פרק טז

שאלה: כיצד יש לנהוג אם מוצאים חמץ בתיק באמצע יו"ט? האם צריך לברך על ביעור חמץ שנמצא בחול המועד? כיצד ינהג חייל שחבריו השאירו שאריות חמץ על מיטתו, בעמדת שמירה, או שמצא חמץ באחת מכיתות ההדרכה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר רב המוצא חמץ בביתו ביום טוב כופה עליו את הכלי", ובארו הראשונים שהואיל ואסור לעשות בו שום שימוש חל עליו איסור מוקצה ולא ניתן להצפינו, לפיכך כופים עליו כלי בכדי שלא ייכשלו באכילתו.

וכן נפסק בשו"ע[2]: "המוצא חמץ בביתו, אם הוא בחול המועד יוציאנו ויבערנו מיד. ואם הוא יום טוב, יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו. (רמ"א - לפי שלא יוכל לטלטלו ביום טוב, גם לשורפו במקומו אסור[3])".

נחלקו הפוסקים[4] אם ברכת 'על ביעור חמץ' שברך קודם הפסח חלה אף על חמץ שנמצא בתוך הפסח, ולמעשה בגלל הספק אין לברך על שריפה זו. (ברם, פשוט שאם לא ברך על הביעור קודם הפסח, מברך עליו בתוך הפסח).

עוד יש להוסיף שיש מפוסקי דורנו[5] שהורה שאם כתב בשטר מכירת החמץ לגוי שכל החמץ שברשותו מכור לו, לא ניתן לשורפו, שהרי אינו שלו, ולכן עליו להצניעו עם שאר הדברים המכורים. אולם לדעת רבים[6] ניתן גם לשורפו, הואיל והגוי לא מקפיד שכן יודע שלא ייגרם לו מכך שום הפסד, שהרי לאחר הפסח ישובו ויקנו ממנו את הכל מחדש.

לפיכך המוצא חמץ ברשותו בחול המועד, יבערנו מיד (בלא ברכה), ואם מצאו ביו"ט או בשבת חול-המועד, יכסה את החמץ בכלי עד שיתאפשר לבערו (אך לא ניתן לסלקו, מפני שחל עליו איסור מוקצה. ומ"מ כשכפיית כלי אינה פיתרון טוב, ניתן לומר לגוי להשליכו לשירותים[7]).

מעבר לכך, יש להזכיר שפקודות הצבא אוסרות על כלל החיילים להחזיק חמץ ביחידות צה"ל ובמתקניו, ועל כן המוצא חמץ נטוש במקום שחיילים מצויים בו, ראוי שיבערו[8], ואף שאין לו אחריות אישית עליו, יבערנו כדי לשמור על ציביון המחנה, וכדי שלא ייכשל אחר באכילתו[9].

[1] פסחים ו ע"א.

[2] סימן תמו סעיף א.

[3] משנה ברורה (שם ס"ק ו): מפני שהוא הבערה שלא לצורך היום.

[4] עיין משנה ברורה סימן תלה ס"ק ה.

[5] הגרצ"פ פרנק בספר מקראי קודש ח"א סימן עד.

[6] שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן רכט, שו"ת שרגא המאיר ח"ח סימן עח אות ה, שו"ת ויען דוד ח"ד סימן סד, וכן נטה לאפשרות זו בשו"ת שבט הלוי ח"ט סימן קטז. (ועיין בשו"ע הרב סימן תמ קו"א ס"ק יא שבאר במקרה דומה שאין לחוש בכך לגזל הגוי).

[7] כן מבואר במשנה ברורה שם ס"ק ז, ומשום שהוא שבות דשבות במקום מצוה.

[8] עיין לעיל תשובה יג שחמץ שנמצא לאחר שעת הביעור, לא די להפקירו או לפוגמו, אלא יש לבערו לחלוטין מהעולם. אמנם למעשה שמענו מהגר"י זילברשטיין הגר"א נבנצל והגר"ד כהן שכשמדובר בחמץ נטוש שקשה לבערו, ניתן להסתפק בהשלכתו לאשפה (וכעין זה מצינו בחק יעקב סימן תלה ס"ק ב שהסתפק בכפיית כלי ע"ג חמץ שאינו שלו אך נמצא בקרבתו).

ואף שלדעת הריב"ש (המובא בתשובה הבאה) מותר לטלטל חמץ רק לצורך ביעורו, ואין היתר לטלטלו בכדי לסלקו שלא ייכשלו בו, מ"מ הגר"א נבנצל והגר"ד כהן הקלו בכך אם קיים חשש אמיתי שייכשלו בו, ואילו הגר"י זילברשטיין הורה לנו שתחילה ירסקו ברגליו או ישפוך עליו חומר פגום, ואז יהיה רשאי לטלטלו לאשפה.

אגב יש להעיר שע"פ פקודות הצבא בשום מקרה אין לפתוח במהלך ימי הפסח את מחסן החמץ שנמכר לגוי, כך שגם אם המדובר בחמץ הכלול במכירה, לא ניתן להכניסו למחסן החמץ.

[9] ועיין בתשובה הבאה שאמנם חובה להעיר לחייל שמפר את פקודות הצבא ומחזיק חמץ בתיקו הפרטי בפסח, אך אסור בשום אופן לקחת משם את החמץ ולבערו בלא רשותו ובלא הסכמתו.