פרק יז

שאלה: אילו מנהגי אבילות ממשיכים לנהוג בי' באב? האם חייל שצריך לחזור ליחידתו בי' באב עם שחר, רשאי לכבס את מדיו במוצאי התענית? מה דין גילוח בבוקר שלאחר התענית?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל, ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי", והעיר הרמ"א: "הגה, ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר". מבואר א"כ שהאבילות נמשכת גם בי' באב. לעומת זאת נפסק במקום אחר בשו"ע[2]: "לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד", דהיינו, האבילות תמה מיד במוצאי התענית.

דעת רבים מהפוסקים[3] שאמנם מעיקר הדין האבילות מסתיימת מיד לאחר התענית, אך מ"מ נוהגים להמשיך את מנהגי האבילות של ימי בין המצרים (כאיסור אכילת בשר, רחיצה, תספורת, כיבוס וכו') גם ביום י' באב עד חצות היום, וכן מנהג האשכנזים ומקצת מהספרדים[4]. אולם יש מן הפוסקים[5] שחלקו על כך ונקטו שאין להחמיר במוצאי התענית אלא באכילת בשר ויין בלבד, ואילו שאר דיני האבילות פוסקים מיד בתום התענית, וכן מנהג רבים מהספרדים[6].

עוד מבואר באחרונים[7] שגם לדעת המחמירים, אם חל תשעה באב ביום חמישי, ניתן להקל ברחיצה, תספורת וכיבוס, כבר מבוקר יום ששי[8], מפאת כבוד השבת. יתר על כן, יש מפוסקי דורנו[9] שכתבו שמאחר שאין מנהגי האבילות בי' באב חמורים כבשבוע שחל בו תשעה באב, ניתן להקל בהם במקום צורך אף בשאר שנים.

א"כ מנהג האשכנזים (ומקצת מהספרדים) להמשיך את מנהגי האבילות של ימי בין המצרים (כאיסור אכילת בשר, רחיצה, תספורת, כיבוס וכו') גם ביום י' באב עד חצות היום, ואילו רבים מהספרדים נוהגים להקל ולהפסיק את רוב מנהגי האבילות מיד בתום התענית, מלבד לענין אכילת בשר ויין, שמחמירים (אף יותר מהאשכנזים) ונמנעים מאכילתם בי' באב במשך כל היום.

ומ"מ אף לדעת המחמירים, אם חל תשעה באב ביום חמישי, ניתן להקל ברחיצה, תספורת וכיבוס, לכבוד השבת, כבר מיום ששי בבוקר (ובמידת הצורך אף מיד בתום התענית). בשעת דחק ניתן להקל בכל זה אף בשאר שנים.

[1] סימן תקנח סעיף א.

[2] סימן תקנא סעיף ד.

[3] עיין משנה ברורה סימן תקנח ס"ק ג (וס"ק ב לענין איסור שמיעת כלי נגינה), וכף החיים שם ס"ק ו.

[4] כמבואר במשנה ברורה וכף החיים שם, וכן כתב בספר מקראי קודש פרק יא סעיפים ח, יז בשם הגר"מ אליהו.

[5] המאמר מרדכי, מובא בביה"ל שם ד"ה 'עד חצות'.

[6] עיין שו"ת יחוה דעת ח"ה סימן מא.

[7] משנה ברורה וכף החיים שם.

[8] ועיין בספר מקראי קודש (שם סעיף יט, בשם כמה פוסקים) שבמקום צורך אין צריך להמתין לבוקר, ומותר בכך כבר במוצאי התענית. ובשמירת שבת כהלכתה (פרק מב סעיף ה) כתב שלענין כיבוס מותר אף לכתחילה לכבס מיד במוצאי התענית.

[9] ספר פסקי תשובות שם אות ב, ספר נטעי גבריאל פרק פח סעיף ד לענין רחיצה, פרק פט סעיף א לענין כיבוס, ופרק צ סעיף א לענין נישואין, ספר מקראי קודש שם סעיף יז ובהערה שם, ועיין גם בשו"ת דברי יציב ליקוטים סימן נא, ובשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן רס.