פרק ג

שאלה: האם מותר לחיילים שחזרו ביוכ"פ מ'פתיחת ציר' שטופי זיעה, להתקלח? האם מותר לחייל שנאלץ בשל נסיבות מבצעיות לטפל במנוע טנק ביוכ"פ, וידיו מלוכלות בשמן וגריז, לנקותם?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אסור לרחוץ ביום הכיפורים בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים, אסור. ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרוחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג", והוסיפו האחרונים[2]: "ואם גופו מלוכלך בכמה מקומות והוא טורַח לרחוץ מקומות המטונפים כל אחד בפני עצמו, מותר לכנוס במים לרחוץ כל גופו בפעם אחת בכדי להסיר הלכלוך שעליו, וכשרוחץ מחמת טינוף יכוון שאינו להנאת רחיצה רק להעביר הלכלוך".

מבואר א"כ שרחיצת אבר לצורך נקיון מותרת, ואם כל גופו מלוכלך, מותר אף לרחוץ את כל גופו. אכן, מאחר שההיתר הוא רק לצורך נקיון, עליו לכוון בזמן הרחיצה שהיא לצורך נקיון גרידא, וממילא עליו להקפיד לסיים את הרחצה מיד לאחר שהתנקה, שהרי בלא זה אסור אפילו להושיט אצבעו במים.

נחלקו הפוסקים[3] אם כל רחיצה שאינה לתענוג מותרת, ובכלל זה גם רחיצה להסרת זיעה מרובה, או שמא דוקא רחיצה להסרת לכלוך מותרת. למעשה הורו האחרונים[4] שמי שאינו איסטניס יחמיר בזה ולא ירחץ להסרת זיעה. ע"פ זה נראה פשוט שלוחמים המורגלים להשתתף כדבר שבשיגרה באימונים האורכים מספר ימים בתנאי אקלים קשים בלא מקלחת, אינם איסטניסים, וממילא אינם רשאים להתקלח ביוכ"פ, ואפילו סיימו פעילות מבצעית ממושכת וגופם שטוף זיעה.

לפיכך אסור לרחוץ ביוכ"פ, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, אולם מותר לרחוץ אבר שדבק בו לכלוך (ובמקרה קיצון גם זיעה שמעיקה עליו מאוד), ובלבד שתהא כוונתו רק לצורך הנקיון, ושיקפיד לסיים את הרחיצה מיד לאחר שהתנקה. (מטעם זה נוטלים ידיים ביוכ"פ בבוקר רק עד סוף קשרי האצבעות[5]).

אגב יש להוסיף שאין להשתמש בדאודורנט ביוכ"פ[6].

[1] סימן תריג סעיף א.

[2] משנה ברורה שם ס"ק א.

[3] הלבוש והמג"א הקלו בכך, ואילו הב"ח הט"ז והפר"ח החמירו. ראה משנה ברורה שם ס"ק ב, ובשער הציון שם.

[4] משנה ברורה שם.

[5] שו"ע שם סעיף ב: "נוטל אדם ידיו שחרית ומברך על נטילת ידיים, ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו (ולא יכוון להנאת רחיצה, רק להעביר הרוח רעה מעל הידיים)".

[6] שו"ע סימן תריד סעיף א: "אסור לסוך אפילו מקצת גופו, ואפילו אינו אלא להעביר הזוהמא".