פרק ו

שאלה: כיצד יש לנהוג בענין אמירת 'עננו' בחזרת הש"ץ, כשאין שם מנין מתענים? האם מנין חיילים שרק חלק מהם צמים, רשאים לקרוא פרשת 'ויחל' בתענית? האם חייל שאינו מתענה רשאי לעבור לפני התיבה, לשמש בעל-קורא, או לעלות לתורה לקריאת 'ויחל' ?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אין שליח ציבור אומר 'עננו' ברכה בפני עצמה (משנה ברורה[2] - ואין קורין פרשת 'ויחל'), אא"כ יש בבית הכנסת עשרה שמתענין (משנה ברורה[3] - את התענית עד סופה), ואפילו אם יש בעיר עשרה שמתענין, כיון שאין בבית הכנסת עשרה שמתענין, לא".

ברם, דעת רבים מהפוסקים[4] שכן הדין דוקא בתענית שהציבור קיבל על עצמו בגלל צרה כלשהי וכד', ואילו בארבע התעניות הקבועות מדברי קבלה, אפילו אין שם אלא רוב מנין[5] שמתענים, והשאר חולים וכד', יכולים לומר 'עננו' בחזרת הש"ץ ולקרוא 'ויחל'.

יתר על כן, יש מהפוסקים[6] שכתבו שבארבע התעניות אומרים 'עננו' בחזרת הש"ץ וקוראים 'ויחל' אפילו אם יש שם רק מיעוט מתענים, ורק יקפידו שהעולים לתורה יהיו מהמתענים.

עוד נפסק בשו"ע[7]: "בתענית ציבור, שליח ציבור שאינו מתענה לא יתפלל", והיינו לפי שלא שייך שיאמר "עננו ביום צום תעניתנו", והוא אינו צם. אכן כתבו האחרונים[8] שאם כבר התחיל חזרת הש"ץ (או שאין אחר היודע לעבור לפני התיבה), יאמר בשומע תפילה "עננו ביום צום התענית הזה" (ולא כברכה בפני עצמה באמצע חזרת הש"ץ, בין 'גואל' ל'רופא').

כמו כן נפסק בשו"ע[9]: "יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית ציבור מי שלא התענה (משנה ברורה - או שאין בדעתו להשלים התענית), ואם הכהן אינו מתענה, יצא הכהן מבית הכנסת[10] ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה", אלא שהעירו האחרונים[11] שאם המדובר בקריאה בשחרית בתענית שחלה בשני וחמישי, ניתן להקל בזה, במיוחד אם כבר קראוהו, לפי שבכל מקרה ישנה מצוות קריאה באותו זמן, וממילא אין בברכתו על התורה משום חשש ברכה לבטלה[12].

לפיכך אם אין במנין לפחות ששה מתענים שישלימו תעניתם[13], אין שליח ציבור רשאי להוסיף את ברכת 'עננו' בחזרת הש"ץ (אלא יאמרנה ב'שומע תפילה'[14]), וכן אין קוראים בתורה פרשת 'ויחל'. כמו כן אף כשיש ששה מתענים, מי שאינו מתענה אינו רשאי לעבור לפני התיבה, או לעלות לתורה בקריאת 'ויחל', אולם רשאי לשמש בעל-קורא אם אין בעל קורא שמתענה[15].

עם זאת, יש שכתב[16] שקריאת פרשת 'כי תוליד' בשחרית של תשעה באב נתקנה על עצם האבילות ולא על הצום, ועל כן נקט שניתן לקרותה גם בלא רוב מנין מתענים ויש אף שהורו[17] שגם מי שאינו מתענה רשאי לעלות לתורה לקריאה זו.

(ועיין עוד בתשובה להלן בענין נשיאת כפיים במנחה במצבים אלו).

[1] סימן תקסו סעיף ג.

[2] שם ס"ק יד, וכן כף החיים שם ס"ק כט.

[3] שם ס"ק טו.

ואגב, עיין משנה ברורה (סימן קיט ס"ק יח) שכתב שאם בתחילת חזרת הש"ץ היו בביהכנ"ס עשרה שמתענים, וקודם שהתחיל הש"ץ 'עננו' הלכו מקצתן, אינו רשאי לאומרה כברכה בפני עצמה, אולם אם יצאו לאחר שהתחיל לומר ברכת 'עננו', יסיימה. ובספר חזון עובדיה (פרק 'דיני התפילה ואמירת עננו' סעיף ז) כתב שבמקרה הפוך שבתחילת התפילה לא היו מנין מתענים, והגיעו באמצע חזרת הש"ץ, יאמר הש"ץ 'עננו', ולאחר התפילה יוציאו ס"ת ויקראו פרשת 'ויחל'.

[4] שערי תשובה סימן תקסו ס"ק ד, בשם הברכי יוסף והמהר"ם בן חביב, הובא במשנה ברורה שם ס"ק יד (אם כי ציין בשער הציון שם שמשמע מהאליה רבה הפמ"ג והחיי אדם שלא נקטו כן), ובכף החיים שם ס"ק לב, ובאריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן נו, ובשו"ת יחוה דעת ח"א סימן עט.

[5] אמנם בשערי תשובה הנ"ל הסתפק אם די ברוב רגיל של ששה מתענים, או שמא בעינן דוקא רוב הניכר של שבעה מתענים, אולם בשו"ת קרן לדוד (סימן טז אות ב) חילק שדוקא לענין זימון בעשרה צריך שבעה שאכלו פת, לפי שהמיעוט שאכלו ירק ניכרים לכל, משא"כ לענין מנין בתענית, די ברוב רגיל, שכן המיעוט שאוכלים אינם ניכרים, וכדבריו הורו הציץ אליעזר והיחוה דעת הנ"ל.

[6] שו"ת חתם סופר סימן קנז, וערוך השולחן שם סעיף ז. ועיין עוד בחת"ס שם שנטה לומר שאפילו כולם חולים ואין שם כלל מתענים, מ"מ יקראו פרשת ויחל, הואיל וחז"ל תיקנו לקרותה ביום זה, אך סיים שיש עוד להתיישב בדבר.

[7] שם סעיף ה.

[8] משנה ברורה שם ס"ק יח.

[9] שם סעיף ו. ועיין בספר פסקי תשובות (שם אות ז) שלכתחילה צריך להקפיד שגם ה'בעל-קורא' יהיה מן המתענים, אולם להוצאה והכנסה, ולהגבהה וגלילה, אין מניעה למנות מי שאינו מתענה.

[10] ואם יש כהן אחר בביהכנ"ס, אינו צריך לצאת אלא רק ידאג שלא יקראוהו (משנה ברורה שם ס"ק כא). ועיין עוד במשנה ברורה (שם) שבדיעבד אם העלו מי שלא צם לקריאה שמחמת התענית, נחלקו הפוסקים אם רשאי לעלות, או שמא יש בזה חשש ברכה לבטלה.

[11] משנה ברורה שם ס"ק יט. ועיין עוד בהמשך דבריו (שם ס"ק כא) שאם הוא תלמיד חכם וקראוהו לעלות ובשל חשש חילול השם אינו יכול לומר שאינו מתענה, יעלה.

[12] מטעם זה מבואר בילקוט יוסף (הלכות ארבע תעניות סעיף ל) שגם לאידך גיסא, אם בטעות התחילו בשני וחמישי את קריאת היום, אין צריך לחזור ולקרוא 'ויחל'. כמו כן מובא בספר חזון עובדיה ארבע תעניות פרק 'דיני קריאת התורה' סעיף ט, בספר הליכות שלמה פרק יג סעיף יב, בספר פסקי תשובות (שם אות ד) שהרבה אחרונים הורו שכשחלה התענית בשני או חמישי ואין שם ששה מתענים, יקראו את קריאת היום במקום פרשת 'ויחל'.

[13] עיין בספר תפילה כהלכתה פרק כג סעיף מה, שכתב בשם ספר שערי עזרא סימן לו, שבבית כנסת שציבור מתפלליו זקנים וחולים שבד"כ אינם מתענים, חובה לשאול ולברר מי מהם מתענה, ויש לשואלם גם כדי לוודא אם יש ששה מתענים, וכן יש לנהוג בבית כנסת צבאי בו מתפללים לוחמים שלגביהם קיימת סבירות שאינם מתענים.

[14] כן כתב במשנה ברורה סימן תקסו ס"ק יג, אולם הילקוט יוסף (הלכות ארבע תעניות סוף הערה 66) הביא שיש החולקים על כך, ולכן שב ואל תעשה עדיף, ורק אם יש ששה או שבעה מתענים בבית הכנסת, אלא שחלקם התפללו כבר במקום אחר ושמעו כבר ברכת 'עננו', יאמר הש"ץ 'עננו' ב'שומע תפילה'.

[15] ילקוט יוסף (מועדים הלכות ארבע תעניות מהדורה תשמח סעיף לג).

[16] שו"ת חלקת יעקב סוף סימן רטו.

[17] שו"ת שנות חיים לגר"ש קלוגר סימן שמב, שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן רסא.

אגב, עיין בספר נטעי גבריאל (פרק פה סעיף טו) שהביא מחלוקת בין מורי הוראה אם ציבור שנבצר מהם לקרוא פרשת 'כי תוליד' בתשעה באב בשחרית, יקראוה במנחה במקום פרשת 'ויחל', לפי שהיא עיקר תקנת הקריאה ביום זה, או שיקראו 'ויחל' לפי שזמנה במנחה, ושקריאתה תדירה יותר.