פרק יב

שאלה: האם מותר להרוג עקרב ונחש בשבת? ומה דין לכידת כלב משוטט החשוד כנגוע בכלבת?

תשובה: נאמר בגמרא[1] (לענין צידת מזיקין): "אמר שמואל, כל פטורי דשבת פטור אבל אסור, לבר מהני תלת דפטור ומותר כו', הצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו - פטור, אם לרפואה - חייב. וממאי דפטור ומותר? דתנן, כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך".

וכן פסק הרמב"ם[2]: "רמשים המזיקין כגון נחשים ועקרבים וכיוצא בהן, אף על פי שאינן ממיתין, הואיל ונושכין, מותר לצוד אותם בשבת, והוא שיתכוון להינצל מנשיכתן, כיצד הוא עושה? כופה כלי עליהן, או מקיף עליהן, או קושרן, כדי שלא יזיקו", והובאו הדברים בשו"ע[3].

עוד נאמר בגמרא[4] (לענין הריגת מזיקין): "אמר רבי יהושע בן לוי כל המזיקין נהרגין בשבת. מתיב רב יוסף, חמישה נהרגין בשבת, ואלו הן: זבוב שבארץ מצרים, וצירעה שבנינוה, ועקרב שבחדייב, ונחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה בכל מקום כו'. אמר רב יוסף, אנא מתנינא לה ואותיבנא לה, ואנא מתריצנא לה - ברצו אחריו ודברי הכל כו' (כלומר, כשרצין אחריו מותר להרוג את כל המזיקין, ואפילו לשיטת רבי יהודה המחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה). בעו מיניה מרבי ינאי, מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת? אמר להו, צירעה אני הורג, נחש ועקרב לא כל שכן?! דילמא לפי תומו, דאמר רב יהודה, רוק - דורסו לפי תומו, ואמר רב ששת, נחש - דורסו לפי תומו, ואמר רב קטינא, עקרב - דורסו לפי תומו".

וכן פסק השו"ע[5]: "כל חיה ורמש שהם נושכים וממיתים ודאי, נהרגים בשבת אפילו אין רצין אחריו. ושאר מזיקין, כגון נחש ועקרב מקום שאינם ממיתין (וכן שאר בעלי חיים שאין בהם סכנת חיים, אך נשיכתם, או עקיצתם, גורמת לצער מרובה[6]), אם רצין אחריו - מותר להורגם, ואם לאו - אסור, אבל מותר לדורסם לפי תומו, ואפילו במתכוון אלא שמראה עצמו כאילו אינו מכוון".

לפיכך, מותר לצוד ולהרוג כל בעל חיים מסוכן (ובימינו אף נחש ועקרב, או כלב החשוד כנגוע בכלבת, בכלל זה[7]), ואילו בעלי חיים שאינם מסוכנים, אך עלולים לגרום לכאבים מרובים (כדבורים וצרעות, לאנשים שאינם בעלי רגישות מיוחדת), מותר לצוד, אולם אין היתר להורגם אלא באופן שלא ניכר שמתכוון לכך.

[1] שבת קז ע"א.

[2] פ"י משבת הכ"ה.

ועיין משנה ברורה (סימן שטז ס"ק כז) שאף ששיטת הרמב"ם לחייב על מלאכה שאינו צריך לגופה, ולכאורה צידת הנחש היא מלאכה שאינו צריך לגופה, שהרי אינו צריך את החיה הניצודה אלא רק מרחיקה מעליו, מ"מ כאן אף הרמב"ם מקל, לפי שלא מחשיב פעולה זו כמלאכה כלל, שהרי כלל לא חפץ בצידתם, וכל כוונתו אינה אלא להרחיק את החיה מעליו.

[3] סימן שטז סעיף ז, ומבואר במשנה ברורה (שם) שלשיטת שאר הראשונים שמשאצ"ל אסורה מדרבנן, כאן, הואיל ויש לחוש להיזק מהחיות, התירו לצודם.

[4] שם קכא ע"ב.

[5] שם סעיף י.

[6] כן מבואר במשנה ברורה (שם ס"ק מו, ע"פ הב"י) שלשיטת הרמב"ם המחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה, היתר הריגתם כשרצים אחריו, הינו משום ספק פיקוח נפש, אולם לדידן שמשאצ"ל אסורה מדרבנן, ניתן להקל בכל מקום צער, ואפילו אין בו סכנה.

[7] כן מבואר בשמירת שבת כהלכתה, בפרק כה סעיף א לענין נחש ועקרב, ובפרק מא סעיף כג לענין כלב החשוד כנגוע במחלת הכלבת, וכן כתב בספר חזון עובדיה ח"ה הלכות צד סעיף יב, ופשוט שבמידה והיו שבאו במגע עם כלב זה, מותר לעשות את כל הדרוש לבדיקתם ולטיפול בהם. כשם שפשוט שמותר לחלל שבת כדי להביא נחש שהכיש חייל לבית החולים בכדי לדעת את אופן הטיפול הדרוש לו, ואפילו כשקיים ספק אם הנחש ארסי.