פרק יא

שאלה: האם יש ערך בהדלקת הנרות כשיודע מראש שיהיה עליו לכבותם בתוך חצי השעה של זמן המצוה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת (מפני שאינם בוערים יפה), מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה מאי טעמא דרב, קסבר כבתה אין זקוק לה (להדליקה מחדש, ולכן ניתן להדליק בחול בפתילות ושמנים שאינם בוערים יפה), ואסור להשתמש לאורה כו' (ולכן ניתן להדליק בשבת בפתילות ושמנים שאינם בוערים יפה, ואין חשש שיבוא להטותם). וכבתה אין זקוק לה?! ורמינהו מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה (כלומר, הלא כל קביעת הזמן נועדה ללמדנו שעליו להדליקה מחדש אם כבתה בתוך הזמן)! לא, דאי לא אדליק (בתחילת הזמן) מדליק (והולך עד סוף הזמן), ואי נמי לשיעורה (לשיעור הנרות לכתחילה, אך אין הכי נמי, אם כבו בתוך הזמן אין צריך לחזור ולהדליקם)".

דעת רבים מהראשונים שתירוצי הגמרא משלימים זה את זה ומסקנת הגמרא ששיעור זמן 'משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק' מלמדנו הן שיש להדליק בתוך זמן זה, והן שיש לדאוג שהנר יבער כשיעור זמן זה, וכן נפסק בשו"ע[2]: "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא. הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור".

ברם, יש ראשונים שלמדו שתירוצי הגמרא חלוקים זה על זה, וע"פ התירוץ הראשון יש להקפיד רק להדליק בתוך מרחב הזמן האמור, אך אין חובה לדאוג שהנר ידלוק חצי שעה. ואכן, ע"פ זה מצינו בפוסקים[3] שיש ערך בהדלקת נרות גם כשידוע שלא ידלקו כשיעור זמן המצוה.

לפיכך בדלית ברירה מדליקים נרות חנוכה בלא ברכה גם כשברור שלא ידלקו כשיעור זמן המצוה, ואם לא ידע שיצטרך לכבותם בתוך הזמן, כגון שנאלץ לצאת לפתע וחושש להשאיר את הנרות ללא השגחה, רשאי לכבותם ואינו צריך לחזור ולהדליקם לאחר מכן.

[1] שבת כא ע"ב.

[2] סימן תרעב סעיף ב.

[3] ראה ביה"ל שם ד"ה 'כזה השיעור', שו"ת יביע אומר ח"ד סימן נב אות ג בשם כמה ראשונים, שו"ת בצל החכמה ח"ד סימן קכז, ושו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן נח אות א סעיף ב.