פרק ב

גודל האתרוג: אתרוג הקטן משיעור כביצה (כ-60 סמ"ק), פסול[1].

ראוי לאכילה: האתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, לכן אתרוג של ערלה או שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, פסול לברכה[2]. אולם אתרוג שרוסס בחומרים מסוכנים שעתידים להתפוגג לאחר זמן, כשר[3].

לכתחילה ראוי להיזהר שהאתרוג לא יהיה מונח תחת מיטה שישנים עליה, משום רוח רעה השורה שם[4].

נקודות ובליטות: אתרוג שיש בחוטמו (חלקו העליון של האתרוג המשופע לכיוון הפיטם) שינוי מראה הניכר לעין (בראייה שטחית) שלא ניתן להסירו, כגון נקודה שחורה (ובכלל זה גם נקודה בצבע חום כהה הנוטה לשחור) או לבנה, או בליטה בעלת מראה מוזר ('חזזית'), פסול[5]. בשאר האתרוג אין שינוי מראה פוסל אא"כ הוא ברוב שטח האתרוג או כשיש מספר שינויי מראה (למנהג הספרדים אפילו סמוכים זה לזה, ולמנהג האשכנזים דוקא כשפזורים על פני רוב שטח האתרוג או אפילו על פני רוב היקפו)[6].

יש לציין ששינוי מראה בשושנה (הכתר שבראש הפיטם), בגלד של מקום הפיטם שנשר, בעוקץ, או אף בתחתית האתרוג סמוך לעוקץ, אינו פוסל[7]. כמו כן גלדי שריטות באתרוג שהגלידו במהלך גידולו על העץ ('בלעטלאך') אינם נחשבים לשינוי מראה אלא נידונים כעור האתרוג (לכן נקודה שחורה עליהם פוסלת)[8].

אתרוג שכתוצאה מלחץ חיצוני או התססה וכד' נוצר בו כתם אפור, חום או כתום, כשר.

למנהג האשכנזים שינוי מראה פוסל אף בשאר ימי החג, עם זאת, בדלית ברירה ניתן לחתוך אז את מקום השינוי (שכן אתרוג חסר כשר בשאר ימים)[9].

אתרוג חסר: אתרוג שנחסר משהו מבשרו הלבן (ולא רק מהקליפה הירוקה), פסול ביום הראשון וכשר בשאר הימים (כשאין בנמצא אתרוג אחר). היה האתרוג ספק חסר, כשר אף ביום הראשון[10]. אתרוג שניקב על העץ והגליד, כשר[11].

אתרוג שנחסר משהו מקליפתו החיצונית הירוקה, כשר, אא"כ השתנה צבע מקום הקילוף שאז דינו כשינוי מראה (ולענין זה אף צבע חום נחשב לכתחילה לשינוי מראה)[12].

נשברה פיטמתו: אתרוג שפיטמתו (הענף הקטן שבראשו) נשרה במהלך גידולו הטבעי והגליד, כשר (ויש מקפידים ליטלו דוקא כשיש במקום הגלד כעין גומה קטנה, שאז ידוע שהפיטם נשר כבר בקטנותו של האתרוג).

אתרוג שפיטמתו נשברה לאחר הקטיף, פסול ביום הראשון וכשר כשאין בנמצא אתרוג אחר בשאר הימים לנטילה (למנהג הספרדים בברכה, ולמנהג האשכנזים בלא ברכה).  אמנם אם נותר מעט ממנה בולט מעל האתרוג, או שספק אם ניטלה פיטמתו במהלך הגידול או לאחר הקטיף, רשאי אף לברך עליו בשאר הימים. אתרוג שרק שושנתו (כעין כתר בראש הפיטם) נשברה והפיטם קיים, כשר, אם כי האשכנזים מחמירים בזה כשיש לו אתרוג מובחר יותר[13].

נשבר עוקצו: אתרוג שעוקצו (הענף הקטן שבתחתיתו המחברו לעץ) נעקר, פסול ביום הראשון וכשר בשאר הימים (כשאין בנמצא אתרוג אחר), אך אם העוקץ נשבר כך שמעט ממנו נותר במקומו, כשר[14].

[1] שו"ע סימן תרמח סעיף כב: "שיעור אתרוג, קטן פחות מכביצה, פסול".

[2] רמב"ם פ"ח מלולב ה"ב: "אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה ושל טבל, פסול, של דמאי, כשר, שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני שמותר לו לאכול דמאי".

[3] ספר הליכות שלמה פ"י סעיף כב, ספר חזון עובדיה הלכות אתרוג סעיף ו. ועיין שו"ע סימן תרמח סעיף כא: "הירוק שדומה לעשבי השדה, פסול, אא"כ חוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו", ובמשנה ברורה ס"ק סה: "ר"ל היכא דידעינן טבע האתרוגים שבאותו מקום שדרכן לחזור אח"כ למראה אתרוג לאחר ששהו בכלי זמן מרובה, אז אפילו בעודו ירוק כשר דכיון שחוזר למראהו ע"כ נגמר פריו...".

[4] בספר נטעי גבריאל פרק לה סעיף ט כתב שלכתחילה אין ליטול אתרוג כזה, ובספר חזון עובדיה הלכות אתרוג סעיף יב הקל.

[5] שו"ע סימן תרמח סעיפים יב-יג: "מחוטמו ואילך, דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא, פוסל חזזית וכל שינוי מראה (כגון שחור ולבן) בכל שהוא (ודוקא כשנראה לכל, אבל אם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל, אין זה כל שהוא שפוסל)... חזזית הוא כמו אבעבועות, ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה מאתרוג".

[6] שו"ע שם סעיפים ט-י: "עלתה חזזית עליו, אם בשניים או בשלושה מקומות, פסול, ואם במקום אחד, אם עלה על רובו, פסול... י"א דהא דבב' ובג' מקומות פסול, היינו דוקא כשנתפשט הנימור ברובו אף על פי שבשטח החברבורות הוא מיעוט, אבל במיעוטו, כגון שכולם מצד אחד של אתרוג, כשר. ויש פוסלים אפילו במיעוטו של צד אחד". משנה ברורה ס"ק מב: "הלבוש וא"ר פסקו כדעה הראשונה וכן משמע גם בפמ"ג שאין פסול עד שיתפשט ברובו. מיהו אם נתפשט גם לצד השני של האתרוג... מקרי רובו (דהוי רוב הקיפו אף על פי שאינו רובו של כל האתרוג)", כף החיים ס"ק עד: "אמנם הר"ז אות כ' כתב דיש להחמיר כסברא אחרונה, אבל בשעת הדחק שא"א למצוא אתרוג אחר יש לסמוך על סברא הראשונה. וכן הוא דעת השו"ע... אכן בענין הזה כיון דאיכא פלוגתא במידי דיש בו ברכה וקי"ל סב"ל, יש לחוש לספק ברכות" (וכן כתבו בספר חזון עובדיה הלכות אתרוג סעיפים ח-ט ובהלכות ארבעת המינים למנהגי הספרדים בסוף קיצור שו"ע עם פסקי הגר"מ אליהו).

[7] ספר ארבעת המינים למהדרין עמודים שפב, שפד, שפט, ושצ, בשם פוסקי דורנו.

[8] משנה ברורה שם ס"ק מט: "כתבו הפוסקים דדוקא כשנולד החזזית מעצמות האתרוג, אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותה קוצים, כשר".

[9] רמ"א סימן תרמט סעיף ה: "אבל אם היה יבש או מנומר שפסול כל שבעת ימים, אף אם חתך היבשות או הנימור פסול כל שבעה, הואיל ובא מכח פסול". משנה ברורה ס"ק לח: "עיין בביאור הגר"א שמצדד לומר דלפי מה שפסק המחבר לעיל בסימן תרמ"ח סעיף י"ד דאם עלתה בו חזזית או שהוא מנומר וקילפו אם חוזר למראה האתרוג כשר, מוכח דפליג ע"ז. וכן מצדד המאמר מרדכי במסקנתו ע"ש. וע"כ מצדד המאמר מרדכי דיש לדון להקל בחתך היבשות או הנימור בשאר יומי, מאחר דסתם המחבר כדעת הרמב"ם וסיעתו דכל הפסולין משום מומין דכולל בזה בין שהפסול משום חסר או משום הדר כשר ביום טוב שני [וכלול בזה אף יבש או מנומר דטעמם משום הדר] אף בלא חתך, עכ"פ אין לנו להחמיר בחתך. ובמקום הדחק בודאי יש לסמוך ע"ז". משנה ברורה ס"ק מח: "וכן מה שכתב בהג"ה למעלה אבל יבש או מנומר שפסול כל ז', הוא ג"כ אזיל לשיטתו שמחמיר בהדר כל ז', אבל לדעת המחבר שהעתיק לשון הרמב"ם גם ביבש ומנומר אינו פסול אלא ביום א' בלבד".

[10] שו"ע סימן תרמח סעיף ב: "אתרוג שניקב... אם חסר כל שהוא, פסול, וי"א.. בחיסרון כאיסר. הגה... ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה, להכשיר חיסרון שאינו כאיסר". ביה"ל: "ודוקא כשנחסר מגוף האתרוג, אבל אם נחסר רק הקליפה העליונה שהיא כמין גליד על האתרוג, כשר לכו"ע". משנה ברורה ס"ק יא: "ואם יש ספק בזה אם הבשר קיים, אזלינן לקולא, כיון שהדעה אחרונה ס"ל אפילו בודאי יש חסרון כשר כל שאינו מפולש ואין החסרון בכאיסר, שפיר נסמוך ע"ז בספק לכל הפחות", וכ"כ בספר חזון עובדיה הלכות אתרוג סעיף יא. רמ"א סימן תרמט סעיף ה: "וחסר כשר בשאר ימים".

[11] רמ"א סימן תרמח סעיף ב: "ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן על ידי קוצים, אף על פי שיש בהם חסרון, שזהו דרך גדילתן. מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב, פסול..". משנה ברורה ס"ק י: "ר"ל שנראה לפעמים באתרוג שהיה בו נקב בעודו במחובר אלא שנקרם עליו עור ובשר מלמעלה, בזה יש להתיר, אבל אם אנו רואים שלא נקרם אלא יש שם נקב וחיסרון, אף על פי שנעשה ע"י קוצים בדרך גדילתו, פסול".

[12] שו"ע סימן תרמח סעיף ו: "נקלף הקליפה החיצונה שלו, שאינו מחסרו אלא נשאר ירוק כמות שהוא ברייתו, אם נקלף כולו, פסול, אם נשאר ממנו כל שהוא, כשר". משנה ברורה ס"ק כו: "אבל אם נקלף בשנים ושלושה מקומות אפילו במיעוט האתרוג אם אינו דומה לשאר האתרוג פסול דהוי כמנומר, ואם נקלף במקום חוטמו כשאינו דומה מקום הקילוף לשאר האתרוג אפילו בכל שהוא פסול, וכמו לענין חזזית לקמן בס"ט. וי"א דאין להחמיר בכל זה רק דוקא כשאם נשתנה מקום הקילוף למראה פסול כגון שחור ולבן אבל אם הוא מראה כשר אין לפוסלו, ובשעת הדחק יש לסמוך על זה".

[13] שו"ע סימן תרמח סעיף ז: "ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול. הגה, ויש מחמירין אם ניטלה השושנתא, דהיינו שאנו קורין פיטמא, וטוב להחמיר במקום שאפשר, מיהו לענין דינא אין לפסול אא"כ ניטל הדד, דהיינו העץ שראש הפיטמא עליו, והראש נקרא שושנתא. וכל זה דוקא שניטלה, אבל אם לא היה לו דד מעולם, כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו". משנה ברורה ס"ק ל: "מלשון ניטל הדד משמע דניטל העץ אף מה שתקוע בתוך האתרוג ונעשה שם כמו גומא ולפיכך פסול, אבל אם ניטל רק מה שלמעלה מן האתרוג אין להחמיר. וכן הסכים הט"ז לדינא. אבל יש מן הפוסקים שמצדדים להחמיר אפילו אם לא ניטל רק למעלה מן האתרוג וסוברים דזה הוי בכלל חסר לדידהו. ואם נשאר מן העץ למעלה מן האתרוג כל שהוא, דעת המג"א דאין להחמיר בזה".

רמ"א סימן תרמט סעיף ה: "וניטל פיטמתו או עוקצו, דינו כחסר וכשר מיום ראשון ואילך". משנה ברורה ס"ק לו: "ועיין במג"א שהביא דיש פוסקים שסוברין דניטל הפיטמא הוא משום הדר והוא מצדד ג"כ כוותייהו, וע"כ אין להקל בניטל הפיטמא כל ז'. ומ"מ אם א"א למצוא אחר יש לסמוך על המקילין, דבלא"ה רוב הפוסקים סוברין כהרמב"ם דאף אותן שפסולין משום הדר כשר בשאר יומי [א"ר], ומשמע מדבריו דיוכל לברך ג"כ, ויש שמפקפקין לענין ברכה. אכן, אם יצטרף עוד ספק בזה אם נטלה פיטמתו, בודאי יוכל לברך בשאר יומי".

[14] שו"ע סימן תרמח סעיף ח: "ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג ונשאר מקומו גומא, פסול. הגה, ואם ינטל קצת העץ ונשאר עובי כל שהוא שכל רוחב הגומא מכוסה, כשר". רמ"א סימן תרמט סעיף ה: "חסר כשר בשאר ימים, וניטל... עוקצו דינו כחסר וכשר מיום ראשון ואילך".