נספח ב

אומר שלוש ברכות ראשונות עד "כי א-ל מלך גדול וקדוש אתה",

ואחר כך אומר:

קדוש אתה ונורא שמך ואין א-לוה מבלעדיך, ככתוב: ויגבה ה' צב-אות במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה. ברוך אתה ה' המלך הקדוש:

אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. ותתן לנו ה' א-לוהינו באהבה את יום (בשבת: השבת הזה ואת יום) הזיכרון הזה, יום (בשבת במקום 'יום' אומר: זכְרון) תרועה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים.

ומפני חטאנו גלינו מארצנו, ואין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך, בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, מפני היד שנשתלחה במקדשך. יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, מלך רחמן, שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים, ותבנהו מהרה ותגדל כבודו, ושם נעשה לפניך קרבנות חובותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. ואת מוספי יום (בשבת: השבת הזה ויום) הזיכרון הזה, נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך, כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך.

(בשבת: ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, עם מקדשי שביעי, כולם ישבעו ויתענגו מטובך, ובשביעי רצית בו וקידשתו, חמדת ימים אותו קראת, זכר למעשה בראשית).

ועל כן נקוה לך ה' א-לוהינו לראות מהרה בתפארת עוזך, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך, וכן כתוב בדברי קודשך, וכן נאמר על ידי עבדיך הנביאים.

א-לוהינו וא-לוהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א-לוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, ודברך אמת וקיים לעד, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש (בשבת: השבת ו) ישראל ויום הזכרון:

[בחזרת הש"ץ – תקיעות]

אתה זוכר מעשי עולם ופוקד כל יצורי קדם, כי תביא חוק זיכרון להיפקד כל רוח ונפש, זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון, כי חוק לישראל הוא משפט לא-לוהי יעקב, כי זכר כל המעשים לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם, ככתוב בתורתך, וכן כתוב בדברי קודשך, וכן נאמר על ידי עבדיך הנביאים.

א-לוהינו וא-לוהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב לפניך, כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם, ואין שכחה לפני כסא כבודך, ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ברוך אתה ה' זוכר הברית:

[בחזרת הש"ץ – תקיעות]

אתה נגלית בענן כבודך על הר סיני, ללמד לעמך תורה ומצוות, ותשמיעם את הוד קולך ודיברות קודשך מלהבות אש, בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת, ככתוב בתורתך, וכן כתוב בדברי קדשך, וכן נאמר על ידי עבדיך הנביאים.

א-לוהינו וא-לוהי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותנו, כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים:

[בחזרת הש"ץ – תקיעות]

ואומרים 'רצה' ו'מודים' ו'שים שלום'.