פרק ז

שאלה: כיצד ינהג מפקד שנאלץ לצאת באמצע קריאת המגילה לשיחת טלפון דחופה, ולא שמע חלק מהקריאה? האם חייל שנימנם באמצע הקריאה יצא ידי חובה? כיצד ינהג חייל שהגיע לבית הכנסת לאחר שכבר החלו בקריאת המגילה, או שנאלץ לצאת לפני סיום קריאת המגילה בביהכנ"ס?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "קראה סירוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא[2]. הגה, ואפילו סח בינתיים" (אולם אם שח בין הברכות לתחילת הקריאה, חייב לחזור ולברך[3]). ובהמשך נפסק[4]: "קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא". (משנה ברורה - "דבקריאה כיון שקורא כראוי הרי מוכח שרמי אנפשיה לומר שפיר, משא"כ בשמיעה בודאי חסר לו כמה תיבות"). מבואר א"כ שיוצאים ידי חובה בקריאה מקוטעת, ואפילו התנמנם או דיבר בינתיים, ובלבד שלא יחסיר חלקים ממנה.

עוד נפסק בשו"ע[5]: "בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא". דהיינו גם מי שלא שמע חלקים מהקריאה רשאי להשלימם בעצמו, ובדלית ברירה אפילו בקריאה מתוך מגילה מודפסת. ברם, יש לזכור שלא ניתן להשלים חלקים אלה בתום הקריאה, אלא עליו להשלימם לאלתר, שכן נפסק בשו"ע[6]: "הקורא את המגילה למפרע, לא יצא. קרא פסוק ראשון ודילג השני וקרא שלישי ואח"כ חזר וקרא השני, לא יצא, מפני שקרא למפרע פסוק אחד", כלומר, יש להקפיד על קריאת המגילה כסדרה[7].

לפיכך חייל ששח בין הברכות לתחילת הקריאה, חייב לחזור ולברך (ואם דיבר בתום קריאתה, לא יברך את ברכת 'הרב את ריבנו', משום ספק ברכות להקל). לעומת זאת חייל שנאלץ להפסיק באמצע הקריאה אפילו לזמן ממושך, ואפילו דיבר בינתיים, רשאי לחזור למקום שפסק. יתרה מזאת, חייל שלא שמע חלקים מהמגילה (אפילו עד חציה), מפאת רעש או שנימנם וכד', רשאי להשלימם בעצמו, ובדלית ברירה אפילו בקריאה מתוך מגילה מודפסת, ובלבד שישלימם לאלתר ולא לאחר הקריאה (שכן יש להקפיד על קריאת המגילה כסדרה).

לאור זאת, חייל שהגיע לבית הכנסת לאחר שכבר החלו בקריאת המגילה, יברך את ברכות המגילה ויקרא בזריזות בעצמו את תחילת המגילה עד שיגיע למקום שהציבור אוחז בו. באותה מידה חייל שנאלץ לצאת לפני סוף קריאת המגילה בביהכנ"ס, ישמע את רוב המגילה (עד פרק ה' פסוק ז') מה'בעל-קורא' וישלים את סוף הקריאה בזריזות בעצמו (אך לא יברך לאחריה, שכן לדעת רבים מותר לברך את ברכת 'הרב את ריבנו' רק בציבור).

[1] סימן תרצ סעיף ה.

[2] העיר המשנה ברורה (שם ס"ק יח) שאם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס הלכתי, דהיינו שבאמצע הקריאה הוברר שהמקום מטונף וא"א להתפלל בו, חוזר לראש (אך אינו מברך שנית). לעומת זאת יש לציין שהספרדים מקילים שאף בכה"ג יחזור למקום שפסק (עיין שו"ע ורמ"א בריש סימן סה).

[3] כן מפורש במשנה ברורה סימן תרצב ס"ק ט, ועיין בשער הציון (שם ס"ק יב) שהסתפק אם דיבר בתום קריאת המגילה אם רשאי לברך את הברכה האחרונה ('הרב את ריבנו'), ונראה למעשה שלא יברך משום סב"ל.

ואגב, עיין עוד במשנה ברורה שם שכתב: "ולפעמים אפילו לכתחילה מותר, כגון לשאול בין הפרקים מפני הכבוד, כמו לענין קריאת שמע בסימן ס"ו", ובשער הציון (שם ס"ק יא) הוסיף: "ובשלטי גבורים מסתפק מה נקרא במגילה בין הפרקים. והגאון מהרש"ק כתב דפרקים נקראת בין תחילתה לאיש יהודי ובין איש יהודי לבין בלילה ההוא, ע"ש. ובמחצית השקל מביא בשם לחם חמודות פרק היה קורא, כיון שיש בה פרשיות, אע"פ שהן פרשיות סתומות, מכל מקום פרקים נקראו".

[4] סימן תרצ סעיף יב.

[5] שם סעיף ג.

[6] שם סעיף ו.

[7] וכעין כל זה כתב המשנה ברורה (סימן תרפט סוף ס"ק ה): "ודע דמי שכבדו אזניו או שהוא רחוק מן הבימה ואינו יכול לשמוע היטב מן הקורא, יזהר לקרות לעצמו ממגילה כשרה, או עכ"פ יאחוז חומש והתיבות שיחסר לו יאמר תיכף מן החומש".