פרק ד

שאלה: האם ניתן לברך על הספירה תוך כוונה שרק לאחר הברכה ישמע מחבירו כמה מונים באותו יום? כיצד ינהג חייל הנמצא בשדה מספר ימים, ואינו זוכר כמה מונים באותו יום, ואין באפשרותו לברר זאת?

תשובה: פשוט הדבר שלכתחילה צריך לדעת בשעת הברכה כמה מונים באותו יום, וכדין כל ברכה שצריך שיהיה מבורר על מה תחול. עם זאת נפסק בשו"ע[1]: "אם אינו יודע החשבון, ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו, ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו, יצא". כלומר, בדיעבד יכול אדם לצאת ידי חובה הגם שבשעת הברכה לא ידע כמה מונים.

יתר על כן, יש מהפוסקים[2] שהוכיחו מדברי הראשונים שהמסופק כמה מונים באותו יום, יכול לספור שני ימים מן הספק, ואמנם יש שחלקו על כך[3] וכתבו שלא ניתן לקיים את המצוה באופן כזה, לפי שספירה שאינה מבוררת אינה נחשבת לספירה כלל, אולם למעשה הורו מפוסקי דורנו[4] שניתן לסמוך על שיטת המקילים ולכל הפחות לספור בלא ברכה שני ימים מספק, כך שלכשידע את המנין הנכון יוכל להמשיך לספור את שאר הימים בברכה.

לפיכך פשוט שלכתחילה צריך לדעת בשעת הברכה כמה מונים באותו יום, אולם בדיעבד יכול אדם לצאת ידי חובה הגם שבשעת הברכה לא ידע כמה מונים, ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו. יתר על כן, המסופק כמה מונים באותו יום, יכול בדלית ברירה לספור שני ימים מן הספק בלא ברכה, ולכשידע את המנין הנכון יוכל להמשיך לספור את שאר הימים בברכה.

[1] סימן תפט סעיף ה.

[2] שו"ת דבר אברהם ח"א סימן לד, ספר פקודת אלעזר, שכן מוכח מדברי בעה"מ (פסחים כח ע"א מדפי הרי"ף, מובא גם בר"ן שם) שהקשה מדוע בחו"ל אין סופרים שתי ספירות מן הספק, כשם שחוגגים כל מועד בשני ימים מן הספק, ותירץ שמאחר שיימצא שיו"ט ראשון של שבועות ע"פ הספירה הראשונה, אינו יו"ט ע"פ הספירה השניה, הדבר עלול לגרום לזילות בו אף שהוא מדאוריתא. משמע שאין בעיה עקרונית למנות שני ימים מספק.

[3] שו"ת אבני נזר יו"ד סימן רמח אות ג, שו"ת ערוגת הבושם סימן קסח, ועוד.

[4] שו"ת יביע אומר ח"ח סימן מה, שו"ת בצל החכמה ח"ה סימן ק.