סימן ו), והאריך לבסס שיטה זו בשו"ת צמח צדק (יו"ד סימן ע).

[15] יו"ד סימן ק אות ז.

[16] יו"ד סימן פד מש"ז יב.

[17] יו"ד סימן קד סעיף א.

[18] ס"ק א.

[19] ס"ק ג.

[20] בספר מנחת יעקב (כלל מו) הקל לסמוך על דעת הש"ך במקום הפסד מרובה, אך רוב האחרונים החמירו גם בזה, ראה שו"ת משיב דבר (ח"ב סימן כח), דעת תורה (סימן מא), ובשו"ת ארץ צבי (ח"ב סימן מא) הקל בזה בשעת הדחק גדולה.

[21] שו"ת מהרש"ם (ח"א סימן קעד), גידולי הקדש (סימן פד ס"ק ב), שו"ת אבני נזר (יו"ד סימן עט).

[22] כנפי יונה (סימן קד), שו"ת מנחת אשר (ח"ב סימן נג).

[23] פלתי (סימן ק ס"ק ז), כרתי (סימן פד ס"ק יט), חכמת אדם (כלל לח סעיף ה), שו"ת רעק"א (מהדו"ק סימן פב), התעוררות תשובה (ח"א סימן ק), כנפי יונה (סימן פד), גינת ורדים (ח"א סימן יח), שו"ת צמח צדק (יו"ד סימן ע), וכן משמע בתשובת הרמב"ם (קיד) וברמב"ן (חולין נח), וכן נראה מדברי הראשונים לגבי פירור חמץ שנפל ליין או לתבשיל לפני פסח, שבטל בתערובת אף שניתן בדרך כל שהיא להכירו, ראה שו"ת הראב"ד (סימן קיז).

[24] שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן רמג), בית שלמה (יו"ד סימן קנד), דעת קדושים (סימן פד סעיף ז).

[25] יו"ד סימן ק סעיף א.

[26] אחרונים (בסימן קג).

[27] סימן ק ס"ק ד.

[28] חוות דעת (ס"ק ה), וראה כף החיים (שם ס"ק ג) שכתב שכן דעת רוב האחרונים.

[29] יו"ד סימן ל.

[30] סימן קג סעיף א.

[31] ראה פת"ש (סימן ק ס"ק ג), ערוך השלחן (שם אות יז).

[32] כנפי יונה (סימן פד סעיף ה), חזו"א (יו"ד סימן יד ס"ק ו) שו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן סג).

[33] ראה לעיל תשובה ב סעיף ו.

[34] ראה להלן בתשובה הבאה סעיף ז.

[35] יד יהודה (יו"ד סימן ק).

[36] ש"ך (יו"ד סימן פד ס"ק יח), שו"ת פני יהושע (ח"ב סימן כב), שו"ת נודע ביהודה (קמא יו"ד כז).

[37] שו"ת רעק"א (סימן עז), צבי לצדיק (יו"ד סימן פד ס"ק ה), שו"ת פאת נגב (יו"ד סימן ט), ספר בן אברהם (כלל נ אות יג).

[38] ראה שער המלך (מקוואות פרק י), וקיצור כללי ספק ספיקא לש"ך (אות א).