פרק א

א. נוהגים להתחיל בבניית הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים כדי לצאת ממצוה למצוה[1], עם זאת, פשוט שאם יקשה עליו לבנות את הסוכה לאחר יוהכ"פ, רשאי לבנותה קודם לכן.

ב. מי שלא עשה סוכה קודם החג עושה סוכתו בחול המועד[2] (אולם יש אומרים שיש להימנע מפירוק סוכה בחול המועד, מלבד אם נצרך לבנותה במקום אחר, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריהם, אך במקום צורך, כגון כשעוזב את האיזור וחושש לאובדן הציוד, ניתן להקל בזה[3]).

כמובן שאין לבנות סוכה ביו"ט או בשבת, ובימים אלו אסור אף לתקן תיקון כלשהו בסוכה כדי להכשירה למצוה[4] (אולם מותר לומר לגוי לתקנה עבורו[5]).

ג. יש למקם את הסוכה תחת כיפת השמים, במקום נקי מריח רע ולא סמוך לשירותים או ביוב וכד'[6].

ד. סוכה על גבי רכב כשרה, למרות שאינה קבועה במקומה, ואף בזמן שהרכב נוסע[7], ובלבד שיהא בה שיעור סוכה ושתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה של אותו איזור[8].

ה. סוכה שלא נבנתה לשם מצוה אלא לצורך מחסה מפני השמש, כשרה, אך אם עשאה שלא לשם צל אלא למחסן, הסוואה וכד', פסולה (ועיין עוד בסעיף הבא)[9].

ו. סוכה שנבנתה חודשים רבים לפני החג לשם מצוה, כשרה. סוכה משנה שעברה או שנבנתה לשם צל למעלה משלושים יום קודם החג, כשרה, ובלבד שיוסיף בה מעט סכך (כשיעור טפח על טפח) סמוך לחג[10].

ז. סוכה המשמשת למגורי קבע במשך כל השנה, פסולה, וכדי להכשירה צריך להגביה את כל הסכך ולהניחו שוב לשם סוכה[11].

[1] רמ"א סימן תרכד סעיף ה: "המדקדקים מתחילים מיד במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה", ועיין במשנה ברורה (סימן תרכה ס"ק ב) שכתב שבמוצאי יוכ"פ די שיתחיל לתקן משהו בסוכה, ולמחרת יסיים את בנייתה.

אגב יש להוסיף שחל איסור לעשות מלאכה ברבע האחרון של יום ששי (עיין בהרחבה בשו"ע סימן רנא סעיף א, ולעיל ח"ב פרק כט תשובה ח, שכן נקטו למעשה רבים מהפוסקים, למרות שי"א שהאיסור חל כבר מחצות היום), לפיכך חייל שמתפנה לבניית הסוכה ביום ששי טוב שישתדל לבנותה בשעה מוקדמת. אמנם פשוט שמי שנאנס ולא הספיק לבנות את הסוכה עד שעה מאוחרת בערב סוכות, רשאי לבנותה עד כניסת החג, כדי שלא ייבטל ממצוה דאורייתא של ישיבה בסוכה.

[2] שו"ע סימן תרלז סעיף א: "מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד". כף החיים שם ס"ק ד: "אע"ג דאסור לבנות אפילו בנין כל שהוא בחוה"מ כבשו"ע סימן תק"ס, ואפילו בנין של מצוה דרבים..., לצורך מצוה השייכא לחוה"מ אפילו מעשה אומן שרי יעו"ש, וע"כ אם א"א במעשה הדיוט פשיטא דמותר במעשה אומן". בספר חזון עובדיה דיני הסכך סעיף כה כתב, שבעת ישיבתו הראשונה בסוכה יברך גם 'שהחיינו' אף שכבר בירך בישיבתו בסוכה אחרת, ואילו בשו"ת בצל החכמה ח"ה סימן קעא נקט כדבר פשוט שאין לברך, וכן נקטו רוב הפוסקים. לכו"ע חיילים שלא עסקו בעצמם בבניית הסוכה לא יברכו בעת הישיבה בה.

ואגב, עיין גם ביה"ל (סימן תרמ סעיף ו ד"ה 'וסעודת ברית') שכתב: "מי שיש לו סוכה קטנה מותר לבנות לו סוכה גדולה בחוה"מ לצורך סעודת ברית מילה, דהוי לצורך המועד".

[3] כן כתבו בספר עיקרי הד"ט (סימן ב אות סח) ובשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ד ח"ג סימן כח) שיש בכך משום ביזוי מצוה (מלבד אם חוזר ובונה אותה במקום אחר). ועיין גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק סז הערה קעז) שכתב: "אסור לפרק סוכה בחוה"מ גם אם כוונתו לצאת מהמקום ולא יחזור עוד, ומשום דאינו לצורך המועד".

אמנם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן סח), בשו"ת להורות נתן (ח"ז סימנים מז-מט) ובשו"ת באהלה של תורה (ח"ב סימן פט) נקטו שהאיסור הוא רק אם משתמש בחלקי הסוכה לתשמיש חולין.

[4] שו"ע סימן שטו סעיף א: "אסור לעשות אוהל בשבת ויו"ט אפילו הוא עראי, ודוקא גג, אבל מחיצות מותר. ואין מחיצה אסורה אא"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול".

[5] משנה ברורה סימן תרלז ס"ק א, ספר חזון עובדיה דיני הסכך סעיף כד (הואיל ובהנחת הסכך גרידא אין משום בונה מן התורה, ונמצא שהאמירה לגוי מותרת משום שבות דשבות לצורך מצוה, ואפילו את"ל שהנחת הסכך אסורה מן התורה, מ"מ אפשר שהלכה כבעל העיטור ובה"ג שאמירה לגוי מותרת לצורך מצוה אפילו במקום איסור תורה. ושכעין זה כתב בשו"ת באר יצחק סימן יג שבנייה אסורה ביו"ט מדרבנן ונמצא שאמירה לגוי לבנות סוכה היא שבות דשבות לצורך מצוה, והוסיף שם שאף למ"ד שבנייה ביו"ט אסורה מדאוריתא מ"מ ניתן לצרף את שיטת בעל העיטור שהתיר אף אמירה לגוי באיסור תורה לצורך מצוה).

אולם עיין משנה ברורה סימן תרכו ס"ק כ שכתב: "אם מותר לומר לנכרי שיסכך לו סוכה ביום טוב באין לו אחרת, מסתפק הפמ"ג, וסיים, להורות היתר חלילה לי, וצ"ע בכל זה, עכ"ל". ומשמע שמחלק בין תיקון קל בסוכה לבין אמירה לגוי לבנותה, ובספר פסקי תשובות (שם אות י) הביא שיש מחלקים בין מי שפשע ולא הכין סוכה מערב יו"ט שאינו רשאי לומר לגוי שיבנה לו ביו"ט, לבין מי שהכין סוכה מערב יו"ט ונפלה לו ביו"ט, שרשאי להקל מחמת האונס (וראה משנה ברורה "דרשו" סימן תרכו הערה 24, שביארו בדרך זו את שיטת המשנה ברורה).

ולצורך מצוה דרבים, כגון קבוצת חיילים שחייבים במצות סוכה ונפלה סוכתם או שהוזעקו למקום שאין בו סוכה, רשאים לומר לאינו יהודי לבנות עבורם סוכה ביום טוב, ואפילו בשבת שבתוך המועד (עיין לעיל ח"ב, פרק מט תשובה ה, ובהערות עד ועז) וכן הורה הגר"א נבנצל. 

[6] משנה ברורה סימן תרל ס"ק ד: "אותן שעושין סוכה אצל בית הכיסא ואשפה מפני שהמקום צר להם וריח רע מגיע אליהם, מן התורה יוצא ידי חובתו, אבל לא יברך ברכת המזון שם. ואם יש לו מקום אחר, בודאי לא יעשה שם".

[7] שער הציון סימן תרכח אות יא, נטעי גבריאל פרק ו סעיף ג, אשרי האיש מועדים פרק כד סעיף ג.

[8] שו"ע סימן תרכח סעיף ב: "העושה סוכתו בראש העגלה כו', אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כו', כשרה". משנה ברורה שם ס"ק י: "בראש העגלה - אף דמטלטלה ולא קביעא. ועל כן הסוחרים יכולים לעשות סוכה בעגלות שלהם שקורין ביידי"ל ובלבד שיהא בתוכה גבוה י' טפחים ורוחב ז' טפחים בלא הגלגלים. אכן צריך שיקשרנה שם בחוזק שתהיה יכולה לעמוד ברוח המצויה בארץ". (כמובן שהנכנס בחג או בשבת לסוכה שהוקמה על גבי רכב צריך להיזהר לא להפעיל מנגנונים חשמליים).

[9] שו"ע סימן תרלה סעיף א: "סוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה, והוא שתהיה עשויה לצל", משנה ברורה שם ס"ק א: "ולאפוקי אם עושה אותה לצניעות בעלמא להשתמש שם לפעמים שלא יראו אותו, או לדור בה כל השנה או לאוצר, דזה אינה בכלל סוכה".

[10] שו"ע סימן תרלו סעיף א: "סוכה ישנה, דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום שלפני החג (ואפילו עשאה לשם צל), כשרה, ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג, ואפילו בטפח על טפח סגי כו' (ועיין בט"ז ומג"א שכל שכן שמצוה לחדש דבר בסוכה שעשאה גוי). ואם עשאה לשם החג, אפילו מתחילת השנה כשרה בלא חידוש". משנה ברורה שם ס"ק ז: "וסוכה העומדת משנה לשנה, אף דמתחילה עשאה לשם החג, כיון שעבר החג הרי בטלה העשייה כו' ואף על גב דכשרה היא שהרי נעשה מתחילה לשם צל, העשייה שהיתה לשם החג נבטלה, וע"כ צריך לחדש בה דבר".

אמנם יש להוסיף שכתב במשנה ברורה (שם ס"ק ד, כדעת הרבה פוסקים) שמצות החידוש אינה לעיכובא, וכן האריך בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מא.

[11] שו"ע סימן תרלו סעיף ב: "יוצר כלי חרש שיש לו שתי סוכות זו לפנים מזו ועושה קדירותיו בפנימית ומוכרם בחיצונה, הפנימית אינו יוצא בה ידי סוכה כיון שהיא דירתו כל השנה אינו ניכר שדר בה לשם מצוה". משנה ברורה שם ס"ק ח: "ואם מגביה את הסכך וחוזר ומניחו לשם סוכה כשרה כו'. וה"ה בסוכה שעשאה לשם החג ואח"כ היה דר בה כל השנה כשיגיע חג הסוכות צריך להגביה הסכך ולחזור ולהניחה לשם סוכה מטעם זה ולא סגי בגילוי הגג לבד".