פרק ד

שאלה: האם חייל היוצא לחופשה לכל ימי הפסח, מחויב מעיקר הדין בבדיקת חמץ בחדרו? כיצד ינהג חייל בענין בדיקת חמץ, כשיצא לחופשה 'רגילה' שבוע וחצי לפני החג, ומתעתד לשוב מחופשתו יומיים לפני החג? וכיצד ינהג בענין זה כשיוצא לקורס ממושך זמן רב לפני פסח, ומתעתד לשוב לאחר החג? האם לוחמים המצטרפים לפני החג להפלגה ממושכת בים, או יוצאים לתגבר כוחות בגיזרה אחרת, צריכים לבדוק קודם לכן את החמץ בחדרם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר רב, המפרש (בים) והיוצא בשיירא, קודם שלשים יום (שלפני פסח) - אין זקוק לבער (לא חלה עליו חובת בדיקה וביעור), תוך שלשים יום - זקוק לבער (הואיל והוא כבר סמוך לחג). אמר אביי, הא דאמרת תוך שלשים יום זקוק לבער, לא אמרן אלא שדעתו לחזור (רש"י - באמצע פסח[2], ר"ן[3] - אפילו קודם הפסח), אבל אין דעתו לחזור - אין זקוק לבער. אמר ליה רבא, ואי דעתו לחזור, אפילו מראש השנה נמי! אלא אמר רבא, הא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער, לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור, אבל דעתו לחזור - אפילו מראש השנה זקוק לבער".

א"כ מבואר ששלושים יום קודם הפסח חלה על האדם חובת ביעור חמץ, ואילו היוצא ממקומו קודם לכן, אינו מחויב לבדוק חמץ לפני צאתו, אא"כ דעתו לחזור בתוך הפסח, ויש אומרים שכן הדין גם אם דעתו לחזור קודם הפסח, שמא ישתהה בדרך ולא יספיק לבדוק את החמץ לכשישוב. 

וכן הובא בשו"ע[4]: "המפרש מיבשה לים או יוצא בשיירא, ואינו מניח בביתו מי שיבדוק, תוך שלשים יום - זקוק לבדוק, קודם שלשים יום - אינו צריך לבדוק[5] (רמ"א - וכשמגיע פסח יבטלנו[6]), ואם דעתו לחזור קודם הפסח, צריך לבדוק ואח"כ יצא, דחיישינן שמא יחזור ערב פסח בין השמשות ולא יהיה לו פנאי לבער כו'[7]. ויש אומרים דקודם ל' יום שאין צריך לבדוק היינו (דוקא) כשאין דעתו לחזור בתוך הפסח, ואף על פי שדעתו לחזור קודם הפסח או אחריו".

למעשה הורו רבים מהאחרונים[8] שלכתחילה יש להחמיר כדעה ראשונה ולבדוק לפני נסיעתו גם אם דעתו לחזור קודם הפסח, אך בשעת דחק (כגון שיצא כבר מביתו) ניתן לסמוך על הדעה המקילה. כמו כן כתבו האחרונים[9] שאין לחוש לדין זה אלא כשיוצא לדרך רחוקה עד שיש חשש שישתהה בדרך (וכעין זה חיילים שהוזעקו לתיגבור בגיזרה אחרת, ולא ידוע מתי תסתיים פעילותם), אך אם יוצא למקום שהתחבורה ממנו זמינה ועל כן אין חשש שבשובו יאחר לבדיקת חמץ, כגון הנוסע מעירו לעיר אחרת בארץ, אין צריך לבדוק מראש.

לפיכך היוצא מחדרו מי"ד באדר ואילך, ויש חשש שלא יתאפשר לו (או לשלוחו) לשוב לבדוק את החמץ במועד מאוחר יותר, מחויב להקדים ולבדוק את החמץ לפני צאתו, ואפילו ברור לו שלא ישהה שם בימי הפסח. (ועיין בהרחבה בתשובה הבאה בענין עיתוי ואופן ביצוע בדיקת חמץ מוקדמת). לחילופין, במידה שלא ישהה שם בימי הפסח, יכול למנות שליח שימכור את חמצו לגוי[10].

היוצא מחדרו קודם י"ד באדר, אינו צריך לבדוק, אלא אם כן יתכן שישוב לשם בתוך הפסח (או סמוך מאוד לחג, כך שיש חשש שלא יהיה לו פנאי לבער את החמץ).

אף הפטור מבדיקת חמץ הנ"ל, צריך לבטל את החמץ בערב פסח. וכן ינהג מי ששכח (או נאנס) ולא בדק את החמץ לפני צאתו, והחזרה לשם כרוכה בטירחה משמעותית ביותר עבורו, או שהוא עוסק בפעילות מבצעית[11].

[1] פסחים ו ע"א.

[2] ולא יוכל לבטלו אם ימצאנו כשיחזור לביתו בפסח, שאין ביטול מועיל אלא קודם הפסח, ואילו בפסח אינו מועיל, שכבר אינו ברשותו.

[3] שם ב ע"ב מדפי הרי"ף, וכן נקט הרמב"ם פ"ב מחמץ ומצה הי"ב.

[4] סימן תלו סעיפים א-ב.

[5] עיין במשנה ברורה (שם ס"ק ה) שהביא מחלוקת פוסקים אם גם כשברי לו שיש חמץ בבית, אינו מחויב בביעורו. אמנם למעשה ניתן למכור חמץ זה לגוי, ובכך להיפטר מחובת ביעורו.

[6] ויבטל במקום הימצאו, שכן אף על חמץ שאינו מזומן לפניו עובר איסור אם לא מבטלו, כמבואר בגמרא (שם ה ע"ב): "לפי שנאמר לא יראה לך שאור כו', יכול יטמין...? תלמוד לומר לא ימצא".

[7] עיין כף החיים (שם ס"ק יד) שבמסופק אם יחזור קודם הפסח, אין צריך לבדוק.

[8] ראה משנה ברורה שם ס"ק כג.

[9] משנה ברורה שם ס"ק ט, שו"ת אור לציון ח"ג פ"ז תשובה יח, ספר סידור פסח כהלכתו פרק יב סעיף יג והערה 42.

[10] בענין מכירת חמץ עיין בהרחבה להלן תשובה יב.

[11] כן מבואר בביה"ל (שם ד"ה 'זקוק לבדוק') שכשמסופק אם בכלל יש חמץ בביתו, נחלקו אחרונים אם עליו לשוב לצורך הבדיקה, ואף אם ברי לו שיש חמץ בשיעור כביצה בביתו, מ"מ אם החזרה כרוכה בהפסד משמעותי ביותר, די בביטול החמץ (עיין באריכות בענין זה להלן תשובה יא).

ועיין גם בשו"ע (שם סעיף ב) שכתב לענין היוצא מביתו קודם ל' יום, ודעתו לשוב לשם בפסח: "ואם שכח ולא בדק, יבטל כשיגיע הפסח, ולא יברך על הביטול".