פרק א

שאלה: האם חייל השוהה בבסיס בלא מנין רשאי לקרוא פרשת זכור ביחידות? האם ניתן לצאת בקריאת פרשת זכור מתוך חומש מודפס? כיצד ינהג חייל שאין בבסיסו מנין, ובאפשרותו להשתחרר או לשבת זכור או לפורים?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "קראה (את המגילה) על פה לא יצא וכו' – מנלן? אמר רבא אתיא זכירה זכירה, כתיב הכא והימים האלה נזכרים, וכתיב התם (בענין זכירת עמלק) כתוב זאת זיכרון בספר, מה להלן בספר, אף כאן בספר. וממאי דהאי זכירה קריאה היא, דילמא עיון בעלמא? לא סלקא דעתך, דתניא "זכור" - יכול בלב? כשהוא אומר "לא תשכח" הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור? בפה".

מבואר א"כ שאת מצות זכירת עמלק לא ניתן לקיים בזכירה במחשבה בעלמא, אלא צריך לקיימה בקריאה בפה (או בשמיעה מאחר הקורא, תוך כוונה לצאת מדין 'שומע כעונה'[2]). יש שכתבו[3] שאף מצוה מן התורה לקרוא את פרשת זכור במנין ובספר תורה, ויש שחלקו[4] על כך וכתבו שאמנם מצוה מן התורה לקרוא את הפרשה, אך הקריאה במנין ובספר תורה אינה מן התורה אלא מתקנת חז"ל.

נפסק בשו"ע[5]: "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקוראם מדאורייתא[6], לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבוא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא. הגה, ואם אי אפשר להם לבוא, מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם", כלומר, יש לעשות כל מאמץ בכדי לקרוא את פרשיות זכור ופרה במנין. אמנם הגר"א ועוד אחרונים השיגו על דברי השו"ע ונקטו שמצות קריאת פרשת פרה אינה מן התורה, וכן נראה מנהג העולם להקפיד הרבה יותר על קריאת זכור (ומנהג הרבה קהילות[7] שאף נשים תקפדנה לשמוע קריאה זו).

בדלית ברירה קוראים את פרשת זכור ביחידות מספר תורה (והעירו האחרונים[8] שהקוראים בלא מנין לא יברכו על קריאה זו), אולם לא ניתן לצאת בקריאתה מתוך חומש מודפס[9].

לאור זאת צריכים חיילים לטרוח וללכת לבית הכנסת שבבסיס אף אם הינו מרוחק או להתאמץ לקבץ מנין לקריאת פרשת זכור[10], ולחילופין להשתדל להשתחרר לשבת (אפילו אם בשל כך יהיה עליהם להישאר בפורים בצבא ולקרוא את המגילה ביחיד[11]).

חייל שלא התאפשר לו לקרוא את פרשת זכור במנין ובספר תורה, יקרא את פרשת זכור מספר תורה ביחידות (אך לא יברך על קריאה זו), ובדלית ברירה יקראנה לכל הפחות מתוך חומש מודפס (אם כי לדעת רבים לא ניתן לצאת בקריאה כזו)[12].

עוד יש להוסיף[13], שחייל שנמצא במקום שאין בו מנין והישוב הסמוך נמצא מחוץ לתחום שבת (960 מטר), יניח קודם השבת 'עירוב תחומין' (=מזון שתי סעודות במרחק של עד 960 מ' ממקומו) ובכך רשאי להרחיק 960 מ' נוספים ממקום העירוב.

אמנם, לחיילים שחל עליהם דין 'מחנה היוצא למלחמה' מותר לצאת אל מחוץ לתחום לצורך שמיעת פרשת זכור אף ללא הנחת 'עירוב תחומין'. יש שנקטו[14] שהיתר זה חל דוקא על יציאה עד למרחק של 1920 מטר ממחנה ארעי של עשרה חיילים ויותר היוצאים למלחמה, ודוקא על חשבון היתר ההליכה לרוח הנגדית. ואילו הגר"ש גורן נקט שאף חיילים היושבים במחנות ובמוצבים האחראים על בטחון שוטף, או שישיבתם במקום היא בכוננות לצורך הגנה וביטחון בכל מקום שהוא, ואף חיילים הנמצאים במחנה אימונים לקראת פעולות בטחון והגנה על הגבולות, או בסדרת אימונים בשדה, בכלל היתר זה. כמו כן לדעתו רשאים להקל ביציאה אף למרחק של 12 ק"מ, ובדלית ברירה אף למרחק גדול מזה. ולמעשה, המקל כדעה זו, יש לו אילן גדול לסמוך עליו.

לענין הצטרפות לרכב (כבד) שנוסע בהיתר[15], אף שככלל, יש להימנע מכך משום עובדין דחול ומראית עין^[16], ברם למעשה, כאשר החייל שמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור, כך שניתן להחשיבו תוספת כח לכח הסיור או החפ"ק, מותר לו להצטרף לרכב הנוסע בהיתר לצורך שמיעת פרשת זכור.

יש להדגיש שאין היתר זה כולל אלא יציאת חיילים וחפציהם האישיים אל מחוץ לתחום[17], אך כל דיני הוצאה מרשות לרשות, וטלטול חפצים למעלה מד' אמות ברשות הרבים או בכרמלית, ובכלל זה נשק, פלפון, חפצי מצווה (כגון סידור, טלית וכדומה, במידה שאלו לא ימצאו להם במקום אליו הם הולכים) חלים בשבת אף במציאות זו, ממילא אין היוצאים בשבת רשאים לשאת חפצים עימהם, אלא באופן שהותר לטלטל חפצים בשבת מחוץ לעירוב[18].

[1] מגילה יח ע"א.

[2] ועיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן נג) שהציבור צריכים לשמוע את הקריאה בשתיקה, אע"פ שבשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סימן א) כתב שכל אחד מהציבור יקרא בלחש יחד עם הבעל-קורא.

[3] תרוה"ד סימן קח, ולמד כן בדעת התוס' והסמ"ק, ומדברי הרא"ש (ברכות פ"ז סימן כ) שר"א עבר על האיסור ושיחרר את עבדו בכדי לצרפו למנין לקריאת פרשת זכור, דאתי עשה ודחי ל"ת. ועיין גם תוס' וריטב"א מגילה יז ע"ב, ורמב"ן עה"ת (דברים כה יז) שכתב: "ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה, אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור, ונמצינו למדין (חיוב) מן התורה (למה ששנינו) בשניה זכור".

[4] פני יהושע מגילה יח ע"א, ועיין גם במג"א (ריש סימן תרפה) שכתב: "דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה, אלא שחכמים תיקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבית הכנסת וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן, כמ"ש הלבוש". ועיין עוד באריכות בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן נד (במיוחד באות יג).

[5] סימן תרפה סעיף ז.

[6] המקור לדעה שמצוה מן התורה לקרוא פרשת פרה הוא מנוסח ישן בתוס' ברכות יג ע"א, ומפורשים הדברים בתוס' הרא"ש ותוס' ר"י החסיד שם. ועיין בערוך השולחן (שם סעיף ז) שכתב: "ולענ"ד נראה דיש לזה רמז בתורה, דהנה בפרשת פרה אדומה כתיב באמצע הפרשה "והיתה לבני ישראל וגו' לחקת עולם" ודרשינן בספרי שתהא נוהגת לדורות ע"ש, דאפר פרה אינו תלוי במקדש כו', ובסוף פרשה כתיב עוד "והיתה להם לחקת עולם", ומיותר הוא, אלא דאתי לעניין קריאת הפרשה אף בזמן דליכא אפר פרה". והחת"ס בספר תורת משה (פרשת חקת) דייק מהכפילות בלשון הפסוק: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, זאת חקת התורה אשר ציוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל" שיש ציווי לומר את הפרשה. ובשו"ת ערוגת הבושם (סימן רה) חידש שבמעשה העגל נאמר "זכור... אל תשכח", ואעפ"כ לא תיקנו לקרותו מפאת גנותן של ישראל, ולפיכך תיקנו לקרוא פרשת פרה שמובא במדרש שהוא תיקון לחטא העגל (משום 'תבוא האם ותקנח צואת בנה'), ובכך מקיימים מצות זכירת חטא העגל.

[7] עיין באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן נד ושו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן לח.

[8] כף החיים שם ס"ק לה.

[9] כן כתב בספר מקראי קודש פ"א סעיף כב, בשם הגר"מ אליהו והגר"ש ישראלי, וכמשמעות הגמרא דלעיל "מה להלן בספר אף כאן בספר".

[10] נזכיר שנוהגים לקרוא את פרשת זכור בדקדוק רב, ובספר התורה המהודר ביותר שיש ברשותם, כמו כן מפאת חשיבות המצוה נהוג במקומות רבים לחזור ולקרוא את הפרשה פעמים נוספות בהגיית העדות השונות (אם כי פשוט שאין הדבר מעכב בדיעבד).

[11] אמנם לדעת המג"א שבשעת דחק ניתן לצאת ידי חובת זכור בקריאת 'ויבוא עמלק' בפורים, עדיף להשתחרר לפורים ויקיים אז גם את קריאת המגילה וגם את מצות זכור.

אגב יש להסתפק כיצד יש לנהוג אם לא תהיה לו כלל אפשרות לקרוא מגילה בפורים, האם גם אז עדיף להשתחרר לשבת כדי לשמוע זכור במנין, או שמא במקרה כזה עדיף לקרוא זכור ביחיד ולהשתחרר לפורים כדי לשמוע קריאת מגילה.

[12] ראה חזון עובדיה פורים, דיני קריאת ארבע פרשיות, הערה יד.

[13] עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מו תשובות ב- ג.

[14] עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מו תשובה ג.

[15] במשנה ברורה סימן קלה ס"ק מו-מז ובביאור הלכה שם ד"ה אין ובשעה"צ שם ס"ק מב מבואר, שלצורך קריאת זכור שהיא מדאורייתא, יש להקל להביא ספר תורה למי שאנוס לבוא למקום הקריאה, כגון לחייל שנמצא בחמ"ל ואינו רשאי לצאת ממנו, ואפשר שהוא הדין בפרשת פרה, ולצורך עשרה בני אדם נראה שמותר בכל אופן. כל זאת רק כאשר ניתן לנהוג כבוד בספר התורה, כמפורט לעיל חלק א, פרק טו תשובה ו.

[16] ועיין באריכות בשו"ת קשרי מלחמה (ח"ד סימן יא) שחילק ע"פ שו"ת רע"א (תניינא סימן סח) בין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת המציאות, שאסרו חז"ל, לבין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת הדין, שאינו בכלל האיסור, ועל כן אמנם אסרו הפוסקים הצטרפות לרכבת הנהוגה ע"י גויים, בשל החשש שלא יכירו במציאות המיוחדת ויטעו לומר שמותר לנסוע ברכבת בשבת, אולם הצטרפות לרכב הנוסע לצורך בטחוני אינה בכלל האיסור, שכן הרואה מבין היטב את המציאות, ורק טועה בדין וסובר שהצטרפות לנסיעה כזו אסורה. (מה גם שאפשר שאין כלל איסור בנסיעה ברכב ביטחון, שכן העומד מן הצד מבין הרכב נע בהיתר ואין כלל לחוש בכך מראית עין).

[17] עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מו תשובה ד.

[18] עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מד תשובות י-יב.