פרק ה

מצוה מן המובחר לאגוד יחד את ההדסים והערבות עם הלולב. רבים אוגדים את המינים הללו באמצעות 'קוישיקלאך' או 'טבעות' העשויות מענפי לולב, אך באותה מידה ניתן להשתמש בגומיה וכד' או להסיר עלה מתחתית הלולב ולקשור אותם באמצעותו (אלא שאם אוגדם כך ביו"ט צריך להקפיד שלא לקושרם בקשר גמור אלא רק בקשר 'עניבה'). בכל מקרה אין האגידה מעכבת את קיום המצוה[1].

נוהגים לאגוד את המינים כך ששדרת הלולב תבלוט לכל הפחות לגובה כעשרה ס"מ מעל ההדסים והערבות, וההדסים יבלטו מעט מעל הערבות. האשכנזים מניחים שלושה הדסים בימין הלולב (כאשר שדרת הלולב כלפי פניו) ושתי ערבות בשמאלו. ואילו הספרדים מניחים הדס אחד על השדרה, ושני הדסים ושתי ערבות משני צדדיו, הדס וערבה מימין והדס וערבה משמאל[2].

[1] שו"ע סימן תרנא סעיף א: "מצוה לאגדם בקשר גמור, דהיינו ב' קשרים זה על זה, משום נוי. ויכול לאגדם במין אחר... ואם לא אגדו מבעוד יום, או שהותר אגודו, אי אפשר לאגדו ביו"ט בקשר גמור, אלא אוגדו בעניבה". משנה ברורה ס"ק ח: "ועיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו, גם זה בכלל קשר". משנה ברורה ס"ק ט: "ומשום חציצה נמי ליכא אף שהקשר מפסיק בין ידו להלולב, דכל לנאותו אינו חוצץ, ואפילו אם הקשר היה בדבר שאינו מינו".

[2] שו"ע סימן תרנ סעיף א: "שיעור הדס וערבה ג' טפחים, ושדרו של לולב ד' טפחים, כדי שיהא שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח". רמ"א סימן תרנא סעיף א: "ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה, וישפיל ההדס והערבה תוך אגוד הלולב, כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה. ויש שכתבו לעשות בלולב ג' קשרים, וכן נוהגין". מג"א ס"ק ד: "בכתבי האר"י כתב לאגוד ג' הדסים אחד בימין הלולב ואחד בשמאל ואחד באמצע, וב' ערבות אחד בימין ואחד בשמאל. ושל"ה כתב בשם מטה משה ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע".