פרק ו

שאלה: האם חייל שיודע שלא יתאפשר לו לקרוא את המגילה בזמנה, רשאי לקרותה במועד מוקדם יותר? האם חייל בן עיר שנבצר ממנו לקרוא את המגילה בי"ד באדר, רשאי לקרוא את המגילה בט"ו?

תשובה: שנינו[1]: "מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלושה עשר בארבעה עשר בחמישה עשר (באדר), לא פחות ולא יותר. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמישה עשר, כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה", וכתב הרמב"ם[2]: "במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה, בזמן שיש להם לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא יום ארבעה עשר ויום חמישה עשר, בני כפרים ובני עיירות קוראין בארבעה עשר, ובני כרכין קוראין בחמישה עשר".

עם זאת מובא בראשונים[3] שבדלית ברירה ניתן להקדים ולקרוא את המגילה בלא ברכה בי"ג, י"ב או י"א, הואיל וימים אלה הוכשרו לקריאה, ויש אף שהתירו לקרותה בכה"ג מתחילת החודש, שכן נאמר בירושלמי[4]: "תני בשם רבי נתן כל החודש כשר לקריאת המגילה, מה טעמא? והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'. א"ר חלבו ובלבד עד חמישה עשר, דא"ר אבהו בשם ר' לעזר לא יעבור ולא יעבור". ועל דרך זו יש מהראשונים[5] שכתב שמי שנבצר ממנו לקרוא את המגילה בי"ד, רשאי לקרותה בלא ברכה בט"ו.

וכן נפסק בשו"ע[6]: "המפרש בים והיוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו, יקראנה בי"ג או בי"ב או בי"א, בלא ברכה. ואם אי אפשר להמתין עד ימים הללו, י"א שקורא אפילו מתחילת החדש. (הגה, והכי נהוג. מיהו אם נזדמן לו אח"כ מגילה, חוזר וקורא אותה (בברכה) ביום י"ד, אפילו קראה תחילה ביום י"ג, מ"מ קרא אותה שלא בזמנה). בן עיר שהיה בספינה או בדרך ולא היה בידו מגילה, ואח"כ נזדמנה לו בט"ו, קורא אותה בט"ו (בלא ברכה[7])".

עוד יש להוסיף שנאמר בגמרא[8]: "אמר רב מגילה בזמנה (ביום פורים) קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה (כשנאלץ לקרותה במועד אחר) בעשרה. רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא, וחש ליה רב להא דרב אסי". א"כ אין חולק על כך שהקורא את המגילה שלא בזמנה צריך לקרותה במנין.

ברם, נחלקו ראשונים[9] אם ההבנה שצריך מנין, היינו שלכתחילה צריך לדאוג למנין, או שמא משמעות הגמרא שגם בדיעבד אינו יוצא בקריאה בלא מנין. למעשה מובא באחרונים[10] שהקורא מגילה שלא בזמנה צריך לטרוח לקבץ מנין, אולם בדיעבד יצא גם בלא מנין.

יש לציין שהעירו האחרונים[11] שדוקא את מקרא המגילה הקלו חז"ל להקדים בשעת דחק למועד מוקדם יותר, אבל סעודת פורים, וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים, אין לקיים אלא בזמנם.

מבואר א"כ שבדלית ברירה, כשלא ניתן לקרוא את המגילה בזמנה, יש להקדים ולקרותה בלא ברכה בי"ג, י"ב או י"א באדר (ביום, וראוי גם לקרוא בלילה[12]), ואם לא מתאפשר לו לקרוא גם בימים אלה, יקדים ויקראנה בלא ברכה אפילו מתחילת החודש. (ועל דרך זו בן עיר שנבצר ממנו לקרוא את המגילה בי"ד, רשאי לקרותה בלא ברכה בט"ו).

הקורא את המגילה שלא בזמנה צריך לקרותה במנין, ורק אם טרח הרבה ולא עלה הדבר בידו, יקראנה בלא מנין.

הנאלץ לקרוא את המגילה קודם זמנה ולאחר מכן התאפשר לו לקרותה בזמנה, יחזור ויקראנה בברכה.

[1] מגילה פ"א משנה א.

[2] פ"א ממגילה ה"ט.

[3] ב"י סוף סימן תרפח בשם הרוקח המרדכי ובעה"מ.

[4] שם פ"א ה"א.

[5] שבולי הלקט סימן קצה.

[6] סימן תרפח סעיפים ז-ח.

[7] משנה ברורה שם ס"ק כג (והעיר שם בשער הציון שכן דעת הרבה פוסקים, ובניגוד לשיטת הט"ז שרשאי אף לברך בכה"ג).

[8] מגילה ה ע"א. (יש להעיר שסוגיה זו אינה מהווה מקור מפורש לאפשרות קריאת המגילה במועד אחר, שכן אפשר שהיא עוסקת בהקדמת בני הכפרים ליום הכניסה, או בהקדמת מוקפין לי"ד באדר כשט"ו חל בשבת).

[9] עיין ב"י סוף סימן תרצ.

[10] משנה ברורה סימן תרפח ס"ק כ, וסימן תרצ ס"ק סא.

[11] משנה ברורה סימן תרפח ס"ק כ.

[12] עיין במשנה ברורה (שם ס"ק כ) שהביא שהראשונים הסתפקו אם צריך במקרה כזה לקרוא גם בלילה.