פרק ב

שאלה: האם חיילים שלא קראו אחת מארבע הפרשיות בשבת בבוקר, רשאים להשלימה במנחה? האם ניתן להשלים את קריאת הפרשייה בשבת הבאה? כיצד ינהגו חיילים שלא התאפשר להם לשמוע את פרשת זכור בשבת שלפני פורים?

תשובה: דעת החיד"א[1] שחז"ל תיקנו לקרוא את ארבע הפרשיות דוקא בשחרית בשבת, כמפטיר לקריאת פרשת השבוע, ולכן מי שלא קרא את הפרשייה בזמנה, אינו רשאי להשלים את הקריאה במנחה[2]. אולם יש פוסקים[3] שנקטו שהתקנה היתה לקרוא כל אחת מהפרשיות בשבת מסוימת, אך לאו דוקא בשחרית, ועל כן הורו שמי שלא קרא בשחרית רשאי לקרוא בהמשך השבת, ויש אף שכתב[4] שגם החיד"א יודה שבקריאת פרשת זכור שחיובה מן התורה יש להקל ולהשלימה בהמשך השבת[5]. (ומ"מ נראה שלכתחילה יש להקדים את קריאת הפרשייה לתפילת מנחה, וכעין שמצינו באחרונים[6] שאם נבצר מהם לקרוא את הפרשה בשבת בבוקר "יקראו הסדר של שחרית קודם התחלת המנחה, ואחר כך יאמרו אשרי ובא לציון, ואחר כך יקראו קריאה של מנחה כנהוג"[7]).

יתר על כן, יש מפוסקי דורנו[8] שכתבו שאע"פ שמובא באחרונים[9] שמי שנבצר ממנו לקרוא את הפרשייה במשך השבת, אינו רשאי להשלים את קריאתה בשבת אחרת, מ"מ את פרשת פרה שייך לקרוא גם ב'שבת פרשת החודש' (ויקראוה לשביעי קודם שיקראו את פרשת החודש למפטיר), שאף אז מתקיימת התקנה לעורר על הטהרה לקראת הפסח, מה גם שיש אומרים שחייבים לקרותה מן התורה.

עוד יש להוסיף שכתב המגן אברהם[10] שבשעת דחק ניתן לצאת ידי מצות זכירת עמלק בקריאת פרשת 'ויבוא עמלק' הנקראת בפורים, שכן גם בה מוזכר מעשה עמלק, אולם יש מהאחרונים[11] שהשיגו על כך, לפי שבציווי נאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק כו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", ובפרשת 'ויבוא עמלק' לא מוזכרות כלל המצוות לזכור ולמחות.

פיתרון נוסף למי שלא שמע קריאת פרשת זכור מובא בפוסקי דורנו[12] שיתכוון לצאת בשמיעת פרשה זו כשיגיעו לקרותה על סדר פרשות השבוע בשבת פרשת כי תצא (ויקפיד לבקש מה'בעל-קורא' שיתכוון להוציאו). אולם יש מפוסקי דורנו[13] שנקט שעדיף לצאת בקריאת 'ויבוא עמלק' בפורים, כיון שחז"ל תיקנו להקדים את זכירת עמלק למחייתו בפורים.

לפיכך חיילים שנבצר מהם לקרוא את אחת הפרשיות בשחרית בשבת, יקראוה בברכה בהמשך השבת (במיוחד אם המדובר בקריאת פרשת זכור שחיובה מן התורה), אך את ההפטרה יקראו בלא ברכה, כמו כן אם ניתן הדבר ישתדלו להקדים את קריאת הפרשייה לתפילת מנחה.

במידה וידוע שלא יתקבץ מניין במהלך יום השבת, אלא רק בתפילת ליל שבת, יש מגדולי הפוסקים שהנהיג לקרוא פרשת זכור בליל שבת, בלא ברכה[14].

ציבור שנבצר מהם לקרוא את הפרשייה במהלך השבת, אינם רשאים להשלים את קריאתה בשבת אחרת (אם כי יש אומרים שבדיעבד ניתן להשלים את קריאת פרשת פרה בשבת פרשת החודש).

מי שלא שמע קריאת זכור, יתכוון לצאת בקריאת פרשת 'ויבוא עמלק' הנקראת בפורים, וכן בקריאת פרשת זכור כשיגיעו לקרותה על סדר פרשות השבוע בשבת פרשת כי תצא, ויבקש מה'בעל-קורא' שיתכוון להוציאו.

[1] בברכי יוסף סימן תרפה ס"ק ג ובשו"ת יוסף אומץ סימן כז (וע"ש שהעיר גם שלא מצינו שיקראו בתורה פחות משלושה עולים). ובספר מקראי קודש (פ"א סעיף ז) כתב בשם הגר"מ אליהו שעפ"ז מרגע שהכניסו ס"ת להיכל, אינם רשאים עוד להשלים את קריאת הפרשייה אלא בלא ברכה.

[2] אגב יש להוסיף שכתב המשנה ברורה (סימן תרפה ס"ק ב, והובאו דבריו גם בכף החיים שם ס"ק ז-ט) שציבור ששכחו לקרוא את אחת הפרשיות: אם נזכרו מיד לאחר שקראו מפטיר מפרשת השבוע, יוציאו ס"ת נוסף ויניחוהו לצד הראשון, יאמרו קדיש, ויקרא עולה אחר את הפרשייה בברכות לפניה ולאחריה, וימשיכו לקרוא את ההפטרה מעניינו של יום. אם נזכרו לאחר שכבר התחיל לברך על ההפטרה, יקרא ג' פסוקים מהפטרת השבוע בלא לברך לאחריהם, ולאחר מכן יוציאו ס"ת ויקרא עולה אחר את הפרשייה בברכות לפניה ולאחריה, יאמרו קדיש לאחריה, וימשיך לקרוא את ההפטרה מעניינו של יום בלא ברכה לפניה, ויברך לאחריה. ואם נזכרו לאחר שכבר קראו את הפטרת השבוע, יוציאו ס"ת ויקראו את הפרשייה בברכות לפניה ולאחריה ועם קדיש לאחריה, ולאחר מכן יקראו את ההפטרה בלא ברכות לפניה ולאחריה.

ובספר חזון עובדיה (דיני ארבע פרשיות סעיף ז) הוסיף שאם טעו והתחילו את הפטרת פרשת השבוע במקום את הפטרת הפרשייה, יעברו באמצע ההפטרה לקרוא את הפטרת הפרשייה בלא לברך לפניה, אך אם כבר סיימו לקרותה ובירכו את הברכות שלאחריה, יחזרו לקרוא את הפטרת הפרשייה בלא ברכות.

[3] ספר מקראי קודש פ"א סעיף ח בשם הגר"ש ישראלי, וכן כתב בספר יד בקריאת התורה (פרק פה סעיף יד) בשם הגר"נ קרליץ שיכול לקרות אחר קריאת התורה של מנחה עד סוף היום, וכן משמעות דברי רע"א על השו"ע שם שכתב: "אם שכחו ולא קראו פרשת שקלים, מוציאים ס"ת וקוראים פרשת שקלים בברכה לפניה ולאחריה, ואם לא נזכרו עד לאחר השבת, אין לה תשלומין", משמע שכל עוד לא עברה השבת, תקנת הקריאה במקומה עומדת. וקצת משמע כן גם במשנה ברורה (שם ס"ק ב) שכתב בשם ספר שערי אפריים: "אם אירע שלא קראו הפרשה מענינו של יום, אין לה תשלומין לשבת הבאה". ולכך נראה שנטה בשו"ת שבט הלוי ח"ד סימן עא (וע"ש שמצא כן מפורש בספר זכור לאברהם ח"א ערך ס"ת), אם כי למעשה הקל שם דוקא לציבור שנאנס ונבצר ממנו לקרוא בבוקר, אך לא ליחידים שהתרשלו בכך. (ועיין בספר חזון עובדיה (שם סעיף ו) שלאחר שהביא את הדעות השונות כתב ששב ואל תעשה עדיף).

[4] שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כא (והעיר שם שמצינו בהקהל ובקריאת הכה"ג ביוכ"פ שבקריאות שחיובן מן התורה קורא עולה אחד).

[5] אגב, נראה שהמחלוקת כאן אינה תלויה בהכרח במחלוקת בענין האפשרות להשלים בימי שני חמישי ושבת את הקריאה במנחה (עיין בענין זה לעיל ח"א פרק טו תשובה א, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ד סימנים טז-יז, שלדעת החיד"א התקנה היתה לקרוא בבוקר דוקא, ועל כן בין בחול בין בשבת לא ניתן להשלים את הקריאה במנחה, ואילו לדעת הדגול מרבבה זמנה בדיעבד כל היום), שכן תקנת ארבע פרשיות אינה קשורה לתקנת הקריאה הקבועה מידי ג' ימים, וממילא אפשר שהתקנה לקרוא את ארבע הפרשיות היתה באופן כללי באותן שבתות, אך לאו דוקא בשחרית.

[6] שער הציון סימן קלה ס"ק ה. וכן כתב בשו"ת חיי הלוי (ח"ב סימן מד אות ו) שכל עוד לא התחילו מנחה עדיין לא חלה עליהם חובת הקריאה, וממילא ניתן יותר להשלים אז את הקריאה של הבוקר, וכן כתב בשו"ת ויען יוסף (ח"ג סימן תו) שאין לשנות את סדרי התפילה שתיקנו חז"ל ולקרוא את הפרשייה יחד עם קריאת התורה של מנחה, אלא או לפני מנחה או לאחריה.

אמנם בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סימן תעה) כתב שכששכחו לקרוא פרשת שקלים יימנעו מהוצאת ס"ת נוסף, ויחלקו את קריאת התורה של מנחה לשני עולים, ולשלישי יקראו את הפרשייה. אולם יש להעיר שלכאורה חורג בכך מתקנת הקריאה המקורית, וכמו כן יש לציין שמבואר שם שיש לנהוג כן הואיל ופרשת שקלים סמוכה מאוד לפרשת השבוע, משמע שאף לדבריו אין לנהוג כך בשאר הפרשיות (ועיין עוד בענין זה בהערה הבאה).

[7] אמנם לענין קריאת פרשת זכור לנשים מצינו (ראה שו"ת רבבות אפרים ח"ד סוף סימן מג, וספר קנין תורה בהלכה ח"ז סימן נג) שהיו שהנהיגו להסמיך את קריאתה לקריאת התורה במנחה (דהיינו, מיד לאחר שסיים העולה השלישי את ברכתו, גוללים את הספר לפרשת זכור וקוראים אותה בלא ברכה) והרוויחו בכך שלא הוציאו ספר תורה במיוחד לצורך זה, אולם שם נהגו כך בגלל הספק על עצם חיובן בקריאה. מעבר לכך, עיין בספר הנ"ל שהשיג על מנהג זה מלשון הרמב"ם (פי"ג מתפילה הכ"ב): "כל פרשה מארבע פרשיות האלו, אחד קורא אותה בספר שני, אחר שקורין סדר אותה שבת בספר שהוציאו ראשון", משמע שמפאת חשיבות קריאת הפרשיות יש לקוראן בספר נפרד (ובמיוחד ניכר הדבר בפרשת שקלים, הנמצאת הרבה פעמים סמוך לפרשת השבוע, ולמרות זאת מוציאים ספר נפרד לקריאתה). וכן יש להעיר שלכאורה יש להימנע מגלילת הספר לפרשת זכור, שהרי נפסק בשו"ע (סימן קמד סעיף א): "ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת, והני מילי בשני ענינים, דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים, אבל בחד ענינא כו', מדלגין". (אם כי אפשר שבמקרה הנ"ל הקלו בכך בגלל הספק אם ניתן להוציא ס"ת במיוחד עבורן, וכעין שנפסק (שם סעיף ג): "ואם אין להם אלא ס"ת אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הציבור").

[8] שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן סו, שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן נב.

[9] רע"א סימן תרפה סעיף א (לענין פרשת שקלים), משנה ברורה שם ס"ק ב בשם ספר שערי אפרים.

[10] שם בריש הסימן.

[11] משנה ברורה שם ס"ק טז, ערוך השולחן שם סעיף ה.

אמנם אפשר שהמג"א נקט שמצות הזכירה אינה לזכור את מצות המחייה, אלא מצוה עצמית לזכור את מעשיו הרעים של עמלק (כפשט דעת ספר החינוך מצוה תרג, ובניגוד לדעת הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה קפט), ועל כן כתב שניתן לצאת גם בקריאת "ויבוא עמלק", הגם שלא מוזכרת בה מצות המחייה.

[12] ילקוט יוסף מדיני קריאת הפרשיות סעיף יב, ספר פעולת שכיר על מעשה רב אות קלג, ומוכח שכן גם דעת החתם סופר (ראה שו"ת חת"ס אהע"ז ח"א סוף סימן קיא).

[13] ספר מקראי קודש פ"א הערה סה, בשם הגר"מ אליהו.

[14] שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן צג, בשם הגרח"ע גרודז'נסקי.