פרק ט

א. מקפידים להתפלל ערבית בשבועות לאחר צאת הכוכבים (גם הנוהגים לקבל שבת ויו"ט מבעוד יום), כדי להשלים לגמרי "שבע שבתות תמימות תהיינה"[1]. אמנם במקום צורך ניתן להקדים ולהתפלל מבעוד יום (וישובו ויקראו קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים), שכן יש אומרים[2] שעיקר הקפידא היא שלא יקדשו מבעוד יום. יתר על כן, בשעת דחק ניתן אף לקדש ולסעוד מבעוד יום, שכן יש שכתב[3] שאם הקדים לקבל את החג מבעוד יום, נחשב לו ללילה לכל דבר, וקיים אז את דין ה'תמימות'.

ב. נוהגים לשטוח ענפי אילן בבתים ובבית הכנסת, ולאכול מאכלי חלב בסעודת החג[4].

ג. נהוג בליל שבועות לעסוק בתורה כל הלילה, ורבים נוהגים לקרוא 'תיקון ליל שבועות'[5]. החושש שאם ישאר ער כל הלילה לא יוכל להתפלל למחרת כראוי, ילמד כפי יכולתו, וכל שכן שעל העוסק בפעילות מבצעית לישון כראוי בכדי לאגור כח למשימותיו.

ד. חייל ספרדי שהיה ער כל הלילה נוטל ידיו בבוקר בלא ברכה, ולאחר מכן מברך ברכות התורה וברכות השחר. לעומת זאת חייל אשכנזי שהיה ער כל הלילה מתחייב בנטילה בברכה לאחר שעושה צרכיו בבוקר קודם התפילה, אומר ברכות השחר מלבד ברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה' שיוצא בהן ע"י שמיעה מאחר (ויש מקילין שאם אין לו מי שיוציאנו, רשאי לברכם בעצמו), וכן אינו מברך ברכות התורה רק אם ישן קודם לכן שינת קבע ביום, ואם לא ישן, יצא בשמיעת הברכה מאחר[6].

[1] משנה ברורה סימן תצד ס"ק א: "מאחרין להתפלל ערבית בכניסת שבועות בצאת הכוכבים, כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות".

[2] של"ה ריש מסכת שבועות.

[3] שו"ת התעוררות תשובה ח"ב סימן נו, וכעין זה הקל בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן ל) למי שההמתנה עד צאה"כ גורמת לו צער גדול, כגון לדרים בארצות אירופה שזמן צאה"כ שם מאוחר מאוד, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה.

[4] רמ"א סימן תצד סעיף ג: "נוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה. ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות, ונ"ל הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים".

[5] משנה ברורה שם.

[6] עיין בהרחבה בענין זה לעיל ח"א פ"א תשובה א, פ"ג תשובה א, ופרק ד תשובה ד.