פרק י

שאלה: האם חייל שנזכר סמוך לכניסת החג ששכח לבטל את החמץ, יכול לבטלו בשעה זו? האם מפקד שטרוד בפעילות מבצעית וחושש שישכח לבטל את החמץ, רשאי לסכם מראש עם אחרים שיבטלוהו עבורו? האם די לבטל את החמץ בינו לבין עצמו, או חובה לבטלו בפני אחרים?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל, מאי טעמא כו'? אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא (עוגה) יפה ודעתיה עילויה (וישהה מלשורפה, ונמצא עובר על 'בל יראה'. ולכך מועיל הביטול). וכי משכחת ליה לבטליה (כלומר, מדוע עליו לבטל את החמץ מיד לאחר הבדיקה)? דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל, דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה (כלומר, חששו שישכח לבטלו בתחילת היום, ומשעת האיסור לא ניתן לבטל את החמץ, הואיל ופקעה בעלותו ממנו, ורק העמידו את החמץ כאילו ברשותו בכדי לחייבו עליו)".

ובארו המפרשים[2] שמן התורה די בביטול החמץ, אלא שחז"ל חששו שמא לא יבטל את החמץ בלב שלם, ועוד, שמא מתוך שרגילין בו כל השנה, אם יהיה לו חמץ בביתו, ישכח את האיסור ויבוא לאוכלו, לפיכך תיקנו לבודקו ולבערו מן העולם, ומ"מ הורו גם לבטלו, שמא לא יבדוק יפה וימצא גלוסקא נאה בפסח וישהה מלשורפה, ויעבור עליה ב'בל יראה'.

העירו הראשונים[3] שהביטול שלאחר הבדיקה אינו מועיל לחמץ שמשייר לאוכלו בערב פסח, שהרי חוזר וזוכה בו לאחר שביטלו, (וגם חפץ לקיים בו את מצות השריפה), על כן ראוי לבטל בלילה את החמץ שלא נמצא, ולשוב ולבטל את כל החמץ בבוקר קודם שעת האיסור.

וכן נפסק בשו"ע[4]: "אחר הבדיקה מיד בלילה יבטלנו, ויאמר: כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל וליהוי כעפרא דארעא[5]. וטוב לחזור ולבטלו פעם אחרת ביום י"ד סוף שעה חמישית, קודם שתגיע שעה ששית, שמשתגיע שעה ששית נאסר ואין בידו לבטלו[6]. (רמ"א: ואין לבטלו ביום אלא לאחר ששרף החמץ, כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו). בביטול היום יאמר: דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה".

(יש להוסיף שלמרות שמלשון השו"ע מוכח שצריך לבטל את החמץ באמירה מפורשת, מ"מ מבואר בפוסקים[7] שניתן גם להסתפק בביטול בלב).

עוד נפסק בשו"ע[8]: "שלוחו יכול לבטל, (וכשמבטל בלילה יאמר: "כל חמצו של פלוני שלא ידע בו, יהא בטל כעפר הארץ", ובבוקר יאמר: "כל חמצו של פלוני שידע בו ושלא ידע בו, יהא בטל כעפר הארץ"). אם אין האיש בביתו, יבטל במקום שהוא, ואם אינו עושה כן, טוב שתבטל אשתו". ברם, יש שחלקו על כך[9] ונקטו שלא ניתן לבטל חמץ ע"י שליח, ולמעשה כתבו האחרונים[10] שבשעת דחק יש להקל.

לסיכום, מצוה לבטל בלילה לאחר הבדיקה את החמץ (בנוסח "דלא חזיתיה ודלא ביערתיה"), ולשוב ולבטל את כל החמץ (בנוסח "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה") בבוקר קודם שעת האיסור (שכן לאחר שנאסר החמץ בתחילת שעה שישית, לא ניתן עוד לבטלו), ויכול אף לבטלו בינו לבין עצמו. חייל שחושש שישכח לבטל את החמץ בעצמו, יכול למנות מראש שליח שיבטל עבורו את החמץ.

[1] פסחים ו ע"ב.

[2] משנה ברורה סימן תלא ס"ק ב וסימן תלד ס"ק ו, ע"פ המבואר בגמרא (שם ד ע"ב) "דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה", ודברי הראשונים בריש מסכת פסחים.

[3] שו"ת הרא"ש כלל יד סימן ג, מרדכי שם סימן תקלה, ועוד.

[4] סימן תלד סעיפים ב-ג.

אגב יש להוסיף שמבואר בטור (סימן תלו) שאין מברכים על הביטול, הואיל ולא תיקנו ברכה על מצוה המתקיימת במחשבה בלבד.

[5] והעיר הרמ"א שיאמר הביטול בלשון שמבין.

[6] ובאר המשנה ברורה (שם ס"ק יא) שמטעם זה אין להסתפק בביטול היום בלבד, דחיישינן שישהה מלבטל עד שעה שישית, ואז כבר לא יועיל הביטול.

[7] כן הוא לשון המשנה (שם מט ע"א) "מבטל בלבו", וכן לשון השו"ע (סימן תלז סעיף ב) "מבטלו בלבו ודיו", וכן מבואר בביה"ל שם ד"ה 'בלבו', ובמשנה ברורה סימן תלד ס"ק ח.

ועיין באנציקלופדיה תלמודית ערך 'ביטול חמץ', שנחלקו ראשונים אם הביטול ענינו השבתה מצד האדם, שמבטלו בלבו, או שפועל מדין הפקר (ולמרות שבדרך כלל צריך להפקיר בפני אחרים, בחמץ די שיבטלו בלבו).

[8] שם סעיף ד. ועיין בביה"ל (שם ד"ה 'יהא בטל') שהשולח שליח לבדוק עבורו את החמץ, מסתמא כוונתו גם שיבטל עבורו.

[9] ב"ח שם אות ז בדעת הר"ן.

[10] משנה ברורה שם ס"ק טו.