פרק יא

ישיבה בסוכה בשמיני עצרת: אין אוכלים בסוכה בשמיני עצרת, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוות. החפץ מסיבה כלשהי לאכול בכל זאת בסוכה בשמיני עצרת, צריך להסיר סכך בשיעור ד' על ד' טפחים[1], או לפרוס סדין וכדומה בשיעור זה תחת הסכך או מעליו[2], כדי שיהיה ניכר שרצונו לבטל ממנה שם סוכה. במידה והתעורר צורך במהלך שמחת תורה לשבת בסוכה, יעשה היכר אחר שאינו יושב בסוכה לשם מצווה, כגון שיכניס לתוכה ציוד שאין דרך להכניסו לסוכה משום כבודה[3].

חיילים שיוצאים לפעילות בערב שמחת תורה, בין פלג המנחה (שעה ורבע לפני השקיעה) לשקיעה, ינהגו כדלהלן: לא יקבלו יום טוב בתפילה, קידוש וסעודה בזמן זה, אלא יאכלו בסוכה כבשאר ימות החג, ולאחר מכן יקבלו עליהם יום טוב בתפילת ערבית מספר דקות לפני השקיעה, ואם יתאפשר להם יקדשו ויסעדו במהלך הלילה סעודת יום טוב[4]. כאשר לא ניתן להתפלל במהלך הפעילות, או שלא ניתן לסעוד כראוי סעודת יום טוב, יקבלו את החג בתפילה לאחר פלג המנחה, יקדשו ויאכלו בסוכה בלי לברך 'לישב בסוכה'[5].

'שהחיינו' בקידוש: בשמיני עצרת מברכים 'שהחיינו' בקידוש של הלילה, מפני ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו[6].

הקפות: נוהגים לערוך שבע הקפות עם ספרי התורה בלילה וביום, ויש מקיפים את התיבה כשעליה ספר תורה[7]. לדעת רבים אין לערוך הקפות בלא מנין ובלא ספר תורה, אם כי יש שכתב שניתן לערוך את ההקפות גם בלא מנין[8]. בשעת דחק ניתן לדלג על ההקפות.

קריאת התורה: בתום ההקפות משאירים שלושה ספרי תורה לצורך הקריאה (בראשון קוראים 'וזאת הברכה', בשני 'בראשית' ובשלישי 'מפטיר'), רבים נוהגים להעלות לתורה את כל המתפללים (ולצורך זה קוראים את 'וזאת הברכה' מספר פעמים). ברם, במקום צורך ניתן להימנע מכך[9].

חיילים שיש להם שני ספרים בלבד, יגללו בתום הקריאה את השני ל'מפטיר' (אמנם אם יכולים לדאוג לגלול את הספר הראשון ל'מפטיר' בזמן שקוראים בשני, יקראו 'מפטיר' מהראשון)[10].

יש נוהגים[11] לקרוא בתורה ג' קרואים בליל שמחת תורה אחר ההקפות. חיילים שימצאו בפעילות ביום שמחת תורה, ניתן להעלותם לתורה בליל שמחת תורה ואף להעלות חתן תורה וחתן בראשית כנהוג ביום[12] (אולם אין להעלות מפטיר ולקרוא הפטרה).

תפילת הגשם: בתפילת מוסף של שמיני עצרת מתחילים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בברכת 'מחיה המתים'. אין מתחילים לומר 'משיב הרוח' אלא לאחר שהוכרז על כך בציבור, לפיכך המתפלל ביחידות ישתדל לאחר ולהתפלל מוסף בשעה מאוחרת, ואם מקדים להתפלל לפני תפילת הציבור שבביהכנ"ס הסמוך למקומו, אומר 'מוריד הטל'[13].

[1] שו"ע סימן תרסו סעיף א: "אם אין לו (מקום) לפנות כליו ורוצה לאכול בה בשמיני, צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף".

[2] פסקי תשובות סימן תרסו אות א.

[3] שו"ע סימן תרסו סעיף א: "ואם אין לו מקום להוריד את כליו ורצה לאכול בה בתשיעי (בחוץ לארץ, וה"ה בשמיני בארץ ישראל), אינו יכול לפחות בה מפני שהוא יו"ט, ומה יעשה להיכרא, אם היתה קטנה שאסור להניח בה הנר בשאר הימים יניחנו בה, ואם היא גדולה שמותר להניח בה הנר, מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהם כדי להכיר שהיא פסולה, ושכבר נגמרה מצוותה", וביאר המשנה ברורה (שם ס"ק יב), שאף שאינה נפסלת בהכנסת הקדרות לתוכה, בכל זאת יש בכך היכר שאינו יושב לשם מצוות סוכה.

[4] ראה משנה ברורה סימן תרסח ס"ק ז, שנכון להימנע מאכילה שמחייבת ישיבה בסוכה אחר שקיבל עליו שמיני עצרת, משום שיצטרך לאכול בסוכה ללא ברכה. בארץ ישראל הבעיה חמורה עוד יותר, שכן אין אוכלים בסוכה בשמיני עצרת (בשונה מבחו"ל), וממילא עשיית קידוש של שמיני עצרת בסוכה נראה כחוכא ואטלולא.

[5] משנה ברורה שם.

[6] משנה ברורה סימן תרסח ס"ק ח: "ומקדשים ואומרים זמן (ברכת 'שהחיינו') - דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא".

[7] רמ"א סימן תרסט סעיף א: "נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב".

[8] עיין במקורות לעיל בענין הקפות הבימה בהושענות, ועיין שו"ת בצל החכמה ח"ד סימן קיב שכתב לענין הקפות בשמח"ת: "סדר ההקפות אם כי עניינו רם ונשגב לא הוי בכלל דברים שבקדושה, ומותר לעשותו גם בפחות מעשרה". ולעומת זאת כתב בספר הלכות חג בחג פ"ג סעיף יח: "ההקפות (בשמח"ת) הן חובת הציבור ואין לעשותן ביחיד ולא להוציא ס"ת עבור זה".

[9] רמ"א סימן תרסט סעיף א: "ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים, ואין איסור בדבר".

[10] רמ"א סימן תרסט סעיף א: "במקום שאין להם רק שני ספרי תורה, קורין בראשונה 'וזאת הברכה', ובשנייה 'בראשית', וחוזרים ולוקחים הראשונה לעניינו של יום". ביה"ל: "דוקא אם כבר נגללת למקום הזה, שלא יצטרכו הציבור להמתין, אבל בלא"ה יותר טוב לגלול אותה שכבר מונחת ולא לעבור על המצוות וליקח ראשונה".

[11] רמ"א סימן תרסט סעיף א ומ"ב ס"ק טו.

[12] שכן הטעם לקריאה בליל שמחת תורה הוא משום שמחת התורה (שערי אפרים שער ח סעיף נו), ובוודאי יש תוספת שמחה בריבוי קרואים. מלבד זאת ישנם מנהגים רבים לגבי מספר הקרואים בליל שמחת תורה, וישנן קהילות שנהגו להעלות את כל הציבור בליל שמחת תורה כביום (משמרת שלום סימן מז אות ג, נטעי גבריאל פרק צ הערה א), ומשמע בפוסקים שאין קפידא בדבר (שערי אפרים שם סעיף נז). כיוון שחיילים אלו לא יקראו בתורה למחרת, ודאי נכון הדבר שיקראו עד סוף פרשת וזאת הברכה ויעלו חתני תורה ובראשית כנהוג, בשביל להשלים את סבב קריאת התורה יחד עם כל עם ישראל, וכן הורה הגר"י אריאל.

[13] שו"ע סימן קיד סעיפים א-ב: "מתחילין לומר בברכה שניה 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בתפילת מוסף של יום טוב האחרון של חג... אסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ, הלכך אף אם הוא חולה או אנוס, לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"ץ. אבל אם יודע שהכריז ש"ץ, אע"פ שהוא לא שמע, מזכיר". משנה ברורה ס"ק ח: "ולכן בני הישובים כשמתפללין בלא מנין ימתינו בשמיני עצרת מלהתפלל מוסף עד סמוך לסוף שש שעות, דבודאי לא יאחרו הציבור יותר מלהתפלל המוסף, ואז יתפללו מוסף ויאמרו משיב הרוח". קהילות יעקב ברכות סימן ג: "וענין זמן שהציבור מתפללין, נראה דהיינו זמן שהציבור שבעירו מתפללים, דאי גם זמן שהציבור של עיר אחרת מהני, א"כ לכאורה גם זמן של ציבור אחד בסוף העולם מהני, והרי בכל שעות היום מסתמא יש איזו ציבור בעולם שמתפללים".