פרק ד

שאלה: האם חייל שיצא לחופשה בחול המועד לאחר ששהה בגזרה מבצעית מספר שבועות, רשאי לכבס את בגדיו? ומה דין כיבוס מדים בחג כשיודע שיזדקק להם לאחר החג ולא יהיה לו פנאי לכבסם במוצאי החג?

תשובה: שנינו[1]: "ואלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, ומנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידיים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג כו'. ושאר כל אדם אסורין". ונאמר בגמרא[2]: "ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין? ...כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין (וכדי לזרזם לכבס לפני הרגל ולא לדחות את הכיבוס לחול המועד, אסרו עליהם לכבס בו). למעשה, השוותה הגמרא בין איסור גילוח במועד ואיסור כיבוס במועד ושניהן נאסרו למעט במקרה של אונס מפורסם.

בעי רבי זירא, אבדה לו אבידה ערב הרגל (ובגלל עיסוקו בה לא הספיק להתכונן לרגל), כיון דאניס, מותר, או דילמא כיון דלא מוכחא מילתא (שאונסו אינו ניכר לכל), לא? אמר אביי, יאמרו: 'כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין?' (כלומר, אין להקל באונס שאינו ידוע ומפורסם, מפני שאנשים יתמהו כיצד כולם אסורים בכיבוס וזה מותר). ולטעמיך, הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן כל מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד, התם נמי יאמרו 'כל הסריקין אסורין סריקי בייתוס מותרין'! הא איתמר עלה, אמר מר בר רב אשי איזורו מוכיח עליו (שכשפושט את החלוק לכבסו חוגר את חגורתו על מקטרונו, וכך כולם מכירים שאין לו אלא חלוק אחד)". ובהמשך נאמר[3]: "שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן, כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד (לפי שקלים להתלכלך, וגם אין טורח בכיבוסם כל כך)".

נפסק בשו"ע[4]: "אין מכבסין במועד. ואלו שמכבסין, הבא ממדינת הים, והיוצא מבית השביה ומבית האסורין, ומנודה שהתירו לו חכמים ברגל, ומי שנדר שלא לכבס ונשאל ברגל והתירו לו. ומטפחות הידיים, ומטפחות הספרים, ומטפחות הספג, ובגדי קטנים (משנה ברורה: שדרכן להתלכלך תיכף, וא"כ אפילו אם היה מכבסן מערב יו"ט היו חוזרין ומתלכלכין).., ומי שאין לו אלא חלוק אחד. וכולם מכבסין כדרכן, אפילו בנתר ואהל (פירוש, מיני סבון), ובפרהסיא על גבי הנהר[5]. הגה, מיהו לא יכבסו רק הצריך להן, דהיינו חלוק אחד, מיהו בגדי הקטנים ביותר, דהיינו אותן שמלפפים בהם ומשתינים ומוציאין רעי בהם, מותר לכבס ד' וה' בפעם אחת, כי צריך להרבה מהם כל רגע". ובהמשך נפסק: "כל כלי פשתן מותר לכבסן. ולא נהגו כן, והוה ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי להתירם בפניהם".

מצינו א"כ שישנם ארבעה מצבים שהתירו לכבס בחול המועד: מי שמפאת אונס מפורסם נבצר ממנו לכבס את בגדיו קודם המועד (וכבר התבאר[6] שגם מי שאונסו ניכר לכל לא הותר אא"כ ברור לכל שבגלל אונסו לא היתה לו שום אפשרות לכבס קודם החג), מי שאין לו אלא חלוק אחד, מגבות ובגדי ילדים קטנים שדרכם להתלכלך תדיר (וכתבו מפוסקי דורנו[7] שאף גרביים ובגדים תחתונים בכלל זה), ובגדי פשתן שמתלכלכים בקלות וקל לכבסם.

אמנם כבר התבאר בשו"ע שלא נהגו להקל בכיבוס בגדי פשתן, וכתבו הפוסקים[8] שגם ההיתר למי שאין לו אלא חלוק אחד לא נאמר אלא בזמן התלמוד, שכשפשט את החלוק לכבסו היו כולם מכירים שאין לו אלא חלוק אחד על פי האופן שבו היה חוגר את חגורתו. כך שלמעשה ישנם רק שני מצבי היתר: אונס מפורסם, ובגדים שדרכם להתלכלך תדיר.

בכל אלו התירו לכבס בגד אחד בלבד, מלבד בגדי תינוקות רכים, שצריכים אותם בזמינות גבוהה, ולכן מותר לכבס אפילו הרבה מהם בבת אחת. ברם, כתבו מפוסקי דורנו[9] שבזמננו שמכבסים בבת אחת ללא טורח הרבה בגדים במכונת כביסה, מותר למלא את המכונה בבגדים שמותר לכבסם במועד, ואין צריך להקפיד לכבס כל פעם בגד אחד בלבד.   

לאור זאת גם חיילים שמפאת אילוצים שונים לא התאפשר להם לכבס את בגדיהם לפני החג אינם רשאים לכבסם בחול המועד (וכל שכן שאינם רשאים לכבס בחול המועד לצורך הימים שלאחר המועד).

חיילים שהיו אנוסים[10] באונס מפורסם, עד שברור לכל שבמצב אונס כזה לא היה ניתן לכבס קודם החג (כפי שמבואר בתשובה הקודמת), מותרים לכבס לצורך המועד.

חייל שבגדו התלכלך מאד במהלך החג, עד שהינו בוש ללכת בו, אם אין באפשרותו להשיג בגד אחר נקי, רשאי לכבסו[11].

חייל שהתלכלכו כל בגדיו (מזעה מרובה, חול, גריז וכד') במהלך האימונים[12] וכל שכן במהלך פעילות ביטחון שוטף[13], והדבר מקשה עליו במילוי תפקידו, אם אין באפשרותו להשיג בגדים אחרים, רשאי לכבסם לצורך המועד.

בשעת הדחק, (כגון חייל ששב לביתו בחול המועד ובגדיו מלוכלכים, כנ"ל,) אם לא יהיה לו פנאי לכבסם אחר המועד, ואף לא להשיג בגדים נקיים, מותר לכבסם[14], וטוב להחמיר לכבסם על ידי הפעלת מכונת כביסה באמצעות שעון שבת (כך שהכיבוס יהיה מאליו לאחר זמן) בכדי שייחשב לכיבוס בגרמא[15] .

מותר לנקות כתמים בודדים בחול המועד[16], ואף בחומרי ניקוי, ובמצבים שבהם מותר לחייל לכבס את בגדיו במועד, אם מכבסם בידיו, עליו לכבס בצינעא בגד אחד בכל פעם, ואם מכבסם במכונת כביסה, רשאי לכבס את כל הבגדים שהותר לו לכבסם כאחד.

[1] מועד קטן יג ע"ב.

[2] שם יד ע"א.

[3] שם יח ע"א.

[4] סימן תקלד סעיף א.

אגב יש להעיר שנחלקו מפוסקי דורנו אם ניקוי מקומי של כתם בבגד נכלל בכלל כיבוס, יש שהורו (שו"ת אגרות משה ח"ה סימן לו אות א, שו"ת באר משה ח"ז סימן לג, ספר חוה"מ כהלכתו פ"ה סעיף לג בשם הגר"ש וואזנר, ילקוט יוסף הלכות יום טוב וחול המועד סימן תקלד סעיף טז) שאין זה בכלל הכיבוס שאסרו חז"ל, יש שהורו (שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעיף עב) שהוא נחשב בכלל הדברים שדרכם להתלכלך תדיר ואם הוכתם במועד מותר לכבסו, ויש שהורו (ספר חוה"מ כהלכתו שם) שהוא בכלל איסור כיבוס (שכן מוכח מדהתירו לטמאים לנקות כתמיהם, משמע שלשאר בנ"א אסור).

(אגב זה יש להוסיף שבשו"ת יביע אומר (ח"א סימן לב) האריך להוכיח שצחצוח נעליים אינו בכלל כיבוס, הגם שיש שנהגו איסור בזה).

[5] אמנם על זה העיר הרמ"א: "והא דמותר לכבס בפרהסיא היינו דוקא כשרוחץ על גב הנהר, משום דמתכבס יותר יפה על גב הנהר, אבל אם אינו כובס על גבי נהר, לא יכבס רק בצינעה ולא בפרהסיא, כן נ"ל". ובענין זה יש להוסיף שכתב ערוך השולחן (שם סעיף ז) שבגדי קטנים מותר לכבס בכל מקרה בפרהסיא, שכן הכול רואים שהם של קטנים ואין לחוש למראית עין.

[6] בתשובה הקודמת.

[7] שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעיף סו, ספר חזון עובדיה הלכות חוה"מ סוף סעיף לב. אמנם בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תלג) נקט שדין בגדים תחתונים כדין חלוק, ואין להקל בהם אלא כשאין לו אלא אחד.

[8] משנה ברורה שם ס"ק ט.

[9] שו"ת מנחת יצחק ח"ח סימן נ אות ב, שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעיף סד והערה רנד, שו"ת יביע אומר ח"ז סימן מח, שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן תל שבזמננו שמכבסים בבת אחת ללא טורח הרבה בגדים במכונת כביסה, מותר למלא את המכונה בבגדים שמותר לכבסם במועד, ואין צריך להקפיד לכבס כל פעם בגד אחד בלבד, אולם אין היתר להכניס למכונה אגב זה בגדים שכלל לא הותר לכבסם במועד.

[10] חייל ששהה במוצב שאין בו מכונת כביסה, אינו נידון כאנוס כל עוד היה במקום בו מצויים מים ויכול היה לכבס שם את בגדיו. אולם הנמצא בעמדת שמירה רשאי לכבס בחול המועד את הבגד שלבש בערב החג, ואינו חייב להורידו ולכבסו כל שנמצא בתפקיד ואין לו בגד אחר. ואף שמבואר בגמרא שמי שיש לו חלוק אחד מורידו ומכבסו, מסתבר שזה דווקא כאשר זו דרך הכיבוס של אדם זה לכבס בהיותו ללא חלוק כלל, ולא הצריכו חכמים את האדם לילך ערום בפני חבריו בכדי לכבס בגדיו, וקל וחומר שלא הטריחו בכך את העוסק בהצלת נפשות, שעליו להיות מוכן לפעילות בכל עת, והרי זה אונס מפורסם.

[11] עיין במשנה ברורה סימן שב ס"ק ו, ומעין זה מצינו בשו"ע יו"ד סימן שצ סעיף ב,שנקוי בגד שבושה ללובשו מותר באיסורי דרבנן משום כבוד הבריות. בנוסף יש שהקלו בנידון כזה, שמחמת הבושה נמנע מללכת לבית הכנסת ולהתראות בין הבריות, שנחשב לדבר האבד, ומותר לכבס בשל כך (אבני ישפה ח"א סימן לד). מאידך, יש שחלקו על היתרים אלו, משום שחכמים גזרו אפילו על מי שהתלכלכו כל בגדיו, ולא חששו לנימוקים אלו (אשרי האיש ח"ג פרק יא סעיף י).

[12] שמענו מהגר"א נבנצל, שכפי שאונס לפני המועד מתיר לכבס במועד, כך אונס מפורסם במועד המצריך בהכרח כיבוס בגדים מותר במועד. עוד מצינו כי זבין וזבות ויולדות מכבסות במועד, ובאר המאירי מו"ק יח ע"ב,  כי דרך בגדיהן להתלכלך תמיד באופן שיצריך את כיבוסם, ומסתבר כי הוא הדין בחייל שהתלכלכו בגדיו לגמרי אף באימונים, אם זקוק לבגד נקי להמשך תפקידו.

[13] נוחות חייל בפעילות מבצעית מתירה איסורי דרבנן, ולא גרע ממה ש'התירו סופם משום תחילתם' כפי שהתירו לעוסקים בהצלה איסורים שונים. מעבר לצורך המבצעי להצלת נפשות, פשוט שהכיבוס נחשב צורך רבים וצורך מצווה, ונראה שאף אם החייל יכול ללבוש את בגדיו בדוחק, לא הטריחו חכמים על העוסק בהצלת נפשות להימנע מכיבוס בגדיו, והרי זה בכלל 'התירו סופם משום תחילתם'.

[14] מעיקר הדין אין היתר לכבס שלא לצורך המועד. עם זאת, בשעת הדחק גדולה הורו לנו הפוסקים שיש להקל בדבר מטעמים שונים: מהגר"א נבנצל שמענו שצרכים הכרחיים שאם לא יעשה אותם במועד יחסרו לו לאחריו, נכללים בהיתר דבר האבד, ויש הסוברים שכיבוס מדים כדי שיוכלו לתפקד כראוי הוא בכלל צורכי רבים שהותר גם לצורך אחר המועד וכפי שמצינו בביצה כב ע"ב, שיחיד וצריכים לו רבים מותר לכתף ביום טוב לצורך רבים (ראה ביצה כב ע"ב), (אך ניתן לפקפק בהיתר זה, משום שיתכן שצרכי חייל פרטי אינו בכלל צרכי רבים), ובנוסף יש לצרף דעת כמה פוסקים שהואיל והכיבוס במכונת כביסה הוא פעולה פשוטה ביותר, אין בו איסור מלאכה, ויתכן שאף אינו בכלל גזירת כיבוס (שו"ת דבר חברון סימן תקמה).

[15] לא מצינו שאסרו חכמים מלאכת חול המועד בגרמא (וכן שמענו מהגר"א נבנצל), אך מ"מ יש בזה הערמה על מצוות התורה, ואין חכמים מתירים לעבור על תקנותיהם בהערמה, אלא במקום צורך מצווה או הפסד (ראה תשובת הרשב"א סימן תשפא, שו"ת יביע אומר ח"א סימן ל, אנציקלופדיה תלמודית ערך 'הערמה'), מה גם שאיסור כיבוס אינו משום מלאכה, אלא כדי שיתכונן לכך מערב הרגל, ואין טעם לומר שלא גזרו בגרמא (הגר"י יוסף במכתב לרבנות הצבאית).

[16] ספר שמירת שבת כהלכתה פרק סו סעיף עג, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סימן לו אות א.