פרק ז

שאלה: האם מפקד ששב לביתו בשעה מאוחרת, רשאי להדליק את הנרות בברכה? האם חיילים שיוצאים לפעילות מבצעית לפני השקיעה, ומתעתדים לשוב לאחר חצות, רשאים להדליק נרות קודם צאתם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", ונחלקו ראשונים[2] בגדר זמן "משתשקע החמה", אם פירושו בסוף השקיעה, כלומר, בצאת הכוכבים, או בתחילת השקיעה. עם זאת, יש מהראשונים[3] שהוסיף שאם רצה רשאי להקדים ולהדליק מפלג המנחה ואילך.

עוד מבואר בגמרא שהקביעה שמצותה "עד שתכלה רגל מן השוק" (כחצי שעה לאחר זמן ההדלקה), מלמדתנו שאם לא הדליק בשקיעה, מדליק עד שתכלה רגל מהשוק, או מלמדתנו שיש להדליק נר שידלוק במשך שיעור זמן זה. כך שלפי הלישנא הראשונה לא ניתן להדליק לאחר שכלתה רגל מהשוק, ואילו לפי הלישנא השניה ניתן בדיעבד להדליק אף בהמשך הלילה (ורק צריך לדאוג שהנר ידלוק כחצי שעה). ברם, העירו הראשונים[4] שבזמן שמדליקים את הנרות בתוך הבית, אין משמעות לשעת כלות רגל מהשוק, וגם לפי הלישנא הראשונה ניתן להדליק בהמשך הלילה.

נפסק בשו"ע[5]: "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה (בצאת הכוכבים), לא מאחרים ולא מקדימים. (גר"א: הרבה ראשונים נקטו שזמן ההדלקה הוא בתחילת השקיעה). ויש מי שאומר שאם הוא טרוד, יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה (שעה ורבע 'זמנית' קודם הלילה), ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה כו' (ויש מפוסקי דורנו[6] שהורו שבימינו שעת כלות רגל מן השוק מאוחרת יותר, ויש מקומות שנמשכת עד תשע-עשר בערב, או אף עד לאחר חצות הלילה). ומיהו הני מילי לכתחילה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה (עד עלות השחר[7])". הוסיף הרמ"א: "י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים, אין צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה". ברם, העירו האחרונים[8] שהמדליק בשעה מאוחרת בלילה אינו רשאי לברך על ההדלקה אלא אם היא נעשית בנוכחות אחרים, ועל כן אם בני ביתו ישנים, מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה. עם זאת, יש מפוסקי דורנו[9] שכתב שאף הנאלץ להדליק בשעה מאוחרת ואין באפשרותו להדליק בנוכחות אחרים, ידליק בברכה.

מבואר א"כ שיש נוהגים להדליק את נרות החנוכה בשקיעת החמה, ורבים נוהגים להדליקם בצאת הכוכבים (לאחר תפילת ערבית[10]). לא הדליק בזמן, ידליק במשך החצי שעה שלאחר מכן ("עד שתכלה רגל מן השוק"). עם זאת, רבים בימינו מקילים להדליק כששבים מעבודתם בשעה מאוחרת יותר (ואף כשיש בבית מי שידליק, דוחים את ההדלקה עד בוא ראש המשפחה[11]), וסומכים על כך ששעת כלות רגל מהשוק מאוחרת יותר, וכן על כך שכיון שמדליקים בתוך הבית, מותר להדליק אף לאחר כלות רגל מהשוק.

במקום צורך, כשמעריך שלא יתאפשר לו (או לשלוחו[12]) להדליק נרות בזמן, כגון שיוצא לפעילות מבצעית קודם השקיעה ואין מי שידליק עבורו בזמן, ניתן להקדים ולהדליק את החנוכיה מפלג המנחה[13]. בדיעבד, שלא התאפשר לו או לבני ביתו להדליק בזמנים הנ"ל, מדליק והולך כל הלילה, אלא שבמקרה כזה אינו רשאי לברך על ההדלקה אלא כאשר היא נעשית בנוכחות אחרים (אם כי הרוצה להדליק בברכה אף שלא בנוכחות אחרים, יש לו על מי לסמוך).

בכל מקרה יש להקפיד שהנרות יהיו ראויים לדלוק לכל הפחות חצי שעה, ובאם מדליקם מבעוד יום, ידאג שיהיו ראויים לדלוק לכל הפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים או השקיעה, כל אחד לפי מנהגו[14].

[1] שבת כא ע"ב.

[2] הרא"ש כתב להדליק בסוף השקיעה, ואילו ברמב"ם וברשב"א משמע שצריך להדליק בתחילתה.

[3] ר"ן שם ט ע"א מדפי הרי"ף.

[4] תוס' ורא"ש שם.

[5] סימן תרעב סעיפים א-ב.

[6] ספר מקראי קודש פ"ד סעיף ב, בשם הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי. ספר פסקי תשובות שם אות ד, בשם הגר"מ שטרנבוך בספריו מועדים וזמנים ותשובות והנהגות, ובשם שו"ת משנה הלכות. (ועיין בפסק"ת שם אות ה שכתב בשמם שלפי"ז אף יש להקפיד לתת בנרות שמן כך שידלקו עד שעה מאוחרת זו).

[7] ועיין ילקוט יוסף (הלכות זמן הדלקת נר חנוכה סעיף א) שכתב שאם לא הדליק בלילה, רשאי להדליק לאחר עלות השחר, כל זמן שהנר מאיר, אולם אין לברך על הדלקה זו.

[8] משנה ברורה שם ס"ק יא. ועיין שם בשער הציון (ס"ק יז) שכתב בשם ספר חמד משה שלכתחילה יעיר ב' או ג' מבני הבית, וכן נראה בבן איש חי פרשת וישב אות ז, אמנם בספר מקראי קודש (פ"ד סעיף ב) כתב בשם הגר"מ אליהו שדי להעיר אחד מבני הבית, כך שיהיו שניים נוכחים בהדלקה. עוד הביא בשער הציון שהחמד משה התיר אף לברך כשנבצר ממנו להעיר את בני ביתו, וכתב שהרוצה לנהוג כמותו, אין מוחין בידו.

[9] עיין באריכות בספר חזון עובדיה פרק 'זמן הדלקת נרות חנוכה' סעיף א.

[10] משנה ברורה שם ס"ק א. אמנם פשוט שמי שאינו מתכוון להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, צריך להדליק מיד בצאה"כ.

[11] עיין ספר מקראי קודש פ"ט סעיף ג.

[12] עיין בתשובה הבאה.

[13] אמנם בכף החיים (שם ס"ק י) כתב שהמדליק לפני השקיעה, ידליק בלא ברכה. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן סו) הורה שעדיף להדליק בשקיעה באמצעות שליח מאשר להדליק בעצמו לפני השקיעה, הואיל ויש חולקים על היתר זה ומבארים שלכך השו"ע סתם בתחילה: "אין מדליקין ... אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים", ורק אח"כ הביא את האפשרות להדליק מפלג המנחה בלשון "יש מי שאומר".

[14] ספר מקראי קודש פ"ד סעיף ז.