פרק א

שאלה: האם חיילים הלנים בבסיס מחויבים שם בהדלקת נרות חנוכה, או שמא יוצאים בהדלקת הנרות בבית משפחתם? האם חייל שאביו מדליק עבורו נרות, רשאי להדר ולהדליק גם בבסיס? האם חייל נשוי שאשתו מדליקה את הנרות בביתם, צריך גם להדליק נרות בבסיס? וכיצד יש לנהוג כשאשתו אינה שוהה בביתם, אלא נסעה לבית הוריה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא, מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא, אמינא, השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי". כלומר, אורח המתאכסן בבית אחרים, ישתתף במימון הנרות, ויצא ידי חובה בהדלקתם ע"י בעל הבית, אולם אם הוא נשוי, פטור מהשתתפות בנרות, מפני שאשתו מדליקה עבורו בביתם.

וכן נפסק בשו"ע[2]: "אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה". (אלא שהעיר שם שאם יש לו פתח בפני עצמו, צריך להדליק גם שם, שלא יחשדוהו שלא קיים את מצות ההדלקה).

כתב הב"י[3]: "כתוב בתרומת הדשן דאכסנאי שהוא נשוי, אם רצה להדליק ולברך משום הידור, שפיר דמי. ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה". דהיינו, לדעת מרן, אורח שמדליקים עליו בביתו, אינו רשאי להדר ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתו (ובאר הברכי יוסף[4] הטעם, לפי שהיציאה בהדלקה שבביתו אינה תלויה בכוונתו, ועל כן אין באפשרותו להתכוון לא לצאת בהדלקה זו, ולהדליק בפני עצמו). לעומת זאת כתב הרמ"א[5] כדברי תרומת הדשן: "אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך עליהם (ובלבד שיכוין במחשבתו קודם שעת ההדלקה שאינו רוצה לצאת בשל אשתו[6])".

למעשה כתבו האחרונים[7]: "אף דודאי אין למחות ביד הנוהגין לברך, אחרי דהרבה אחרונים הסכימו לברך, מ"מ טוב יותר להדר לשמוע הברכות מפי אחר ויענה אמן [ויכוין לצאת בהן] וידליק נרותיו, או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהן זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו". כלומר, ראוי לחוש לדעת מרן ולהימנע מברכה על ההדלקה לאחר שכבר הדליקו עליו בביתו, אך ניתן לברך ולהדליק קודם לכן, או שישמע את הברכות מאחר.

נחלקו מפוסקי דורנו האם בחורי ישיבה הדרים בפנימייה נחשבים כאורחים שם, ויוצאים בהדלקת הנרות בבית משפחתם, (וממילא לדעת מרן, אף אינם רשאים להדר ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתם), או שמא נחשבים כדיירים שם, ומחויבים בהדלקה בפני עצמם. למעשה, מנהג בני הישיבות האשכנזים[8] להדליק בעצמם, לפי שמתייחסים לישיבה כאל ביתם[9], ואילו בני הישיבות הספרדים[10] נוהגים להסתמך על ההדלקה בבית משפחתם (ורק מקפידים להדליק חנוכיה בביהמ"ד). ועל דרך זו נראה שינהגו חיילים הלנים בבסיס.

לפיכך נראה, שחיילים רווקים אשכנזים הלנים בבסיס מוגדרים כדיירים שם, ומחויבים בהדלקת נרות חנוכה, ואילו חיילים ספרדים יוצאים בהדלקת החנוכיה שמדליקים עליהם בבית משפחתם, ואף אינם רשאים להדר ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתם. אמנם, חיילים שאין מדליקים עליהם בביתם חייבים בהדלקה, ועיין להלן (תשובה ה) האם יוצאים ידי חובה בהדלקה שבחדר האוכל. 

לעומת זאת, לדברי הכל חייל נשוי יוצא בהדלקה של אשתו בביתם (ומ"מ חייל אשכנזי נשוי ראוי שיתכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתו, אך ראוי שידליק זמן מה קודם הדלקת אשתו, או שישמע את הברכות מאחר). ברם, אם אשתו אינה שוהה בביתם (כגון שנסעה לבית הוריה), למנהג הספרדים[11] יוצא הבעל (ואשתו) בהדלקת חמיו. חייל שלן בבסיס באופן עראי, כגון חייל שנשאר לשמור בלילה ב'בסיס פתוח', יוצא (גם למנהג האשכנזים) בהדלקת הוריו, אולם נכון שידליק בעצמו בברכה.

[1] שבת כג ע"א.

[2] סימן תרעז סעיף א.

[3] סימן תרעז.

[4] שם ס"ק ב.

[5] שם סעיף ג.

[6] משנה ברורה שם ס"ק טו, וכשם שיש הידור בנר לכל אחד ואחד מבני הבית, כך יש הידור בנר לאיש ובנר לאשתו שהם בשני מקומות, וכיון שמצינו בחז"ל עניין "מהדרין", אין זה כמוסיף על התלמוד (שכתבו שיוצא בשל אשתו), שהוא גורע.

[7] משנה ברורה שם ס"ק טז.

[8] עיין שו"ת אז נדברו ח"ג סימן נג (ובאר שם שרק בעל ואשתו יכולים להדליק זה עבור זה, אך הורים אינם מוציאים את ילדיהם יד"ח אא"כ הם סמוכים בפועל על שולחנם. וכן פשט דברי רבי זירא שמשעה שנישא נפטר מחובת הדלקה), ובמאמר הגר"ש דיכובסקי בתוך תחומין חלק יז.

[9] וכן נראה במשנה ברורה (שם ס"ק א) שכתב: "וה"ה הבחורים שלומדים שלא בביתם צריכין להשתתף".

[10] עיין שו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מג (ומבואר בדבריו שגם אכסנאי שהוריו מדליקים עבורו, אינו צריך להשתתף בפרוטה עם מארחו, ועפ"ז צ"ל שרבי זירא השתתף בפרוטה עד נישואיו, לפי שהוריו לא הדליקו עבורו).

ועיין עוד בדבריו שכתב מאידך גיסא שאפשר שבני ישיבה נחשבים כאכסנאים, אולם אף אם מוגדרים כך, מ"מ יוצאים כולם יד"ח בהדלקת החנוכיה בביהמ"ד, והביא מקונטרס גן המלך שגם אינם צריכים להשתתף בפרוטה, דאכסנאי הסמוך לגמרי על שולחן בעה"ב א"צ להשתתף בפרוטה, דפשוט שבעה"ב מזכה לו במתנה גמורה. (אמנם במשנה ברורה שם ס"ק ד נראה שלא נקט כדברי גן המלך).

אגב יש להוסיף שכתב בילקוט יוסף (דין אכסנאי בחנוכה סעיף ג) שאף בני ישיבה שבאו מחו"ל יוצאים בהדלקת החנוכיה בביתם שבחו"ל, ואף אם ההדלקה תהיה בשעה מאוחרת הרבה יותר (אמנם הוסיף שם שטוב שידליקו בחדרם בלא ברכה). לעומת זאת בספר מקראי קודש (פ"ט סעיף כז) כתב בשם הגר"מ אליהו שבמקרה כזה גם ספרדים ידליקו בחדרם בברכה.

[11] שו"ת מעין האומר (הלכות חנוכה ח"ג פרק ז סימן ז וסימן יח) בשם הגר"ע יוסף, והוסיף שהאשה אינה צריכה לתת מעות לאביה היות שמתארחת אצלו בחינם, אך כדי לחזק את הענין שאביה מוציא גם את בעלה (שהרי אינו סמוך על שולחנו בפועל), תתן לאביה מעט מעות שיכוון להוציאו. אומנם בילקוט יוסף בדין אכסנאי בחנוכה הערה ד כתב שחייל זה יכול להדליק בברכה, וכן כתב בשו"ת באהלה של תורה סימן ק. ובספר מקראי קודש (פ"ט סעיף לא) כתב בשם הגר"מ אליהו שאם יש לאשה חדר לעצמה במקום שמתארחת בו, תדליק שם עבור בעלה.