פרק א

שאלה: אלו מלאכות מותרות בחול המועד ואלו אסורות? האם כל הפעילויות המתבצעות בצה"ל מותרות בחול המועד כבשאר ימות השנה?

תשובה[1]: חמישה סוגי מלאכות הותרו בחול המועד: אוכל נפש, צרכי המועד, דבר האבד, צרכי רבים ופועל שאין לו מה לאכול[2].

אוכל נפש: בישול וכל צרכי תיקון המאכלים הנדרשים לימי המועד, ובכלל זה גם תיקון שאר צרכי הגוף[3] (כטיפול רפואי אפילו למיחוש בעלמא וכד'[4]), מותרים ללא כל מגבלה[5]. אך אין לבשל או לתקן כלי מזון לצורך אחר המועד[6].

אף תיקון מכשירי אוכל נפש (כתיקון מקרר או החלפת מיכל גז), ובכלל זה גם תיקון מכשירי צרכי הגוף (כמזגן וכד'), הנצרכים למועד מותרים, אפילו במעשה אומן[7], ובלבד שלא יתזמן אותם בכוונה לימי חול המועד[8].

צרכי המועד: מלבד צרכי אוכל נפש מותר גם לעשות מלאכות הנדרשות לשאר צרכי המועד (כשטיפת הבית, נהיגה ברכב, תיקון בגדים או השמשת מכשירי חשמל), אלא שמלאכות אלו מותרות רק בתנאי שאינן 'מעשה אומן' (כלומר, אינן מצריכות ידע מקצועי או מיומנות טכנית מיוחדת, ואם הוא אומן עליו לעשותן בשינוי), אינן כרוכות בטירחה מרובה[9], ושלא יתזמנן בכוונה לימי המועד[10].

דבר האבד: מותר לעשות מלאכה בחול המועד (ואפילו 'מעשה אומן') כדי למנוע חשש[11] הפסד גדול, ובלבד שאינה כרוכה בטירחה מרובה[12] (ובמקום הפסד גדול במיוחד מותר אף כשכרוכה בטירחה מרובה[13]), ושיעשנה בצינעה (אם כי בדלית ברירה מותר אף בפרהסיא[14]). כמו כן הקלו לרכוש סחורה במחיר הזדמנות מיוחד[15], הגם שאין בזה חשש הפסד אלא רק חשש מניעת ריווח[16].

כמובן שאין היתר למלאכת דבר האבד כשמתזמן אותה בכוונה לימי חול המועד[17]. אולם דברים שבשל לחץ הזמן הרגיל נדחים למועד אינם בכלל האיסור[18]. כמו כן, כאשר דחיית פעולות מימי המועד לאחריו, (כגון עבודות תשתית שנצרכות לשם ביצוע אימונים לאחר המועד) תפגע בתפקוד השוטף של המערכת הצבאית ותגרום לעיכובים משמעותיים, או פעולות (שמפקדי הצבא מיחסים להן חשיבות) שאי ביצוען במועד יגרום שלא ייעשו כלל, אף שאינן חיוניות (כגון שיפור פני המחנה), הרי הן היא נכללות בגדר "דבר האבד" ומותר[19] לעשותן אפילו במעשה אומן[20], תוך התיעצות עם רב היחידה[21].

כך גם, מותר מעיקר הדין לאיש קבע שעבודתו במועד חיונית[22], לעבוד בזמן שנותר גם בעבודות נוספות שאינן חיוניות, כדי למנוע מהמערכת את הפסד שכר העבודה היומי שלו[23], אך עליו להימנע מעבודות נוספות מעבר לכיסוי הוצאות שכרו[24].

צרכי רבים: צרכי רבים (שהם צורכי הגוף) הנצרכים לצורך המועד (כהפעלת מערך הסעות, טיפולי שיגרה ברכב יחידתי, או תיקון תקלת חשמל מערכתית), מותר לעשות בחול המועד ללא כל מגבלה, ובמקום צורך[25] ניתן אף לתזמנם בכוונה לימי חול המועד[26] עם זאת, יש להשתדל שלא להזדקק לכך[27].

צרכי רבים שאינם נצרכים לימי המועד (כצביעת מבני ציבור) או שאינם צורכי הגוף (כבניית בית כנסת או אולם כינוסים, וכן תיקון ספרי תורה) מותר לעשותם רק בדרך של 'מעשה הדיוט' או 'מעשה אומן בשינוי'[28].

יש להימנע במועד מעשיית מלאכות לצרכים שאינם חיוניים, אף שיש בהן תועלת לרבים, כגון עבודות טיפוח בגינות ציבוריות, הכנת טקסים וכדומה, שעתידים להתקיים לאחר המועד[29]. עם זאת, במידה ודחיית הפעולה מהמועד תגרום לביטולה לחלוטין, יש להתיר ביצוע הפעולה במעשה אומן[30], ואפילו בצרכי רווחה, אך יש להשתדל להמנע מהיתר זה[31].

פועל שאין לו מה לאכול מותר למסור לו כל מלאכה, ומותר לו לעבוד ללא כל מגבלה, רק ישתדל לעבוד בצינעה[32].

מותר לעשות במועד מלאכות למניעת חשש סכנה, אפילו עתידית, כל שרגילים לבצעם ללא עיכוב (כגון כלל  צרכי הבט"ש אפילו אלו שאינם דחופים), וכן פעולות שבשל חשיבותן משתדלים להרבות בהם (כגון אימונים), אף שכרוכות במעשה אומן[33], מטעם זה מותר גם לתקן כלי רכב ומכשירים הנצרכים לבט"ש, אך יש להשתדל לכתחילה לתכנן לתקופת חול המועד אימונים שעיקרם מעשה הדיוט[34]. אולם, פעולות שמתוכננות לטווח ארוך (כגון ייצור אמל"ח חדש), שאין מזדרזים לסיימם בהקדם האפשרי, שגם אם ימנעו מעשייתם מספר ימים לא יווצר נזק, אין לבצעם במועד במעשה אומן[35]. 

לאור זאת, מותר לעשות בימי חול המועד את הפעולות הנדרשות להפעלה השיגרתית של הבסיס, מפני שיש בכך צורך רבים, מותר להפעיל את המטבח כרגיל מפני שיש בו צורך אוכל נפש, ומותר לתקן בוילר שהתקלקל בחוה"מ, מפני שיש בו צורך הגוף. לעומת זאת אסור לתפור בחול המועד כפתור לבגד אלא רק בצורה חובבנית, ואסור לעשות עבודות בינוי או לערוך טיפולי שיגרה ברכב שאינו נצרך לימי המועד[36].

יש להימנע במועד מביצוע פעולות שאינן חיוניות (כשיפור פני המחנה), אולם, אם לא ימצא לכך  זמן אחר והמלאכה לא תעשה, מותר לעשותן אפילו במעשה אומן, תוך התייעצות עם רב היחידה.

כך גם מותר להתאמן בחול המועד, לעשות את הנדרש למניעת סכנה (אפילו עתידית), ולצורך הביטחון השוטף, עם זאת יש להימנע במידת האפשר מפעולות שסובלות דיחוי (כייצור אמל"ח חדש).

מותר מעיקר הדין לאיש קבע שעבודתו חיונית במועד, לעבוד בזמן שנותר גם בעבודות נוספות שאינן חיוניות, בשביל למנוע מהמערכת את הפסד שכר העבודה היומי שלו, אך עליו להימנע מעבודות נוספות מעבר לכיסוי הוצאות שכרו.

גם באופנים שהותרה מלאכה בחול המועד, יש להיזהר מפגיעה בכבוד המועד ובצביונו כיום מיוחד[37], בשל כך על המפקדים להעדיף (במקום שהדבר אפשרי) קביעת פעולות שאינן פוגעות באופן ניכר בכבוד המועד ובשמחתו, כגון פעולות שאינן כרוכות בטרחא יתירה ושאינן נעשות בפרהסיא[38].

[1] בתשובה זו הבאנו רק את עיקרי כללי ההלכות ומקורותיהם מהשו"ע, להרחבה ניתן לעיין בשמירת שבת כהלכתה פרקים סו-סח, ספר חול המועד כהלכתו, ספר הלכות חג בחג ועוד.

[2] משנה ברורה סימן תקל ס"ק א: "מלאכות המותרות בחול המועד הם חמישה: דבר האבד אם לא יעשנו עתה, וצרכי המועד [היינו לצורך אוכל נפש דמותר אפילו מעשה אומן כמ"ש ריש סימן תקלג, אבל שאר צרכי מועד דוקא מעשה הדיוט כמ"ש בסימן תקמ ותקמא], ובשביל פועל שאין לו מה יאכל, וצרכי רבים, ומעשה הדיוט אפילו ליחיד, ויתבאר כל אחד במקומו. והנה בעיקר איסור מלאכת חוה"מ יש דיעות בין הראשונים, יש שסוברים שהוא מדברי סופרים מפני שמצינו בתורה שנקראו 'מקרא קודש' והרי הוא זמן חגיגה במקדש, לפיכך אסרום בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימות החול שאין בהן קדושה כלל, ומ"מ לא החמירו בו כיו"ט ממש והקילו בחמישה דברים הנ"ל. והרבה פוסקים סוברים דהוא מן התורה, והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ לפי צורך הענין להתיר, וכדדרשינן לזה מקרא בחגיגה דף י"ח ע"ש, וזהו שסיים הרמ"א לפי צורך הענין וכו'. ומאוד יש ליזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים, דאמרו חז"ל המבזה את המועדות [דהיינו שעושה בהן מלאכה, כפירש"י] כאילו עובד עכו"ם".

[3] סימן תקמו סעיף ה: "עושה אשה כל תכשיטיה במועד; כוחלת ופוקסת ומעברת סרק על פניה", ביה"ל: "שזה צורך הגוף הוא, וכעין אוכל נפש. ולפיכך עושה כדרכה בלא שינוי ובטירחא רבה".

[4] עם זאת, מן הראוי להסדיר במידת האפשר את הטיפולים הרפואיים קודם המועד (חול המועד כהלכתו פרק ז סעיף סא). פעולות רפואיות שאין סיבה לבצע דווקא במועד, כגון ניתוח שדחייתו אינה גורמת לחולה נזק או צער, אין לבצען במועד (פסקי תשובות סימן תקלב אות ג).

[5] סימן תקלג סעיפים א-ד: "מותר לטחון קמח לצורך המועד, אפילו כיוון מלאכתו במועד, ולקוץ עצים (להסיק תנורו) כו'. מותר לעקור פשתן, מפני שראוי לכסות בו את האוכלים כו'. פירות שנתבשלו קצת ונאכלין ע"י הדחק, מותר ללקטן כדי לאכלן כו'. צד אדם דגים כל מה שיכול לצוד כו' (ומותר לצודן בפרהסיא שניכר לכל שהוא לצורך המועד)".

אגב יש להוסיף שמבואר שם סעיף ה: "כל מלאכות שהם לצורך (אוכל נפש בימי) המועד, כשעושין אותם אומניהם עושין בצינעה", ובאר במשנה ברורה: "דבאדם פרטי שעושה לעצמו אינו עושה בשיעור מרובה וכו"ע ידעי דלצורך היום הוא, משא"כ באומן שעושה הרבה ביחד, אמרי דבמלאכתו הוא עוסק כבשאר ימות השנה ולאו ליו"ט הוא מכין".

[6] עם זאת יש להתיר שטיפת כלים ואף טיפול שבועי במטבח בחול המועד, גם כאשר ההנאה ממנו תהיה רק לאחר המועד, מדין צרכי רבים.

[7] אולם דברים שאינם מכשירים את האוכל עצמו לאכילה אסור לתקנם במועד במעשה אומן (שו"ע סימן תקמא סעיף א ומשנה ברורה שם ס"ק ב), ולכן אין היתר לתקן מכונית לצורך ניוד מזון במועד (חול המועד כהלכתו פרק ז סעיף מ, פסקי תשובות סימן תקל הערה 35 וסימן תקמ אות ד) שכן המכונית אינה מכינה את האוכל אלא מסייעת בהבאתו בלבד, ויש שנטו להתיר זאת (ביאורים בהלכות חול המועד, מלאכת מכשירי אוכל נפש, הערה לא בשם הגר"א נבנצל). עם זאת, יש מתירים (שו"ת אור לציון ח"ג פרק כד סעיף ה, אשרי האיש פרק ח סעיף כה) אף לאדם פרטי לתקן את רכבו, אם צריך לנסוע בו לצורך המועד מרחק שאין באפשרותו ללכת רגלית.

[8] רמ"א סימן תקמ סעיף ח: "מותר לחדד סכין במועד. וסכין שנשבר במועד, מותר לעשות אחרת (מ"ב: משמע דבנשבר קודם המועד אסור, כיון דאינו אלא מכשירי אוכל נפש)".

[9] הפוסקים נחלק לגבי מלאכות שאינן כרוכות בטרחה כלל, כגון הדלקת חשמל וכיבויו, קשירה רגילה וכדומה, האם מותר לעשותן לכתחילה גם שלא לצורך המועד (ראה חיי אדם כלל קי סעיף יא, לקט יושר עמוד קי עניין ג, חזו"א או"ח סימן קלה ד"ה והרא"ש. עיין בזה עוד בספרים חול המועד כהלכתו פרק ב סעיף ט ובהערות, דרכי הוראה חלק ג, הלכות חול המועד, ביאורים להלכות חול המועד, מלאכה שאין בה טרחה, תורת החיים חול המועד סימן ה ועוד), ולמעשה מנהג העולם להקל בזה, וכל שכן שיש להקל בדבר בצבא, היות שרוב המלאכות נעשות לצורך רבים. אולם, מלאכות שכרגיל עושים אותם בדרך של טרחה, גם אם עושה מהם מעט ובלא טורח אסור, ולכן אסור לנכש עשבים שלא לצורך המועד (עמק ברכה עניין חול המועד, חול המועד כהלכתו פרק ב סעיף ט).

[10] סימן תקמ סעיף ג: "סדקים שבגג, מותר לסתמן ביד וברגל, אבל לא בכלי אומנות (מ"ב: דהוא מלאכה גמורה ויש בה טורח, ואסור אפילו לצורך המועד. ודע דכל דבר שמתירין לצורך המועד במעשה הדיוט הוא דוקא שלא יכוון מלאכתו במועד)". סימן תקמא סעיף ה: "מי שצריך לו בגד במועד, אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותו כדרכו, ואם היה אומן מהיר הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט, דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב".

נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות מלאכות אלו בשכר, יש אוסרים (שו"ע סימן תקמב סעיף א וכן דעת רוב הפוסקים, ויש מתירים (אליה רבה שם ס"ק א, שו"ת זרע אמת ח"ג סימן נה, שו"ת מהרש"ם בהגהותיו לאורחות חיים ספינקא סימן תרמב), ולמעשה יש להקל בדבר בשעת הדחק (כף החיים סימן תקמא ס"ק כז, חול המועד כהלכתו פרק ט סעיף ב). בצבא, רוב הפעולות נעשות לצרכי רבים וממילא מותר לעשותן גם בשכר (ביאור הלכה סימן תקמד סעיף א), מלבד זאת עיקר איסור עשיית מלאכה בשכר במועד הוא משום עובדין דחול (רא"ש מועד קטן פ"א סימן ט), ולכן חייל שמקבל את שכרו על יום העבודה ולא על הפעולה שאותה הוא עושה, מסתבר שאין בכך משום זלזול במועד, אולם לגבי אנשי קבע שמקבלים שכרם עבור עבודה מוגדרת היתר זה אינו שייך.

[11] המג"א (הקדמה לסימן תקלז) התיר גם ספק דבר האבד, והביאור הלכה (שם סעיף א) הסביר שכוונתו להתיר באופן שיש חשש מצוי להפסד ולא בספק רחוק, אולם יש מהפוסקים שהקלו אפילו בחשש רחוק (שו"ת מהרש"ג ח"ב סימן י).

[12] סימן תקלז סעיפים א-ב: "דבר האבד, מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי. לפיכך בית השלחין שהתחיל להשקותה קודם המועד, מותר להשקותה, שכיון שהתחיל להשקותה קודם לכן אם לא ישקנה עכשיו תיפסד כו'. אפילו בבית השלחין לא התירו אלא היכא דליכא טירחא יתירא". רמ"א סימן תקמב סעיף א: "ודבר האבד מותר לעשות אפילו בשכר קצוב (מ"ב: ר"ל, אפילו שלא לצורך המועד והוא מעשה אומן)".

[13] משנה ברורה סימן תקלח ס"ק ו (ע"פ הגמרא במו"ק יב ע"א): "ומזפת החביות (של יין, שלא ילך לאיבוד) בין קטנות ובין גדולות - נקט לתרוייהו דבכל אחד יש צד בפני עצמו להקל, הקטנות, דיינה מועט ולא נפיש פסידייהו אף אם יזוב מעט מהן, מ"מ מותר דאין טירחת זפיתתן מרובה, והגדולות, אף דטירחתן מרובה, מותר משום דנפיש פסידייהו". באר זאת הרמב"ן (פסקי דיני מלאכת חולו של מועד): "בדבר האבד יפה כיוון הראב"ד ז"ל שאמר דשיערו בו טורח כנגד הפסד. והפסד כנגד טורח". לאור זאת, הפסדים מזעריים למערכת הצבאית אינם מתירים טורח גדול.

[14] סימן תקלח סעיף ב: "מותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם במקום המשתמר, ומיהו יעשה בצינעה, כגון שיכניסם בלילה כו'. הגה, ואם א"א לעשותן כי אם בפרהסיא, הכול שרי בדבר האבד".

[15] כמו כן, מותר לחייל שיוצא לחופשה בחול המועד, לקנות במועד דברים שלא יהיה באפשרותו לקנות לאחר מכן בשל היותו בבסיס, או שתידרש לכך טרחה מיוחדת (שמירת שבת כהלכתה פרק סז הערה קמו).

[16] סימן תקלט סעיף ה: "אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד, כגון ספינות או שיירות שבאו, או שהם מבקשים לצאת, ומכרו בזול או לקחו ביוקר, מותר לקנות ולמכור אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה ולהשתכר".

[17] סימן תקלח סעיף א: "מי שהפך את זיתיו או שהיה יינו בבור ואירע אונס כו', מאחר שהוא דבר האבד, זולף וגומר ומזפת החביות, בין קטנות בין גדולות, וגף בחביות כדרכו בלא שינוי, וכן שולה פשתנו מן המשרה, וכל כיוצא בזה מדבר האבד, ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד".

[18] חול המועד כהלכתו פרק ב סימן צח ובתוספות לסעיף זה (הנדפסות בסוף הספר), הרב שלמה אבינר, תחומין ח"ג עמוד 102.

[19] כאשר עיכוב ביצוע פעולה שהיא צורך רבים, יגרום להוצאות כספיות גדולות אחר המועד, יש לדון זאת כדבר האבד ולהתיר עבור כך מלאכה ואפילו במעשה אומן (ראה שלחן שלמה סימן תקמד ס"ק ב, שמירת שבת כהלכתה פרק סו הערה כט וחול המועד כהלכתו פרק ט הערה יח).

[20] אסרו הפוסקים למפעלי תעשייה לעבוד בכדי לכסות על הוצאות התחזוקה השוטפות כל עוד המפעל רווחי (וכמבואר להלן בהע' 28). ברם, הוצאות שוטפות של צה"ל נידונות כדבר האבד, שכן הצבא פועל שלא למטרות רווח, וממילא יש לדון שהפסד הפעילות בו כאשר ישנם הוצאות תפעול שוטפות אינה בגדר מניעת רווח אלא הפסד.

יתירה מזו, עיקר עיסוק הצבא (בדגש על ההכשרות והקורסים השונים) הוא בדברים חיוניים, שפגיעה בהם אינה בגדר מותרות או רווח אישי, אלא בכלל דבר האבד. כך הורה הגר"א נבנצל, ובדומה לכך הובא בשמו בקונטרס ביאורים להלכות חול המועד פרק דבר האבד, הערה קל-קלא.

[21] מטעם זה, יש לעשות מאמץ גדול ואף לעבוד שעות נוספות, כדי למנוע צורך בעבודה במועד (חוט שני סוף פ"ד ס"ק ג).

[22] איש קבע שעבודתו במעשה אומן ואינה חיונית לביטחון המדינה באופן ישיר, אם לא יגרם נזק לצבא כתוצאה מהפסקת פעילותו במועד, עליו להשתדל לצאת לחופשה בחול המועד. אולם אם כתוצאה מכך יפסיד את האפשרות לצאת לחופשה הנצרכת לו בימי הקיץ, נחלקו הפוסקים אם נכלל הדבר בגדר דבר האבד (שמירת שבת כהלכתה פרק סז הערה מז).

הפעלת שירותי פרט שחיוניים לתפקוד השוטף של החברה, כדוגמת בנקים, יש שהתירו (ספר שמירת שבת כהלכתה פרק סח סעיף ב) ויש שאסרו (הגר"נ קרליץ חוט שני חול המועד פרק י ס"ק ד, הגרי"ש אלישיב אשרי האיש פרק ח סעיף ה). עם זאת, אין ליחיד לפנות לקבל שירותים אלו במועד, כיוון שהדבר כרוך בכתיבה שאינה לצורך המועד, וכן אינה לצורך רבים, אלא אם כן דחיית הפעולה תגרום לאדם נזק (שש"כ שם הערה ח). על אף האמור, עובד ת"ש בצבא, שפנה אליו חייל במועד לשם טיפול בעניין שאינו נצרך למועד, מותר לו לסייע לו, הן בשביל שלא לגרום לו צער וכדי שלא לעורר איבה (ראה תוספות רא"ש מו"ק יח ע"ב), והן משום שפעמים יש בטיפול ת"ש משום צורך המועד. אגב כך יש להתיר כל הפעולות הדומות לזה, בדומה למבואר בבית יוסף בסימן תקמה שכתיבת גיטין הותרה במועד גם כשאין בכך חשש עיגון, משום שלפעמים יש בכתיבת גט צורך למניעת עיגון.

[23] שמירת שבת כהלכתה (פרק סז סעיף יב) וכעין זה מבואר בערוך השלחן (יורה דעה סימן שפ אות ו). מטעם זה יש להתיר להעסיק בתפוקה מלאה את מי שבחר לעבוד במועד אף שעבודתו אינה חיונית, שכן אין באפשרות המערכת לכפות עליו לצאת לחופשה. כמו כן, עובד שאינו יכול לצאת לחופשה במועד אף שעבודתו אינה חיונית לביטחון המדינה צריך לעבוד בתפוקה מלאה ולא לגרום הפסד לצה"ל בחסרון עבודתו. אולם ראה בשערי תשובה סימן תקלז ס"ק א שמחמיר בזה, וראה בספר זכור לאברהם (אלקעלי) ערך חול המועד סעיף א.

[24] ראה פתחי תשובה יו"ד סימן שפ ס"ק א. כתבו פוסקי זמננו שאין להתיר למפעל לעבוד בחול המועד משום הפסד שכר הפועלים ושכירות המקום, אלא אם כן נגרם בשל כך הפסד בתחשיב השנתי ולא רק צמצום ברווחים (שמירת שבת כהלכתה פרק סז סעיף יד), אך הצבא הוא גוף שאינו רווחי ויש לדון את ההוצאות השוטפות לקיומו כדבר האבד (הגר"א נבנצל).

בכל זאת מסתבר שהוצאות שוטפות שאינן נלקחות בשיקול הדעת של המפקדים במקום אינן נכללות בהיתר דבר האבד (וראה בחזון עובדיה יום טוב הלכות חוה"מ סעיף ט).

[25] לדעת המג"א (תקמד ס"ק ז) כאשר יש לציבור מנהיג שמנהל את פעולותיו, אין היתר לקבוע את הפעולות למועד, ואילו לדעת ערוך השלחן (שם אות ו) הדבר מותר גם באופן זה, אך כתב לעשות כן רק על פי הוראת חכם, ובחזון עובדיה (חול המועד סעיף ט) סמך על דבריו למעשה. נראה שבמציאות הצבאית, במקום צורך, יש להקל גם לדעת המג"א, שכן תכנון של כל פעולה תלוי בגורמים רבים ולא במנהיג אחד, ועוד שלוח הזמנים צפוף ופעמים רבות אין ביכולתו של המפקד לבצע את הפעולה קודם המועד, אם לא על חשבון פעולות אחרות (ראה הרב שלמה אבינר, תחומין ג עמוד 90), ודבר שהשבתתו בחול המועד פוגעת בסדרי החברה לכו"ע מותר לנציגי הציבור לעשותו במועד (כעבודת בית הדין, וראה חוט שני חול המועד פרק ו ס"ק ב).

[26] סימן תקמד סעיף א: "צרכי רבים מותר לעשותם בחוה"מ, כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות ולציין הקברות כדי שיזהרו מהם הכהנים ולתקן המקוואות. (הגה, ודוקא צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בנין ביהכנ"ס אסור לעשות במועד, והוא הדין דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד)". מ"ב: "דע דכל צרכי רבים מותר אפילו כיוונו מלאכתן במועד וגם בפרהסיא ובטורח גדול, והטעם שהתירו בכיוון מלאכתו, דכל צרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעה שהם בטלים כולם ומתחברים יחד, ואם לא יעשו עכשיו יתבטל הדבר".

[27] היתר צרכי רבים נובע מכך שהרבים פנויים במועד, ואם לא יעשו באותו זמן שמא לא יעשו לעולם, ממילא היתר זה מהווה הרחבה של היתר "דבר האבד" שלא הותר עבורו לכוון מלאכתו במועד, ומה שהתירו לכוונן מלאכת הרבים  למועד הוא רק כאשר אם לא יתבצע במועד יש חשש שהדבר לא יעשה כלל, וכן הורה לנו הגר"א נבנצל.

[28] שם סעיף ב: "בורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר ואבנים ונתקלקלו, מותר לתקנם ואפילו אין רבים צריכים להם עתה, כיון שאינו מעשה אומן. אבל לחפור להם בורות מחדש, שהוא מעשה אומן, אם הרבים צריכים להם עתה מותר אפילו אם כיוונו מלאכתן במועד, ואפילו בפרהסיא ובטירחא יתירתה, ואם אין צריכים להם עתה, לא יעשו".

[29] הדוגמאות שהובאו לצרכי רבים בבבלי ובירושלמי הם דברים הכרחיים לתפקוד החברה (ראה שו"ת הר"ן סימן פ). הראשונים נחלקו אם תיקון מגרש משחקים לילדים נכלל בהיתר צרכי רבים, יש שהתיר (נימוקי יוסף מו"ק ב ע"ב) ויש שאסר (הר"י מפריש שם). נראה שנחלקו האם צרכים שאינם חיוניים נכללים בהיתר צרכי רבים. השש"כ (פרק סח הערה כב) התיר פינוי פחי האשפה במועד משום צרכי רבים, אך הסתפק אם מותר גם למנקה הרחובות לעבוד במועד, שמא אין זה צורך חיוני כל כך. בדומה לכך הגר"א נבנצל (ביאורים להלכות חול המועד, צרכי רבים הערה קפח) אסר לתקן במעשה אומן אוטובוס לשם טיול לרבים במועד, משום שצורך טיול אינו נכלל בהיתר צרכי רבים, וכן הורה לנו הגר"ד ליאור לגבי עבודות טיפוח הבסיס, שאין לעשותם במועד. עוד יש לציין, שבשו"ת הריב"ש (סימן תקיא) ביאר שצרכי רבים מותרים משום שנחשבים למצווה, ממילא יש לדון שצרכים שאין להחשיבם כמצווה אינם בכלל ההיתר.

[30] מגן אברהם סימן תקמד ס"ק ב, משום שנכלל בגדר "דבר האבד" (ודווקא בצרכי רבים מניעת דבר חדש נידונת כדבר האבד, כמבואר בשדי חמד מערכת חול המועד סעיף ב). וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ו) הכל לפי המקום והזמן ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אם אכן יש חשש שהדבר יתבטל לגמרי.

[31] שלחן גבוה סימן תקמ, הו"ד בשדי חמד הנ"ל. בפרט יש להימנע מלהקל בכך משום שהרחבת היתר 'צרכי רבים' ל'דבר האבד' אם יימנעו ממנו, הוא רק בצרכים החשובים לציבור ולא לרווחה בלבד. אע"פ כן פעולות שביצועם חשוב למערכת בכללותה, ניתן בשעת הדחק, להכליל בהיתר זה, וכן הורה לנו הגר"א נבנצל.

באופנים שהותר לעשות מעשה הדיוט לצורך רבים, ובשביל לבצע את הפעולה מעשה הדיוט נדרשות פעולות נלוות שהן מעשה אומן, לא נתפרש בדברי הפוסקים האם הדבר מותר (בספר מנחת פיתים סימן תקלט היקל בצרכים נלווים לדברים שהותרו במועד משום פרקמטיא, ובספר שמירת המועד כהלכתו סימן לג נטה להחמיר בזה, וכן החמיר בזה בספר חוט שני סימן תקלו). לדינא, נראה כי הואיל וכאשר הרבים עוסקים במלאכתם בצה"ל, הפסקת הפעולה בשל היותה מעשה אומן תגרום להפסד ועל כן יש מקום להקל אחר התייעצות ברב היחידה.

[32] סימן תקמב סעיף ב: "כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל, כדי שישתכר וירויח". מ"ב: "ועיין במ"א סימן תקל"ד דצריך עכ"פ לעשות בצינעא, דהרואה לא ידע שהפועל הוא עני כל כך. ומ"מ אם אי אפשר לו לעשות בצינעא, מותר לו לעשות בפרהסיא, כיון שאין לו מה לאכול כלל".

[33] בתוספתא (מועד קטן פרק א הלכה ז) מבואר שהותר בינוי במעשה אומן במועד לצורך מניעת סכנה בעיר הסמוכה לספר, וביאר בשו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"א סימן סג) שכוונת התוספתא להתיר גם כשאין בדבר חשש שנכנס בגדר פיקוח נפש המתיר מלאכה בשבת. אף אם כיוון מלאכתו במועד לא אסרו מלאכה שנעשית לשם מניעת סכנה בדיעבד (שער הציון סימן תקמ ס"ק ז, שו"ת באר משה ח"ז סימן צח).

[34] נהיגה בכלי רכב וירי בכל דרך נידונים כמעשה הדיוט, כיוון שעצם הפעולות הנדרשות לשם כך הן פשוטות (חול המועד כהלכתו, הוספות ותיקונים לעמוד קז), אולם הטסת מטוס נידונת כמעשה אומן, שכן עצם ההמראה דורשת מיומנות מיוחדת (ראה  שלחן שלמה סימן תקמד הערה י).

[35] הגר"ד ליאור. מפוסקים נוספים שמענו שאף שייצור אמל"ח נכלל בהיתר צרכי ביטחון, מעיקר הדין יש להימנע מכך ככל האפשר, כי התירו רק דברים שמזדרזים להשלימם בהקדם. אע"פ כן, הסכים הגר"ד ליאור כי אם מתבצעת מלאכה עבור צה"ל שהיה צורך לדחותה לאחר המועד, אם קבעו אותה במועד והפסקתה כעת תגרום נזק לצה"ל, מותר לעשותה, כי לא מצינו שקנסו ציבור על שכיוונו מלאכתם למועד.

עם זאת, מותר לתקן אמל"ח במועד, אפילו במעשה אומן, שמא יזדקקו לו בדחיפות, על פי שיטת הכל בו (ראה ביאור הלכה סימן תקמה סעיף א) שבצרכי רבים שהם גם צורכי מצווה גמורה, חוששים אף מסתמא שמא יידחה הדבר. ואף שהבית יוסף בסימן תקמה חלק על דבריו, מסתבר, כי עבור מטרה ביטחונית ניתן להקל כשיטת הכל בו.

[36] אולם אם הזמן האופטימלי לביצוע הטיפול הוא דווקא בימי המועד, היות שבהם מופחתת הפעילות באופן משמעותי, מותר לתקנו במועד ואפילו במעשה אומן, שכן צמצום הפגיעה בפעילות השגרתית בלוח הזמנים הצפוף בצבא היא בכלל דבר האבד, ובאופן זה אינו נכלל בגדר מכוון מלאכתו במועד, כפי שהתבאר לעיל.

[37] ראה ערוך השלחן סימן תקמד סעיף ז, שו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן נב ובספר מועדים וזמנים ח"ד סימן שא. יתרה מזו, הפוסקים נחלקו אם צריך להוציא הוצאות בשביל למנוע ביצוע מלאכה לצורך רבים בפרהסיא, בשביל שלא לפגוע במועד (ראה שו"ת בית יצחק ח"ב קונטרס אחרון סימן טז, שולחן שלמה יום טוב וחול המועד סימן תקמד סעיף ב ס"ק ב).

[38] ככלל, מן הראוי היה לצמצם בשעות הפעילות בחג בכדי להרבות בשמחת הרגל. עם זאת, אין להרבות בבטלה שלא תוביל לשמחת מצווה (ראה ביה"ל תקנ"ג ד"ה ולכן).