פרק א

שאלה: האם חייל שמתפלל ערבית מבעוד יום בערב ראש חודש או במוצאי ראש חודש עקב יציאתו לפעילות, צריך לומר בתפילת שמונה עשרה 'יעלה ויבוא'?  כיצד ינהג חייל שנבצר ממנו להניח תפילין בשחרית לענין הנחתם במוסף?

נאמר בתורה[1]: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱ-לֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם". בגמרא[2] נאמר שראש חודש נקרא "מועד", ועל כן אסור להספיד[3] ולהתענות[4] בו, אולם לא אסרו בו עשיית מלאכה[5]. כמו כן, אין חובה לסעוד בראש חודש סעודה בפת, ועל כן מי ששכח 'יעלה ויבוא' בברכת המזון אינו חוזר[6], ואפילו בשבת שחובה לאכול בה פת, אם אמר בברכת המזון 'רצה' ולא אמר 'יעלה ויבוא' אינו חוזר[7]. עם זאת, נפסק בשולחן ערוך[8]: "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש", וכתבו אחרונים[9] שראוי לייחד לפחות מאכל אחד נוסף באחת מן הארוחות שאוכלים בראש חודש.

מוסיפים 'יעלה ויבוא' בתפילות ראש חודש. מי ששכח ולא אמר 'יעלה ויבוא' בערבית, אינו חוזר[10], ואילו מי ששכח בשחרית ובמנחה, אם נזכר לפני שסיים תפילתו[11] חוזר ל'רצה', ואם נזכר לאחר שסיים תפילתו, ישוב ויתפלל פעם נוספת[12]. מי שסיים תפילתו בשחרית או במנחה, ואינו זוכר האם הזכיר 'יעלה ויבוא', חוזר ומתפלל[13]. חייל שנאלץ בערב ראש חודש להקדים ולהתפלל תפילת ערבית לפני צאת הכוכבים (לאחר פלג המנחה), יאמר 'יעלה ויבוא' בתפילת ערבית[14]. על דרך זו, חייל שהקדים להתפלל תפילת ערבית של מוצאי ראש חודש לאחר פלג המנחה, לא יאמר 'יעלה ויבוא' בתפילת ערבית[15].

נהגו לחלוץ את התפילין לפני תפילת מוסף[16]. עם זאת, חייל שלא היו לו תפילין בבוקר, והתפלל בלא תפילין[17], מחוייב להניחם בהמשך היום כשיזדמנו לו[18].

[1] במדבר פרק י פסוק י.

[2] ערכין י ע"ב.

[3] שו"ע סימן תכ סעיף א.

[4] שו"ע סימן תיח סעיף א.

[5] שו"ע סימן תיז סעיף א: "ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב", והוסיף הרמ"א: "ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן, אזלינן בתר המנהג". הבאה"ל (שם ד"ה "והנשים שנוהגות") הביא מחלוקת ראשונים אם נשים שאימותיהן לא נהגו בזה מחויבות להימנע ממלאכה, והעלה למעשה להחמיר. אולם, בערוך השלחן (סימן תיז אות י) כתב, שנשים שעובדות לפרנסתן לא נהגו להימנע ממלאכה לשם כך, ונראה שכן יש לנהוג בצה"ל שמניעת מלאכה תפגע לא רק בפרנסת הנשים אלא בצרכי המערכת, מה גם שרוב המלאכות הן צרכי רבים שחלקן מותרות אף בחול המועד.

[6] שו"ע או"ח סימן קפח סעיף ז, סימן תכד סעיף א.

[7] שו"ע סימן קפח סעיף ז. עם זאת, מבואר בשו"ע שכאשר שכח לומר 'רצה' ו'יעלה ויבוא', חוזר על הברכה ואומר בה גם 'יעלה ויבוא'.

כאשר ראש חודש חל במוצאי שבת, והסעודה השלישית נמשכת לאחר השקיעה, ישנם מנהגים שונים לגבי הזכרת 'רצה' או 'יעלה ויבוא' – ראה משנה ברורה, סימן קפח ס"ג לג.

[8] או"ח סימן תיט סעיף א.

[9] משנה ברורה שם ס"ק ב, והדגיש שהמדובר על סעודת היום, ולא על סעודת הלילה.

[10] שו"ע או"ח סימן תכב סעיף א.

[11] ראה שו"ע שם, ומשנה ברורה ס"ק ט. 

[12] שו"ע שם.

נחלקו הפוסקים מה דינו של מי ששכח 'יעלה ויבוא' בשחרית, וכבר התפלל מוסף (ראה משנ"ב שם ס"ק ד), ולמעשה, פסק הגר"ע יוסף, שעליו לחזור ולהתפלל (הליכות עולם חלק ה, הלכות ראש חודש סעיף י). עם זאת, חייל שזמנו דחוק ואם יחזור על תפילת שחרית לא יספיק להתפלל מוסף כלל, נראה שעדיף שיתפלל מוסף בדומה לש"ץ שאינו חוזר על שחרית כששכח 'יעלה ויבוא' מפני טורח ציבור, וסומך על כך שהזכרת ר"ח במוסף מועילה גם לשחרית (ראה משנה ברורה סימן קכו ס"ק יג).

[13] משנה ברורה שם ס"ק י, שו"ת יביע אומר ח"ז אורח חיים סימן כח.

[14] מגן אברהם סימן קח ס"ק י, שער הציון סימן תרצג ס"ק ו, שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן סד, ספר עולת החודש, פרק ד סעיף ב. 

[15] משנה ברורה, סימן תכד ס"ק ב. ועיין שם, שאם הקדים להתפלל ערבית, ולאחר מכן אוכל פת, לא יזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון.

[16] שולחן ערוך ורמ"א, אורח חיים סימן כה סעיף יג.

[17] ראה תורת המחנה ח"א, פרק ז תשובה ד.

[18] אף שלדעת חלק מן המקובלים לאחר תפילת מוסף של ראש חודש שוב אין להניח תפילין, להלכה נפסק שניתן להניחן בהמשך היום, כמבואר במשנה ברורה סימן כה ס"ק ס, ובאריכות רבה בשו"ת יביע אומר ח"ג אורח חיים סימן ה. עם זאת, חייל שהזדמנו לו תפילין בין שחרית למוסף, נכון שיניחם קודם מוסף ויתפלל מוסף ללא תפילין, אולם אם בשל כך יפסיד תפילת מוסף במניין, ידחה את הנחת התפילין לאחר תפילת מוסף (שו"ת יביע אומר שם).