דגשים הלכתיים להכשרת כלים בשעת הדחק

א.  כלל גדול בדין: "שעת הדחק – כדיעבד דמי"[1]. לכן, במקום שבו כתוצאה מפעילות מבצעית או ממצב כוננות מיוחד, לא ניתן להכשיר כלים (שהינם הכרחיים לבישול או לאכילה) באופן מסודר ובמתינות בהתאם להנחיות הרבנות הצבאית- יש מקום לסמוך על דעות יחיד או על הקלות שבדיעבד, על מנת להכשיר במהירות לפחות חלק מן הכלים. העקרונות ההלכתיים של ההכשרה, כמו גם ההלכות הפרטניות לגבי סוגי הכלים השונים במצב כזה, מפורטים להלן, ומימושם טעון אישור מפורש מרב הפיקוד.

ב.  הכשרת כלי תתבצע על פי תשמישו, על פי העקרון ההלכתי "כבולעו כך פולטו". לכן, כלי שרגילים להשתמש בו על ידי עירוי מכלי ראשון, כגון קערת הגשה שמוזגים לתוכה את האוכל מכלי ראשון, יוכשר בעירוי, ואין חובה להגעילו בכלי ראשון[2]. כמו כן, כלי שרגילים להשתמש בו בכלי שני, כגון סכו"ם, יוכשר בכלי שני, ואין חובה להגעילו בכלי ראשון.

ג.  בשעת דחק גדולה מאוד, כאשר לא ניתן להשתמש בכלים חד פעמיים, עדיף להגעיל את הכלים ששימושם בכלי ראשון, ולוותר על הגעלת הכלים ששימושם בכלי שני[3].

ד.  כלים שתשמישם בכלי שלישי, וכן כלים שתשמישם בצונן בלבד, אינם זקוקים להכשרה[4].

ה.  מעמדו של הכלי ייקבע על פי רוב תשמישו[5]. לכן, כלי שבדרך כלל משתמשים בו בכלי שלישי פטור מהכשרה, אף שלעיתים משתמשים בו ככלי ראשון או שני. כמו כן, כלי שרוב תשמישו במאכלים שאינם חמץ (כגון ירקות), פטור מהכשרה, אף אם ייתכן שפעם הוכנס לתוכו חמץ.

ו.  ניתן להסתפק לצורך הגעלה, ליבון קל או חמור, במידת חום גבוהה מזו שהשתמשו בה בכלי, וכדלהלן:9

1. כלי ראשון שאינו מעלה רתיחות, כגון שאין מבשלים בו ישירות על האש, יוכשר בהגעלה במים רותחים, אף אם המים הוסרו מן האש ואינם מעלים רתיחות.
2. כלי הזקוק לליבון קל, יוכשר במידת חום הגבוהה ביותר שבה רגילים להשתמש בו, אף שלא הגיע למידת חום של "קש נשרף"[6]. כמו כן, ניתן להניחו על להבת גז עד שיתחמם כולו, אף שלא כל חלקי הכלי באים במגע עם הלהבה.

אין חובה לנקותו מן הליכלוך טרם ליבונו[7].

3. כלי שהשתמשו בו ישירות על ידי האש יוכשר בליבון במידת חום גבוהה מזו שהשתמשו בו, אך אין חובה ללבנו עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו[8].

ז.  אין חובה ללבן כלי שיש בו חריצים או חלודה, וניתן לשפוך על מקומות אלו חומר פוגם, ולאחר מכן להכשירם בהגעלה[9].

ח.  אין חובה להמתין עשרים וארבע שעות קודם הכשרת הכלים, ובלבד שיערב חומר פוגם במי ההגעלה[10]. במידה ואין חומר פוגם, ניתן להגעיל כלים בני יומם עד לזמן איסור חמץ (ערב פסח בשעה חמישית)[11], אלא שאז יש להקפיד שלא להגעיל יחד כלי בשר וכלי חלב[12].

הגעלת כלים בערב פסח לאחר זמן איסור חמץ ועד לכניסת החג, מותרת אך ורק אם יערב חומר פוגם במי ההגעלה[13].

בשעת דחק גדולה מאוד, וכאשר אין פיתרון אחר, ניתן להקל ולהגעיל כלים גם במהלך חול המועד, וחובה לערב חומר פוגם במי ההגעלה[14].

ניתן ללבן כלים לכתחילה אף לאחר זמן איסור חמץ, ובמהלך חול המועד[15].

ט.  ניתן להגעיל כלים גם במים עכורים ואין חובה להחליפם[16].

י.  אין חובה לשטוף את הכלי במים קרים לאחר ההגעלה[17].

[1] ראה ט"ז יורה דעה סימן צא ס"ק ב. בקונטרס השמועה לבעל שולחן ערוך הרב כתב, שבשעת הדחק לרבים שאין לה תקנה, סומכים גם על דעות יחיד. ועיין עוד בהקדמה לספר שבת הארץ למרן הראי"ה קוק.

[2] כדעת השולחן ערוך סימן תנא סעיף ו.

[3] עיין במשנה ברורה סימן תנא ס"ק יא שכתב, שכלי ששימושו בחמץ היה בכלי שני בלבד, אם השתמשו בו בפסח, בדיעבד אין המזון נאסר.

[4] בעניין כלי שלישי עיין בשער הציון סימן תנא ס"ק י, ובעניין כלי שתשמישו בצונן עיין ברמ"א סימן תנא סעיף ו.

[5] כדעת השולחן ערוך סימן תנא סעיף ו, ועיין במשנה ברורה שם ס"ק מז, שבדיעבד ניתן להקל בכך גם לנוהגים כפסקי הרמ"א.

[6] ט"ז סימן תנא ס"ק ח, מגן אברהם שם ס"ק כז.

[7] ט"ז יורה דעה סימן קכא ס"ק ז.

[8] שו"ת ערוגת הבושם אורח חיים ח"ב סימן קיט, שו"ת שמ"ש ומגן ח"ג אורח חיים סימן נו אות ו, ולכך נוטה גם דעת בעל שו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן סו.

[9] ספר הגעלת כלים פ"ו סעיף ד*.

[10] שולחן ערוך יורה דעה סימן צה סעיף ד.

[11] שולחן ערוך אורח חיים סימן תנב סעיף א.

[12] שולחן ערוך שם סעיף ב.

[13] ע"פ רמ"א שם סעיף א.

[14] ראה ערוך השולחן סימן תמז סעיף כא.

[15] רמ"א סימן תנב סעיף א.

[16] ראה ערוך השולחן סימן תנב סעיף, שו"ת מלמד להועיל ח"א סימן צו.

[17] משנה ברורה סימן תנב ס"ק לד, ערוך השולחן שם סעיף כ.