פרק טו

שאלה: על אלו ענינים יש להקפיד בסעודה מפסקת? האם חיילים שסועדים יחדיו סעודה מפסקת בחדר האוכל, חייבים בזימון? האם חייל שחושש שבגלל המשימות המוטלות עליו יקשה עליו לצום, ובשל כך מעונין לסעוד סעודה משמעותית קודם הצום, רשאי לסעוד אחר הצהריים סעודה נוספת לפני סעודה מפסקת? האם מותר לשתות לאחר סעודה מפסקת, קודם כניסת הצום? האם חייל שאינו מתענה מסיבה מבצעית, או מפאת מחלה, חייב לאכול סעודה מפסקת?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "ערב תשעה באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת שאוכלה אחר חצות, בשר (או דגים), ולא ישתה יין, ולא יאכל שני תבשילין כו'[2]. אפילו בישל מין אחד בשתי קדירות מיקרי שני תבשילין, וכן יש להחמיר וליזהר משני מינים בקדירה אחת, אא"כ הוא דבר שדרכו בכך כל השנה כו'. נוהגים לאכול עדשים עם ביצים מבושלות בתוכם, שהם מאכל אבלים. הגה, ויש נוהגים לאכול ביצים קשות, שהוא ג"כ מאכל אבלים".

ברם, מבואר בשו"ע[3]: "כל זה בסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול עוד אחריה סעודת קבע, וכשהוא אחר חצות, אבל אם היה קודם חצות, או אחר חצות ודעתו לאכול אחריה סעודת קבע, אין צריך ליזהר בדברים הללו", ואכן כתב הרמ"א: "ומנהג בכל גלילות אשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה, ואח"כ מתפללין מנחה ואוכלים סעודה מפסקת. ונוהגין להרבות קצת בסעודה ראשונה, כדי שלא יזיק להם התענית הואיל ופוסקים מבעוד יום כמו ביום כיפורים. ויש קצת ראיה לזה ממדרש איכה רבתי. מיהו מי שיוכל לסגף עצמו ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו ומחמיר על עצמו, נקרא קדוש כנ"ל".

אמנם הרבה פוסקים[4] עוררו על מנהג זה, שיוצא שבניגוד להדרכת חז"ל, סועד למעשה סעודה דשנה קודם הצום, ואח"כ אוכל רק כעין 'זכר לסעודה מפסקת'. ברם, נראה שבמקום צורך ניתן לנהוג כמנהג זה.

עוד מובא בשו"ע[5]: "נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת (רמ"א: ואין צריך לחלוץ מנעליו). יש ליזהר שלא ישבו שלושה לאכול בסעודה המפסקת, כדי שלא יתחייבו בזימון". והעירו האחרונים[6] שגם אם בדיעבד ישבו ביחד, אין הדבר חשוב לקביעות, ואינם מזמנים.

מעבר לכך נפסק בשו"ע[7]: "אף על פי שאכל סעודה המפסקת, מותר לחזור ולאכול, אלא אם כן קיבל עליו בפירוש שלא לאכול עוד היום", והעיר הרמ"א: "וקבלה בלב אינה קבלה, אלא צריך להוציאו בשפתיו". ברם, יש מהפוסקים[8] שנקטו שאף קבלה בלב נחשבת קבלה.

מבואר א"כ שיש להקפיד שלא לאכול בסעודה מפסקת יותר מתבשיל אחד, ולא לאכול בחבורה, כדי שלא יתחייבו בזימון, (וגם אם בדיעבד ישבו ביחד, מ"מ אינם מזמנים). ונהגו לשבת על הקרקע בסעודה זו (אך אין צריך לחלוץ נעליים), ולאכול ביצים קשות, כדרך האבלים[9].

במקום צורך, שחושש שיקשה עליו לצום בלא לסעוד סעודה משמעותית קודם הצום, ניתן לסעוד סעודה נוספת קודם סעודה מפסקת, ולאחר שהות של כשעה לערך, לאכול את הסעודה המפסקת.

מותר לאכול לאחר הסעודה המפסקת, קודם כניסת הצום, למעט אם קיבל על עצמו במפורש להתחיל להתענות.

[1] סימן תקנב סעיפים א, ג, ה.

[2] והוסיף הרמ"א (שם סעיף א): "וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח, דברים שנוהג בהם בשאר פעמים, כדי שיתנהג בפרישות", וא"כ יש להימנע מאכילת מאכלי תענוגות שלא נועדו להשביע את רעבונו.

עוד הוסיף הרמ"א (שם סעיף ו): "ויש מחמירים לטבל אחר אכילתן פת באפר ולאוכלו, על שם ויגרס בחצץ שיני".

[3] שם סעיף ט.

[4] ראה משנה ברורה שם ס"ק כב, כף החיים שם ס"ק מו, וספר מקראי קודש פ"ב סעיף טו.

[5] שם סעיפים ז-ח.

[6] משנה ברורה שם ס"ק יט, כף החיים שם ס"ק מג, ילקוט יוסף דיני ערב תשעה באב סעיף ה. אמנם בספר חזון עובדיה פרק 'דיני סעודה מפסקת' סעיף יא כתב שבדיעבד שאכלו ביחד, יזמנו.

[7] סימן תקנג סעיף א.

[8] משנה ברורה שם ס"ק ב בשם הב"ח והגר"א.

[9] יש להעיר שכתב בספר הליכות שלמה (פרק טו סעיף ב) שסעודה זו היא בכלל שאר מנהגי האבילות על החורבן, ולכן גם אדם שלא יתאפשר לו לצום, מחויב במנהגי סעודה זו.