פרק ג

שאלה: האם חייל שמשרת בגיזרה ששוררים בה תנאי שרב, רשאי להקל ולרחוץ בי"ז בתמוז? ומה דין רחיצה לחיילים ששבו באמצע ט' באב מפעילות מפרכת כשהם שטופי זעה? האם חייל שביצע טיפול שמנים חיוני ברק"מ בתשעה באב, רשאי לדברי הכל לשטוף את ידיו לאחר מכן, או עדיף שיימנע מכך? והאם לכתחילה ראוי להימנע מהדחת כלים בצום, כדי שידיו לא ירטבו?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל (תענית) שהוא משום אבל, כגון תשעה באב..., אסור (לרחוץ) בין בחמין בין בצונן, כל (תענית) שהוא משום תענוג (כלומר, שנקבעה משום צער, ועל כן הנהיגו להימנע בה מתענוג), כגון תענית ציבור, בחמין אסור, בצונן מותר". א"כ מבואר שבתשעה באב אסור לרחוץ כלל, ואילו בשאר תעניות אסור לרחוץ בחמין ומותר בצונן.

ברם, במקום אחר נאמר בגמרא[2]: "אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא מאי דכתיב "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה"..., אמר רב פפא הכי קאמר, בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום (כגון בזמנינו) - רצו מתענין רצו אין מתענין. אי הכי תשעה באב נמי (יהיה תלוי ברצונם וקבלתם)? אמר רב פפא שאני תשעה באב הואיל והוכפלו בו צרות, דאמר מר בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר". דהיינו, חובת התעניות בימינו (מלבד תשעה באב) נובעת מקבלתן ע"י הציבור.

לאור זאת כתבו התוס': "ועכשיו שאין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב, מותרין אפילו בחמין אפילו י"ז בתמוז וצום גדליה, כך פסק ראבי"ה, ורבינו יואל אביו אסר לרחוץ בחמין".

וכן נפסק בשו"ע[3]: "צומות הללו, חוץ מתשעה באב, מותרים ברחיצה". ובאר המשנה ברורה[4]: "דבשעה שרצו וקיבלו עליהם לצום בכל הארבע תעניות הנ"ל, לא קיבלו עליהם שיהיו בחומר תענית ציבור כתשעה באב, לפי שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה", וכן מנהג הספרדים[5]. ומ"מ הוסיף המשנה ברורה[6] וכתב: "ובעל נפש יחמיר בכולן כמו בתשעה באב, (שער הציון: דהיינו בחמין, אבל בצונן יש לומר דשרי בג' צומות, והוא הדין פניו ידיו ורגליו בחמין יש לומר דשרי), אלא שאם חל ... עשרה בטבת בערב שבת אין להחמיר ברחיצה בחמין, מפני כבוד השבת".

עוד יש להוסיף שאפילו לענין יום הכיפורים שאיסור הרחיצה בו הוא מן התורה לדעת חלק מהראשונים[7], נפסק בשו"ע[8]: "ואם היו ידיו או רגליו או שאר גופו מלוכלכים בטיט או בצואה, או שנטף דם מחוטמו, מותר לרחצם, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג", ועל דרך זו נפסק בשו"ע לענין תשעה באב[9]: "ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה, מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו, אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך. נוטל אדם ידיו שחרית, וצריך ליזהר שלא יטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו". כמו כן מובא באחרונים[10] שמותר להדיח כלים ומאכלים, הגם שידיו נרטבות אגב כן.

לפיכך מעיקר הדין אסור לרחוץ רק בתשעה באב, ואעפ"כ יש מהאשכנזים שנהגו להחמיר ולהימנע מרחיצת כל גופו במים חמים גם בשאר תעניות[11]. אכן, פשוט שבמקום צורך (כגון חייל הסובל מזיעה מרובה, או אם התענית חלה ביום ששי, וצריך לרחוץ לכבוד שבת) ניתן להקל ברחיצה בשאר תעניות (ואפילו בחמין)[12].

מעבר לכך יש להוסיף שהסרת לכלוך מהגוף אינה בכלל זה, ומותר אפילו בתשעה באב לשטוף באופן נקודתי את המקום המלוכלך, ובאותה מידה נוטל אדם אצבעות ידיו בבוקר תשעה באב בכדי להסיר את הרוח הרעה מידיו, וכל שכן שניתן להדיח חפצים למיניהם, הגם שידיו נרטבות אגב כן.

[1] תענית יג ע"א.

[2] ראש השנה יח ע"ב.

[3] סימן תקנ סעיף ב.

[4] שם ס"ק ו.

[5] ספר חזון עובדיה הלכות ארבע תעניות סעיף ט (והביא בהערה שם שגם מגדולי פוסקי האשכנזים שהורו שאין להחמיר בכך), וכן כתב בשו"ת מלומדי מלחמה סימן ק.

[6] שם. ועיין גם בביה"ל ריש סימן תקנא שכתב: "ואפשר דיש להחמיר (ברחיצה) בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח (אב) עד התענית [א"ר ופמ"ג]".

[7] ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך 'יום הכיפורים' אות ג.

[8] סימן תריג סעיף א.

אגב יש להעיר שכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ב): "שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג - מלשון זה משמע דאם הזיע הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה, מותר, כיון שאינה רחיצה של תענוג. ומ"מ מי שאינו איסטניס ואין צריך לרחיצה זו כל כך, נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה, כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא", ובשער הציון באר שהדבר תלוי במחלוקת בין הלבוש המג"א והא"ר שהקלו, לבין הב"ח הט"ז והפר"ח שהחמירו.

[9] סימן תקנד סעיף ט-י.

[10] משנה ברורה שם ס"ק יט, כף החיים שם ס"ק מד.

[11] עיין בשער הציון סימן תקנ ס"ק ח שכתב בשם הפמ"ג שרק כל גופו אסור בחמין אבל פניו ידיו ורגליו מותר, וכן כתב בערוך השולחן סימן תקמט סעיף ה. עיין בענין זה בספר מקראי קודש (פ"ג הערה ח) שכתב בשם הגרי"ש אלישיב והגר"מ אליהו שאפשר להקל להשתתף בשיעור שחייה ביום תענית, בתנאי שאין לו הנאה מכך. לאור זאת ראוי להימנע מהשתתפות במד"ס בבריכה, שאמנם כעיקרון אינו רחיצה של תענוג, אך יש בו רגעים של הרפייה והשתובבות (כגון בהפסקה בין תרגיל לתרגיל).

[12] אגב יש להוסיף שנפסק בשו"ע (סימן תקסז סעיף ג): "מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית, בתענית ציבור לא כשר למיעבד הכי", ומ"מ כתבו בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן קט) ובילקוט יוסף (הלכות ארבע תעניות סעיף יג) שבמקום צורך ניתן להקל בזה בשאר תעניות, ובלבד שיזהר לא לשתות מהם, ואילו בתשעה באב אין להקל אלא במקום צער גדול (וביוכ"פ יש להחמיר אפילו במקרה כזה).