פרק ט

שאלה: האם מותר לחמם מאכלים באמצעות ערכת בישול המבוססת על הפעלת ריאקציה כימית ע"י עירוב מי-מלח במגנזיום והבאתם בכך לידי רתיחה ואידוי?

תשובה^[1]: נפסק בשו"ע^[2]: "כשם שאסור לבשל באוּר (באש) כך אסור לבשל בתולדת האוּר, כגון ליתן ביצה בצד קדרה (שהוסרה מהאש) או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה. ואפילו בתולדת חמה, כגון בסודר שהוחם בחמה, אסור גזירה אטו תולדת האוּר כו'. אבל בחמה עצמה, כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו, מותר".

ומבואר ברש"י^[3] טעם היתר הבישול בחמה לפי שאין דרך בישול בכך, ושכל כך שונה הוא בישול בחמה מבישול באש, שאף מדרבנן אין לגזור איסור על כך. אלא שנחלקו אחרונים בביאור דבריו, יש שפירשו^[4] שההיתר הוא לפי שאין כל רגילות לבשל בחמה, ואכן לשיטתם יש לחייב על כל דרך בישול שרגילים בה ואפילו אינה על אש, כגון מיקרוגל, ויש שפירשו^[5] הטעם לפי שאינו דומה לדרך הבישול שהיתה במשכן, ולשיטתם לעולם אין לחייב אלא על בישול באש בלבד.

והנה בישול באמצעות ריאקציה כימית אינו דרך בישול מקובלת, וודאי שאינו אש, כך שהיה מקום להתירו כדין בישול בחמה. ברם, יש שבארו^[6] שדוקא בישול בחמה הותר לפי שאינו נעשה כלל ע"י התערבות האדם, משא"כ בישול באמצעים אחרים שנעשה מיוזמתו ובשליטתו של האדם, לעולם יחשב כתולדות חמה ויאסר מדרבנן, וכעין שמצינו בגמרא^[7] שבישול בחמי טבריא נחשב כבישול בתולדות חמה ואסור מדרבנן. יתר על כן מצינו במאירי^[8] שאסר מדאורייתא בישול בסיד שהגיע לרתיחה באמצעות עירובו במים, ונקט שדינו כבישול בתולדות האש לפי שהאש גלומה בסיד משעת ייצורו, ואמנם הבנה זו הינה מחודשת ביותר, אך מ"מ לשיטה זו יהיה אסור מדאורייתא לבשל באמצעות ריאקציה כימית. וא"כ מידי ספק לא יצאנו, ויש לחוש שיש בכך משום בישול לכל הפחות מדרבנן.

מעבר לכך כבר התבאר^[9] שדעת רבים מפוסקי דורנו שיצירת אור או חום באמצעות ריאקציה כימית, אסורה מדרבנן משום איסור 'מוליד', כך שאפילו לא יהיה בהפעלת הערכה משום איסור 'מבשל', וכגון שרכיבי המזון שבה הינם יבשים ומבושלים כל צורכם, (ואפילו ננקוט שעצם הרתחת מי המלח בהפעלת הערכה, נחשבת כבישול בחמה), מ"מ יאסר להפעילה בשבת.

וא"כ למעשה אין לחמם מאכלים באמצעים כימיים בשבת, הן משום איסור 'בישול' והן משום איסור 'מוליד'. אכן, מאחר ובפשטות אין בהפעלת ערכה זו איסור דאורייתא, על כן במקום שבשל נסיבות מבצעיות הוצרכו לבשל או להסיע מזון בשבת (ולא ניתן לצרפו לרכב הנוסע בהיתר), יש להעדיף שימוש בערכה, על פני בישול באש או הסעת מזון.

[1] עיין עוד באריכות בענין זה בספר אוצרות השבת סימן ו (ושם בסוף הספר תשובות מגדולי הדור בענין זה), בספר שבות יצחק ח"ו פרקים א-ג, במאמר הר"י רוזן בתחומין חלק יז, ובספר במראה הבזק ח"ו סימן מג.

[2] סימן שיח סעיף ג, ע"פ הגמרא בשבת לט ע"א.

[3] שם ד"ה 'בחמה'. ועיין עוד בספר אגלי טל (מלאכת אופה ס"ק מד אות ד) שכתב שבישול בחמה אינו רק שינוי באופן הפעולה, אלא גם בתוצאה, שהתוצאה אינה כבישול באש, דשבח עצים בפת.

[4] שו"ת אגרות משה ח"ג סימן נב. כעין זה הוכיח בקובץ שיעורים (כתובות אות רב) מהגמרא בפסחים (מא ע"א) שהישוותה את פטור הבישול בשבת בחמי טבריא לבישול קרבן פסח בהם, והיינו לפי שהוא דין בכל התורה שאין מתחייבים אלא על דרך הבישול הרגילה.

[5] שו"ת הר צבי ח"א סימן קעט, שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן יב הערה ד.

[6] עמוד הימיני סוף סימן כז, שבת ומועד בצה"ל עמ' קיח-קיט בשם הגרי"ש אלישיב, שו"ת דבר חברון סימן שנה.

[7] שם, ושם מ ע"ב. וכעין זה נבאר ברמב"ם (פכ"ב משבת ה"י) שאסר כבישה במלח מפני שהוא כמבשל, ובר"ן (ע"ז לח ע"ב מדפי הרי"ף) שכתב שיש במליחה בשבת משום בישול, והיינו לפי שתיקון האוכל נחשב כתולדות חמה.

בענין זה יש להזכיר את מחלוקת הפוסקים אם איסור תולדות חמה אטו תולדות האור הינו גורף, גם במצבים שכלל אין לחוש לאיחלופי, שהמהרש"ל (תשובה סא) התיר לחמם ביצה ע"ג גג רותח ואף שהוא תולדות חמה, מ"מ לא שייך לגזור בכך אטו תולדות האור, ואילו המג"א (שם ס"ק י) חלק עליו ונקט שלא פלוג חז"ל בגזירותיהם.

[8] שם. וכעין זה אסר החזו"א (מובא במנחת שלמה שם הערה ג) חימום מים ע"י העברת זרם דרכם באמצעות אלקטרודות חשמליות (ללא גוף חימום), ולפי שהוא כעין 'עיבור של אש'. אמנם הגרשז"א שם תמה מאוד על הבנה זו.

[9] בתשובה הקודמת.