פרק יא

שאלה: האם חייל שיוצא בפורים לפני הצהריים לסיור ממושך, רשאי לערוך את סעודת פורים בבוקר? ומה דין סעודת פורים שמקיימה בליל פורים? האם ניתן לצאת ידי חובת סעודת פורים בארוחת בוקר רגילה? כיצד יקיימו חיילים את מצות שתיית היין בפורים?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "מצות יום ארבעה עשר לבני כפרים ועיירות ויום חמישה עשר לבני כרכים להיות יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים כו', וסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו". וכתב הרמ"א[2]: "מצוה להרבות בסעודת פורים, ובסעודה אחת יוצאים כו'. גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה כו'. נוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה כו', ורוב הסעודה צריכה להיות ביום, ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת. ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית, הרשות בידו".

והנה, מדברי הרמב"ם הנ"ל[3] מבואר שצריך לאכול בה בשר, ולדעת הרבה פוסקים[4] צריך אף לאכול בה פת, אמנם למעשה[5] גם מי שלא מתאפשר לו לאכול סעודה מפוארת עם לחם ובשר, ישביח מעט את תפריט הסעודה בפורים יותר משאר הימים, ויתקן בכך סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו.

עוד יש להוסיף שנפסק בשו"ע[6]: "חייב איניש לביסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". והעיר הרמ"א: "ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים".

אמנם פשוט[7] שחיילים בצבא פטורים ממצוה זו, שהרי מצות שמירת הציבור מוטלת עליהם ובשל כך עליהם לשמור על צלילות דעת, אולם אם מתאפשר להם יטעמו מעט יין, אך רק באישור מפקדם. (ע"פ פקודות הצבא[8] חל איסור על שתיית משקה משכר, אלא באישור ובאחריות מפקד היחידה שדרגתו אל"ם לפחות).

מבואר א"כ שמצוה לסעוד בפורים סעודה מכובדת עם לחם ובשר, ואם אין הדבר באפשרותו, ישביח לכל הפחות מעט את תפריט הסעודה, ויתקן בכך סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו.

אין יוצאים ידי חובה בסעודה שעורכים בליל פורים (אם כי ראוי להרבות קצת בסעודה גם בליל פורים), לעומת זאת ניתן לקיים את הסעודה בכל שעה משעות היום.

חיילים בצבא אסורים בשתיית יין, שהרי מצות שמירת הציבור מוטלת עליהם ועליהם לשמור על צלילות דעת, אולם אם מתאפשר להם יטעמו מעט יין, אך רק באישור מפקד בכיר.

[1] פ"ב ממגילה הל' יד-טו.

[2] סימן תרצה סעיפים א-ב.

[3] וכ"כ ערוך השולחן שם סעיף א, וכן מוכח דעת השו"ע (סימן תרצו סעיף ז) שכתב: "יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא לשמוח בפורים", ועיין גם בשו"ת דברי משה (סימן מ) שדייק מלשון הרמב"ם שבמועדים יש מצות אכילת בשר לעורר את הלב לשמחת החג, ואילו בפורים המשתה ואכילת הבשר הן גוף המצוה.

אמנם במג"א (שם ס"ק טו) פקפק אם יש חובה בכך, ולכאורה גם מסתימת השו"ע וכמעט כל הפוסקים בדין הסעודה משמע שצריך רק להרבות בסעודה, אך לא הזכירו שצריך לאכול בשר, ועיין גם בהגמ"י על הרמב"ם שם שכתב בשם הראבי"ה שכל דברי הרמב"ם אינם אלא למצוה בעלמא ולא לעכב, וכן באר בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן צג) "דגם הרמב"ם ז"ל מודה שאם לא אכל בשר יוצא ידי סעודה, אלא שלא יצא ידי ריבוי סעודה כולו. או יאמר בדיוק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, וי"ל בתרי אנפי, או יאמר דס"ל דיאכל בשר בכל אופן ואם אפשר יתקן עוד סעודה נאה מחוץ לבשר, או יאמר דהכי קאמר יאכל בשר אם אפשר ואם לא אפשר אזי יתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, אלא שבשר מצוה מן המובחר אבל אינו לעיכובא".

[4] כן דעת המהרש"ל המובא במג"א סימן תרצה ס"ק ט, ועיין באריכות בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן פט) שהוכיח שכן דעת המאירי והראבי"ה, וכ"כ המור וקציעה (שם): "פשוט וידוע מאד הוא שכל מקום שנאמר סעודה אינה אלא בפת, ואין קביעות אלא בפת גמור", וכן כתב ערוך השולחן שם סעיף ז.

אמנם לדעת המג"א (שם) אין חובה לאכול פת בסעודת פורים, וכ"כ באליה רבה שם סוף ס"ק ז, ובברכי יוסף שם ס"ק א, ובאריכות בשו"ת יחוה דעת (שם) בשם עוד פוסקים.

[5] כן מבואר בשו"ת משנה הלכות שם, וכפי שהתבאר בהערות דלעיל, רבים מהפוסקים נקטו שאין כלל חובה לאכול דוקא בשר ולחם בסעודת פורים.

[6] סימן תרצה סעיף ב.

[7] בספר מקראי קודש (פרק יג הערה מג) כתב בשם הגר"מ אליהו שחיילים פטורים ממצות שכרות, ובשם הגר"א נבנצל שההוראה הכללית צ"ל שישתו מעט יין.

[8] פקודת מטכ"ל 33.0220.