פרק ב

שאלה: האם ניתן לומר סליחות ביחידות? כיצד יש לנהוג כשהתקבץ מנין באמצע אמירת הסליחות? האם ש"ץ של מנין שהתפרק רשאי לומר קדיש 'תתקבל' בתום הסליחות?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אין היחיד רשאי לומר שלוש עשרה מידות דרך תפילה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם, אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם. הגה, וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור". ובארו האחרונים[2] שאין כוונת הרמ"א שיחיד אינו רשאי לומר סליחות כלל, אלא שאינו רשאי לומר את הסליחה שנזכר בה י"ג מידות.

עוד מבואר באחרונים[3] שיחיד אינו רשאי לומר את הבקשות שבלשון ארמית, שכן נאמר בגמרא[4]: "אלו נאמרים בכל לשון קריאת שמע ותפילה - ותפילה בכל לשון?! והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? לא קשיא הא ביחיד הא בציבור". אמנם יש מהספרדים והתימנים[5] שלא חשו לענין זה.

עוד יש להוסיף שכתב המשנה ברורה[6]: "אם אין מנין בעת אמירת 'אשרי', יאמר סליחות, וכשיבואו מנין יאמרו קדיש באמצע סליחות. ובאליה רבה כתב שיאמרו אח"כ ג' פסוקים כשיש מנין (כלומר, יאמרו ג' פסוקים לאחר שהתכנס המנין, כדי לומר עליהם קדיש). ואם היה מנין בתחילת אמירת הסליחות ולבסוף יצאו מקצתן, י"ל דמ"מ אומר קדיש אחר הסליחות (כדין ענין שהתחילוהו במנין, שרשאים לסיימו גם כשעזבו מקצתן)". ברם, מנהג הספרדים[7] שקדיש נידון תמיד כענין בפני עצמו, ולכן למנהגם אם התפזר המנין באמצע אמירת הסליחות, אין הנותרים רשאים לומר קדיש בתום הסליחות.

לפיכך חייל שנאלץ לומר סליחות ביחידות, יימנע מאמירת י"ג מידות, ולדעת רבים ידלג גם על הבקשות שבלשון ארמית, (אך רשאי לומר י"ג מידות בניגון וטעמים, כאדם הקורא בתורה[8]).

חיילים שהתחילו לומר סליחות ביחידות (ונאלצו לדלג על אמירת קדיש וי"ג מידות), ולאחר זמן התקבץ מנין, יפסיקו ויאמרו מספר פסוקים וחצי קדיש, וכן ישלימו את הי"ג מידות שדילגו עליהם[9].

מנין שנחסר באמצע הסליחות ונותרו שם לפחות ששה מתפללים, יסיימו את הסליחות בלא אמירת י"ג מידות והבקשות שבארמית, ובתום הסליחות, אם עומד בראשם ש"ץ אשכנזי, יאמר קדיש 'תתקבל', ואם עומד בראשם ש"ץ ספרדי, לא יאמר, אבל יכול חייל אחר לאומרו[10].

[1] סימן תקסה סעיף ה.

אגב יש להעיר שכתב בשו"ת אגרות משה (ח"ג סימן פט) שאמנם י"ג מידות נאמרות דוקא במנין, אך אין דינם כאמירת קדושה לענין שכל השומעים מחויבים לענות לה, שדוקא בקדושה יש דין מיוחד שלא ייראה כאילו אינו מצטרף למקדשים את ה'. אמנם הוסיף שם שלמעשה נהוג שהשומעים מצטרפים למתפללים כדי לעורר רחמי שמיים, אך אינה חובה גמורה. לעומת זאת בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן סא) כתב שאמירת י"ג מידות נחשבת לדבר שבקדושה שחלה חובה על השומעים להצטרף, אולם אינם כדבר שבקדושה גמור, ולכן האוחז בפסוקי דזימרא ושומע ציבור האומר י"ג מידות, צריך להצטרף אליהם, ואילו האוחז בברכות קריאת שמע לא יפסיק לצורך זה.

[2] משנה ברורה שם ס"ק יג, וסימן תקפא ס"ק ד.

[3] משנה ברורה סימן תקפא שם, ובאריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ג סימן מג.

[4] סוטה לג ע"א.

[5] הערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן קכט הערה יא, שו"ע המקוצר סימן קט סעיף ה.

[6] שם.

[7] כף החיים סימן נה ס"ק לה.

[8] ועיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סוף סימן כא) שמאחר שהוא כקורא בתורה עליו לסיים את כל הפסוק עד תיבות "ועל רבעים", ולא עד תיבת "ונקה" שהיא באמצע הפסוק. ועיין גם בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן מז) שהביא עוד אחרונים שהורו להקפיד על כך, אך למעשה הביא שרבים הקלו בזה הואיל ועיקר כוונתו להזכיר את מידת הרחמים, ומעוד טעמים, ואף פשט לשון השו"ע שאינו צריך לסיים את הפסוק. (ואגב, עיין שם שיש אומרים שע"פ הסוד אין ליחיד לאומרם אף כדרך קריאה בתורה).

[9] אגב יש להעיר שפשוט שמי שאין להם מנין לסליחות יכולים לצרף אחרים שכבר אמרו סליחות לאמירת י"ג מידות.

[10] נטעי גבריאל חנוכה פרק מט סעיף כ הערה לב ובדומה לתפילת ערבית שאם נאנס הש"ץ יכול אחר לאומר.